כריסטיאן רושפור

סופרת צרפתייה

כריסטיאן רושפור (צרפתית: Christiane Rochefort; 17 ביולי 191724 באפריל 1998) הייתה סופרת צרפתייה פמיניסטית. היא פרסמה 5 ספרים תחת הפסבדונים Dominique Féjos, בטרם החלה את הקריירה הספרותית שלה עם פרסומו של הספר "מנוחת הלוחם" והיא בת 41.

כריסטיאן רושפור
Christiane Rochefort
לידה 17 ביולי 1917
הרובע הארבעה-עשר של פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 באפריל 1998 (בגיל 80)
Le Pradet, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה פר לשז עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט Dominique Féjos עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

רושפור נולדה למשפחה ממעמד הפועלים בפריז. אביה הצטרף אל הבריגדות הבינלאומיות במהלך מלחמת האזרחים בספרד, ונהרג שם. רושפור עבדה כעיתונאית וכנספחת העיתונות של פסטיבל קאן עד שפוטרה ב-1968 בגלל דעותיה הביקורתיות ואחר כך עבדה לצדו של אנרי לנגלואה בסינמטק של פריז.

ב-1958 פרסמה את ספרה הראשון בשמה מקורי "מנוחת הלוחם" (Le Repos du guerrier). הדמות הראשית בספר מבוססת על דמותו של עמוס קינן[1]. הספר היה לרב מכר, ובשנת 1962 עיבד אותו הבמאי רוז'ה ואדים לסרט בהשתתפות בריז'יט בארדו[2]. פרסמה 13 ספרים נוספים ובשנת 1988 זכתה בפרס מדיסיס על הרומן "La porte du fond" ("הדלת הפנימית"). הרומנים שלה מחולקים בין סאטירות ריאליסטיות חברתיות המתרחשות בצרפת של ימינו לבין פנטזיות אוטופיות או דיסטופיות[3]. ברומנים של רושפור יש גם אלמנטים מיניים חזקים.

שניים מספריה תורגמו לעברית "מנוחת הלוחם", תורגם לראשונה ב-1962 על ידי זאב זמיר[4] ושוב ב-1985 על ידי אביטל ענבר. "שיר לסופי" תורגם על ידי אביטל ענבר ב-1984[5]. סרטו של הבמאי משה מזרחי "חרוזים לסופי (Les Stances à Sophie) מ-1971 מבוסס על ספר זה[6].

במהלך שנות ה-50 קיימה רושפור מערכת יחסים זוגית עם הסופר הישראלי עמוס קינן[7]. רושפור תרגמה לצרפתית שלושה מספריו של קינן.

אלמנתו של עמוס קינן, הסופרת נורית גרץ בספרה, על דעת עצמו, מעידה כי[8]:

"במשך שבע שנים הייתה הסופרת כריסטיאן רושפור אהובתו של עמוס קינן בפאריס, ואז החליטה להיפרד ממנו לטובת אחיו אלי. "הוא היה איש מעיק, בלתי נסבל, שלא נעים לחיות אתו. אבל הוא היה משורר". כך, בגוף שלישי, תיארה רושפור את אהובה במכתב הפרידה שלה ממנו, והמכתב הזה מופיע בספר שחיברה נורית גרץ על בעלה מזה 45 שנים, עמוס קינן."
בראיון שערכה מירב יודילביץ' עם נורית גרץ, עם צאת הספר "על דעת עצמו", אומרת נורית גרץ: "מהי נקודת ההתחלה של כתיבת ספר? איך הוא נולד?

"הספר שלי התחיל מתמונה של זמיר בגן מתבונן על שני אנשים בפתח בית. רציתי לתאר את הזמיר הזה ואז הבנתי שהזמיר הוא חלק מסצנה שלמה שמתרחשת בתוך גן ביתם של עמוס וחברתו לחיים, כריסטיאן רושפור. לאחר מכן הבנתי שהתמונה הזאת היא חלק מחייו של עמוס בפריז ובכלל, ושעליהם אני צריכה לכתוב".

ספריה

עריכה

בצרפתית

עריכה
  • 1953: Le Démon des pinceaux (nouvelle) in Les Œuvres libres, Fayard
  • 1955: Le Fauve et le Rouge-gorge (nouvelle) in Les Œuvres libres, Fayard
  • 1956: Cendres et Or, Éditions de Paris
  • 1957: Une fille mal élevée, Éditions de Paris sous le pseudonyme de Dominique Féjos
  • 1958: Tes mains, Éditions de Paris sous le pseudonyme de Dominique Féjos
  • 1958: Le Repos du guerrier, Grasset (Prix de la Nouvelle Vague)
  • 1961: Les Petits Enfants du siècle, Grasset
  • 1963: Les Stances à Sophie, Grasset
  • 1966: Une rose pour Morrisson, Grasset
  • 1969: Printemps au parking, Grasset
  • 1972: Archaos ou le Jardin étincelant, Grasset
  • 1975: Encore heureux qu'on va vers l'été, Grasset
  • 1978: Pardonnez-nous vos enfances (nouvelles) avec Denis Guiot, Denoël
  • 1982: Quand tu vas chez les femmes, Grasset
  • 1984: Le monde est comme deux chevaux, Grasset
  • 1988: La Porte du fond, Grasset (Prix Médicis)
  • 1997: Conversations sans paroles, Grasset
  • 2004: Oeuvre romanesque, Préface et Chrono-biographie Martine Sagaert, Grasset,

בעברית

עריכה
  • שיר לסופי, תרגום: אבילט ענבר, הוצאת מעריב, 1984
  • מנוחת הלוחם, תרגום: אבילט ענבר, הוצאת מעריב, 1985

מספרי קינן שרושפור תרגמה

עריכה
  • הדרך לעין חרוד, רומאן, הוצאת אלבין מישל, 1984.
  • שואה 2, הוצאת פלאמאריון, 1976.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא כריסטיאן רושפור בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה