לאלי סוקולוב
לודוויג לאלי או לאלה סוקולוב במקור: אייזנברג (28 באוקטובר 1916 - 31 באוקטובר 2006), היה איש עסקים יליד אוסטרו-הונגריה סלובקי-אוסטרלי וניצול שואה.[1]
 | |
| לידה |
28 באוקטובר 1916 קרומפכי, סלובקיה  |
|---|---|
| פטירה |
31 באוקטובר 2006 (בגיל 90) מלבורן, אוסטרליה |
| שם לידה |
Ludwig Eisenberg |
| מדינה |
ממלכת הונגריה, צ'כוסלובקיה, אוסטרליה |
| מספר צאצאים |
1 |
  | |
ביוגרפיה עריכה
לאלי סוקולוב נולד כלודוויג אייזנברג ב-28 באוקטובר 1916 בקורומפה, ממלכת הונגריה (כיום קרומפכי,[2] סלובקיה ).[3] הוא הצטרף למפלגת העם הסלובקית הפשיסטית בניסיון להימלט מההסלמה ברדיפת האוכלוסייה היהודית. באפריל 1942 גורש לאושוויץ כחלק מהשתתפות ממשלת סלובקיה בשואה .[2] עם הגעתו למחנה ההשמדה הוא קועקע במספר 32407.[2] הוא הופנה לעבודה בבנייה למחנה המתרחב, אך עד מהרה חלה בטיפוס .[3] לאחר שהחלים, הוא הוצב כאחד מהמקעקעים של המחנה.[3] ככזה, הוא היה חלק מהמחלקה המדינית (Politische Abteilung)כפוף לקצין אס-אס .[3] משמעות תפקידו הייתה שהוא היה "כפסע רחוק יותר מהמוות משאר האסירים", והוא קיבל מספר הטבות כמו חדר בודד, מנות נוספות וזמן פנוי לאחר סיום עבודתו.[3]
בזמן שהותו במחנה, פגש סוקולוב את אשתו לעתיד ג'יזלה "גיטה" פוהרמנובה. הוא היה מעורב בסחר בסחורות עם אסירים, קציני אס אס ומקומיים.[3]
יומיים לפני שחרור אושוויץ על ידי כוחות סובייטים ב-27 בינואר 1945, הועבר סוקולוב למחנה הריכוז מאוטהאוזן-גוזן. במאוטהאוזן, זהותו היהודית לא הייתה ידועה. כאשר הוא הוקע על ידי אסיר עמית, הוא הכחיש בהצלחה את הגילוי והסית שני בעלי ברית לרצוח את המלשין בגליל של מפעל הפלדה.[4] הוא נמלט מאותו מחנה ריכוז וחזר למקום הולדתו, אז חלק מצ'כוסלובקיה. הוא נסע לברטיסלבה, נקודת הכניסה העיקרית לניצולים חוזרים, כדי לחפש את גיטה פוהרמנובה , כאשר המידע היחידי שהיה לו לגבי הוא שמה. בני הזוג נישאו מאוחר יותר ב-1945, והוא שינה את שם משפחתו מאייזנברג לסוקולוב בעל הצליל הרוסי יותר. לאחר נישואיו פתח מפעל בברטיסלבה .[2] בתקופה זו עסק באיסוף כספים למען הקמת מדינת ישראל. פעילות זו והלאמת התעשייה על ידי הממשלה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה דאז, הביאו לכליאתו ועסקיו הולאמו על ידי המדינה.[3] לאחר מכן הוא שוחרר ובני הזוג היגרו לאוסטרליה ב-1948.[2]
באוסטרליה התיישבו סוקולוב ואשתו במלבורן ופתחו מפעל בגדים.[2] בנם היחיד, גארי, נולד בשנת 1961. למרות שאשתו ביקרה באירופה מספר פעמים, סוקולוב מעולם לא חזר למולדתו.[3] לאחר מותה של גיטה ב-2003, הוא סוף סוף הרגיש שהוא מסוגל לדבר על חוויית המלחמה שלו לל חשש שהוא ייתפס כמשתף פעולה .[3]
הוא התראיין לעיתונאית הת'ר מוריס[5] במהלך שלוש השנים הבאות, והיא כתבה סיפורו ברב המכר "המקעקע מאושוויץ" בשנת 2018.[6][7] בעוד שהספר הוגדר כסיפורת היסטורית, הוא יצר מחלוקת בגלל תפיסה שהשיווק והתוכן שלו מרמזים על דיוק היסטורי למרות חריגות משמעותיות מהאמת והצגת עיבוד הגיוגרפי של ביוגרפיה מסובכת. סוקולוב נפטר ב-2006, והותיר אחריו בנו.[3]
הערות שוליים עריכה
- ^ Kenneally, Christine. "'The Tattooist of Auschwitz' and the History in Historical Fiction". The New York Times.
- ^ 1 2 3 4 5 6 Morris, Heather (10 בינואר 2007). "Obituary: Lale Sokolov". The Guardian. נבדק ב-8 בינואר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Prasad, Ritu (8 בינואר 2018). "The Tattooist of Auschwitz - and his secret love". BBC News. נבדק ב-8 בינואר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Kenneally, Christine (2020-02-15). "The fabulist of Auschwitz". The Monthly. נבדק ב-2022-07-02.
- ^ הסופרת הת'ר מוריס, באתר סימניה
- ^ Witek-Malicka, Wanda (2018). "Fact-checking "The Tattooist of Auschwitz" – Memoria [EN] No. 14 (11/2018)". view.joomag.com (באנגלית). Auschwitz-Birkenau State Museum. נבדק ב-2020-05-18.
{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: url-status (link) - ^ Hirsh, Anna; Láníček, Jan; Mitschke, Samantha; Shields, Kirril (2020). "The Tattooist of Auschwitz and the Trivialisation of the Holocaust: A Roundtable Discussion" (PDF). Australian Journal of Jewish Studies. 32.