לא באנו להנות

כן באנו להנות הוא ספר קומיקס מאת רותו מודן ואתגר קרת, שיצא בהוצאת כתר הוצאה לאור בשנת 1993. הספר מכיל סיפורים קצרים מאוירים, שחלקם מנסים לספר בדיחה אך רובם הגדול מוסרים מסר פוליטי/חינוכי/פילוסופי. הספר היה רב מכר ונחשב לאחד מגדולי ספרי הקומיקס בישראל.

לא באנו להנות
מידע כללי
מאת אתגר קרת, רותו מודן
איורים רותו מודן
שפת המקור עברית
סוגה רומן גרפי
סיפורת
הוצאה
הוצאה כתר
תאריך הופעה ראשונה 1996
מספר עמודים 72
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 9650705538
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רקעעריכה

הספר נכתב במקור כ-22 סיפורים קצרים מאת אתגר קרת, שאת חלקם פרסם זמן מה קודם לכן לא בפורמט של ספר, אלא בפורמט יחידים. רותו מודן, בוגרת בצלאל ובאותה תקופה גם כותבת הקומיקס המפורסמת היחידה בארץ ואחת מהקומיקסאים היחידים בארץ הייתה מפרסמת טורי קומיקס מצחיקים או פוליטיים בעיתונים "מעריב", "דבר" ו"ידיעות אחרונות" (בשנת 2006 הוציאה את ספרה הבלעדי הראשון, "קרוב רחוק"). השניים החליטו לשתף פעולה כשקרת, שהיה ועודנו חובב קומיקס, רצה שסיפוריו יאוירו בקומיקס לפני שיוציא אותם בספרו החדש. השניים עבדו על הספר במשך הרבה זמן, כשקרת היה מביא את הסיפור ומודן הייתה מחלקת אותו לפאנלים ומאיירת אותו. חלק מסיפורים המאוירים צבועים בצבעי מים, חלק בטושים (הסיפור "שיעועית מקופסה") וחלקם בשחור-לבן. לבסוף, בשנת 1993 הוצאת כתר פרסמה את הספר במהדורת כריכה רכה שמכילה 22 סיפורים קצרים מאוירים.

איוריםעריכה

האיורים של הספר שונים מאוד מסגנונה הרגיל של מודן; כל ספריה הבאים מצוירים שונה מהספר הזה. זה בעקבות הניסיון של מודן וקרת ליצור ספר שונה מספרי הומיקס הרגילים, ספר שישלב את האיורים המיוחדים של מודן עם הסיפורים הייחודיים של קרת. האיורים רובם לא ריאליסטיים, עם קווים לא ישרים בכוונה, וצבועים בצבעי מים, שיטת צביעה שאמנם נמנית עם אמנות הציור הקלאסית על קנבסים, אך למעשה מאוד פופולרית בעולם הקומיקס.

ביקורות ודירוגיםעריכה

הספר התקבל בחברה הישראלית בתגובות מעורבות. מצד אחד היו מעריצי קומיקס ואתגר קרת שטענו כי מדובר ביצירת אמנות למופת שמגיעה רק פעם בהרבה שנים. למשל, איילת קליין כהן מעיתון ישראל היום כתבה על הספר "קובץ הסיפורים שיכניס לכם אגרוף בבטן". לעומת זאת, הספר קיבל גם ביקורות גרועות מאוד עקב יציאתו לאור. רבים מהקוראים התחלחלו מתיאורי האלימות, האכזריות והברוטליות שמופיעות בחלק מהציורים, וכן רבים לא הבינו את הפואנטה בסיפורים. ביקורת על הספר באתר סלונה[1] כתבה "הסיפורים בספר כה רדודים ושטוחים. אפילו בתור סיפור קצר כ”כ יש קפיצות בזמן ומנושא לנושא. אולי הכוונה שאנחנו הקוראים נמלא את הפערים, אבל אין מספיק תוכן שיאפשר לנו לעשות זאת, גם לא לבעלי דמיון מפותח כמוני. אני רוצה להניח שלפחות בסיפור הראשון שכ”כ לא אהבתי אותו, יש איזה מסר, אבל האמת היא, שאני לא מעוניינת במסר הזה, גם אם אכן הייתה כוונה כזו".

הערות שולייםעריכה