לאוניד יוזפוביץ'

סופר רוסי

לאוניד אברמוביץ' יוזפוביץ'רוסית: Леони́д Абра́мович Юзефо́вич; נולד ב-18 בדצמבר 1947 במוסקבה) הוא סופר, תסריטאי והיסטוריון רוסי ממוצא יהודי.[1][2][3][4] מחברם של רומנים היסטוריים ובלשים. יצירותיו המפורסמות ביותר הן טרילוגיית הספרים על דמותו של איוואן פוטילין.

לאוניד יוזפוביץ'
Леони́д Юзефо́вич
Leonid Yuzefovich1.jpg
לידה 18 בדצמבר 1947 (בן 72)
מוסקבה, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר, היסטוריון, תסריטאי עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Galina I͡Uzefovich עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים PSU Faculty of Philology עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה רוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה ספרות בלשית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

ליאוניד יוזפוביץ נולד ב-1947 במוסקבה. עם זאת, את ילדותו ונעוריו בילה בכפר הקטן מוטוביליחה, הממוקם במחוז פרם.

בגיל 20 הוא עבד בהוצאת ספרים בשם "בני דור", שבסיסה בפרם. ב-1970 היה לבוגר המחלקה לפילולוגיה באוניברסיטת פרם. הסופר העתידי למד עם המחזאי אנטולי קורוליוב והאמנית והסופרת נינה גורלנובה.

בין 1970 ל-1972, ליאוניד יוזפוביץ' שירת בצבא הסובייטי בעבר הבאיקל. שם התעניין לראשונה במונגוליה, בבודהיזם ובביוגרפיה של הברון אונגרן פון שטרנברג. במקביל כתב יוזפוביץ' את הרומן ההיסטורי הראשון שלו, אשר, עם זאת, עדיין לא פורסם. בשנים 1975 עד 2004 עבד ליאוניד יוזפוביץ' כמורה להיסטוריה בבתי ספר שונים. הוא הגן על התזה שלו בנושא נימוסים דיפלומטיים מקומיים בימי הביניים. באמצע שנות ה-80 נסע למוסקבה ולסנקט פטרבורג, שם המשיך לעבוד כמורה להיסטוריה.

ספרו הראשון של ליאוניד יוזפוביץ' פורסם כאשר התגורר בפרם. הסיפור שכותרתו "אירוסי חירות" (Обручение с вольностью) פורסם במגזין "אוראל". יתר על כן, הקריירה היצירתית שלו התפתחה באופן מאוד לא אחיד, כאשר במחצית השנייה של שנות ה-80 הוא פרסם ספרים רבים.[5]

בשנת 1993 יצא הרומן התיעודי שלו והמחקר ההיסטורי המקיף: "שליט המדבר". כמו ויקטור פלבין הוא הודה מאוחר יותר, שהשתמש בעבודה זו בעת כתיבת הרומן "צ'פאייב והריק", שבו אחת הדמויות היא הברון אונגרן. מחקר זה הוקדש לאחת הדמויות המבעיתות ביותר של התנועה הלבנה ברוסיה. הספר מספר על מוצאו, שירותו במלחמת העולם הראשונה בשנים 1914–1918 ובקרבות מלחמת האזרחים הרוסית.

הפופולריות של הסופר הגיעה בשנת 2001, כאשר הוא שחרר סדרה של רומנים בלשים היסטוריים, שבהם הדמות הראשית הייתה הבלש איוואן פוטילין. מבקרי הספרות מדברים רבות על עבודה זו ומשווים את יוזפוביץ' עם אקונין.[6]

ב-2002 פרסם רומן בלשי בשם "קזרוס", שעלילתו מתרחשת בפרם של שנת 1920. הוא אפילו הגיע לגמר הפרס היוקרתי הרוסי "Russian Booker". בשנת 2009, יוזפוביץ' קיבל את פרס "הספר הגדול" על עבודתו "מנופים וגמדים". עלילת הספר מתרחשת בו זמנית בשלוש שכבות זמן שונות: באירופה של המאה ה-17, במוסקבה של 1993 ובמונגוליה של 2004. היסטוריון בשם שובן כותב סדרת מאמרים על מתחזים, למשל, טימופיי אנקודינוב, מתחזה שהעמיד פנים שהוא בנו של שויסקי. ידיד ההיסטוריון, הגאולוג ז'וכוב, שלאחר קריסת ברית המועצות, מנסה להרוויח כסף על עסקאות מסחריות. עם זאת, לאחר מכשול נוסף, הוא מסתתר מחוץ לעיר ועד מהרה נעלם באופן מסתורי. כעבור כמה שנים מגיע שובין עם משפחתו למונגוליה כדי לבקר במנזר הישן של ארדן-דזו, שם נפגש עם אדם הדומה בו-זמנית לז'וחוב ולאנקודינוב.

בשנת 2015 פורסמה עבודה חדשה. זהו רומן תיעודי בשם "כביש החורף", המתאר את אחד הפרקים הנשכחים של מלחמת האזרחים שהתרחשו במזרח הרחוק.

ליאוניד יוזפוביץ' בספר "חומת החורף" מתאר עימות אפי בין אחד הגנרלים של הצבא, קולצ'ק פפליאייב, לבין הפרטיזן האדום מטרנסילבניה, סטרוד, שהתפתח בשנים 1922–1923. זהו מסע בלתי ידוע של בני זמננו לקבוצת המתנדבים הסיבירית, שהתקדמה ליאקוטיה מוולדיווסטוק. המחבר והמבקרים הצביעו על כך שהרומן מבוסס על מקורות ארכיוניים אמיתיים, שיוזפוביץ' עצמו אסף במשך השנים. שני הגיבורים הם דמויות היסטוריות יוצאות דופן למדי אפילו בהיסטוריה הלאומית המגוונת. הגנרל הלבן פפלייב ידוע כמשורר ומחפש האמת, והמפקד האדום איוואן סטרוד הוא אנרכיסט שהפך מאוחר יותר לסופר. העימות הטראגי שלהם מתפתח באמצע יאקוטיה המושלגת, זהו סיפור אמיתי של אהבה, חיים ומוות, שבאמת התרחש באותה עת ואינו בדיוני. בשנת 2016, הרומן שלו בפעם השנייה זכה בפרס "הספר הגדול" והפך לרב מכר.[7]

ספריו תורגמו לגרמנית, איטלקית, צרפתית, פולנית וספרדית.[8]

ספריועריכה

הטרילוגיה על איוואן פוטילין

עיבודיםעריכה

עבודותיו של יוזפוביץ' צולמו ועובדו לטלוויזיה שוב ושוב.

משפחתועריכה

 
לאוניד יוזפוביץ' עם בתו גלינה. 2018

הסופר נשוי. יש לו שני ילדים שהפכו לאנשים מפורסמים.

בנו, מיכאיל וינוגרדוב, הפך למוזיקאי ובתו, גלינה יוזפוביץ', מבקרת ספרות מפורסמת. היא בוגרת האוניברסיטה ההומניטארית במוסקבה. ביקורות ספרותיות החלה לכתוב בשנת 1999 בעיקר על דפי העיתונים Ogonyok, Vedomosti, Itogi, Oktyaber ו Znamia.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא לאוניד יוזפוביץ' בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה