לאו עכברא גנב אלא חורא גנב

ביטוי תלמודי

לאו עכברא גנב אלא חורא גנב (בתרגום מארמית: לא העכבר גנב אלא החור גנב) הוא ביטוי תלמודי המופיע כמה פעמים בתלמוד הבבלי, שמשמעותו שאין לתלות את הכֶּשֶל בפרט שכשל, אלא במערכת שלא מנעה את אפשרות הפעולה שהובילה לכשל. המשל לכך הוא שאין להאשים את העכבר שגונב חיטים מבעל הבית, אלא את החור שדרכו הוא נכנס למקום הגנבה.

"לא העכבר גנב..." - דגם של עכבר הניזון מתפוחים שהושארו בצד

מקור הביטוי

עריכה

הביטוי מופיע שלש פעמים בתלמוד בבלי הציטוטים מעט שונים, במסכתאות גיטין,[1] קידושין[2] וערכין.[3] עיקר העניין הוא שמקשה אביי על ההלכה הקונסת את הלוקח, שהרי לפי ההגיון היה ראוי לקנוס את המוכר, ועל כך משיב לו רב יוסף שלא העכבר גנב, אלא החור. על כך ממשיך ומקשה אביי שלולי העכבר מה כבר החור עושה, ומתורץ שהקנס הוא במקום איסור.

אמר מר, אם לקח יאכל כנגדן. ואמאי, יחזרו דמיו למקומם כי התם? אמר שמואל כשברח. וטעמא דברח, הא לא ברח קנסינן למוכר, ונקנסיה ללוקח? לאו עכברא גנב אלא חורא גנב! ואי לא עכברא חורא מאי קעביד? מסתברא כל היכא דאיכא איסורא התם קנסינן.

פרשן המקרא והתלמוד, רש"י, פירש את הביטוי בכל מקום באופן מעט שונה. במסכת גיטין: חורא - חור הכותל שהעכבר נכנס לתוכו וניצול מפני רודפיו. במסכת קידושין: אלא חורא גנב - אלמלא חור שהעכבר מצניע גנבתו שם לא היה גונב. ובמסכת ערכין ביאר גם את תחילת הביטוי: לאו עכברא גנב - עכבר הגונב ומניח בחוץ אם לא היה לו חור להניח בו לא היה גונב הלכך חורא גנבא וקא גניב ליה ה"נ אם לא היה מוצא לוקח לא היה מוכרו.

משמעות הביטוי

עריכה

משמעות הביטוי שאין להטיל את האשמה על הגנב אלא על התנאים שהביאו לגנבה.

במשפט

עריכה

במשפט: עורכי דין או שופטים יכולים להשתמש בביטוי זה כדי להדגיש את חשיבות ההקשר שבו נעשתה עבירה מסוימת, ולהפנות את תשומת הלב לכך שייתכן שהנסיבות הובילו למעשה ולא הכוונה הפלילית של הנאשם[4].

ראו גם

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף מ"ה, עמוד א'
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף נ"ו, עמוד ב'
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף ל', עמוד א'
  4. ^ רוסטוביץ, ארנונה / ד"ר הנריק (2008-08-14). "לאו עכברא גנב אלא חורא גנב". Globes. נבדק ב-2024-08-05.