לודוויג לייכהרדט
פרידריך וילהלם לודוויג לייכהרדט (בגרמנית: Friedrich Wilhelm Ludwig Leichhardt ; 23 באוקטובר 1813 – 1848 בערך) היה חוקר וחוקר טבע גרמני שהתפרסם בחקר של צפון ומרכז אוסטרליה.[1]
 | |
| לידה |
23 באוקטובר 1813 Tauche, פרובינציית ברנדנבורג, ממלכת פרוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
1848 כנראה אוסטרליה, אינדונזיה |
| תחום יצירה |
מסע, משלחת מחקר, מדעי הטבע |
| יצירות ידועות |
Journal of Ludwig Leichhardt 9 Sept. 1845 to 23 Mar. 1846 |
| פרסים והוקרה |
מדליית זהב (פטרון) של החברה הגאוגרפית המלכותית (1847) |
  | |
ראשית חייו עריכה
לייכהרדט נולד ב־23 באוקטובר 1813 בכפר סברודט במחוז ברנדנבורג הפרוסית. הוא היה בנו הרביעי והשישי מבין שמונת ילדיו של כריסטיאן הירונימוס מתיאס לייכהרדט, חקלאי ופקח מלכותית ואשתו שרלוט סופי, שטרלהוב. בין השנים 1831 ו-1836 למד לייכהרדט פילוסופיה, שפה ומדעי הטבע באוניברסיטאות גטינגן וברלין אך מעולם לא קיבל תואר אוניברסיטאי. הוא עבר לאנגליה בשנת 1837, המשיך את לימודי מדעי הטבע במקומות שונים, כולל המוזיאון הבריטי, לונדון, ובגנים הבוטנים בפריז, ועבד על עבודות שטח בכמה מדינות אירופיות, כולל צרפת, איטליה ושווייץ.
ב־14 בפברואר 1842 הגיע לייכהרדט לסידני, אוסטרליה. מטרתו הייתה לחקור את אוסטרליה היבשתית והוא קיווה לקבל מינוי ממשלתי בתחומי העניין שלו. בספטמבר 1842 הלך לייכהרדט לעמק נהר האנטר שמצפון לסידני כדי לחקור את הגאולוגיה, החי והצומח של האזור ולצפות בשיטות החקלאיות של הילידים. לאחר מכן יצא בכוחות עצמו למסע איסוף דגימות במסלול מניוקאסל, ניו סאות' ויילס, למפרץ מורטון בקווינסלנד. ב־23 בספטמבר 1842 הגיע לאי אש, לאחר שהוזמן על ידי אלכסנדר וולטר סקוט.[2]
המסע הראשון של לייכהרדט עריכה
לאחר שחזר לסידני בתחילת 1844, קיווה לייכהרדט לקחת חלק במשלחת המוצעת בחסות הממשלה ממפרץ מורטון לפורט אסינגטון (300 ק"מ צפונית לדרווין). כאשר תוכניות משלחת זו התבטלו, לייכהרדט החליט לארגן בעצמו את המשלחת בליווי מתנדבים ובתמיכת מימון פרטי. משלחתו עזבה את סידני באוגוסט 1844 והפליגה למפרץ מורטון, שם הצטרפו לקבוצה ארבעה אנשים נוספים. המשלחת יצאה ב -1 באוקטובר 1844 מג'ימבור הומסטד, המאחז הרחוק ביותר של ההתיישבות בקווינסלנד דארלינג דאונס. במהלך מסע זה לייכהרדט נתן שם לנהר Seven Emu Creek, לאחר שירה בקבוצה של אמואים בקרבת מקום, השם שנקלט מאוחר יותר על ידי תחנת בקר גדולה שעדיין קיימת. כמו כן העניק לנהר שגילה את השם אייזק, על שם אחד מתומכיו במסע.
לאחר נסיעה יבשתית של כמעט 4,800 ק"מ, ולאחר שנחשבו זמן רב כמתים, הגיע לייכהרדט לפורט אסינגטון ב -17 בדצמבר 1845. הוא חזר לסידני בסירה והגיע ב-25 במרץ 1846 לקבלת פנים של גיבור.[3] הספר "יומן מסע אודות משלחת יבשתית באוסטרליה, ממפרץ מורטון לפורט אסינגטון, מרחק של למעלה מ-3,000 מיילים, במהלך השנים 1844 ו-1845" מאת לייכהרדט מתאר משלחת זו.[4]
משלחת לייכהרדט השנייה עריכה
המסע השני של לייכהרדט, שנערך במענק ממשלתי ובמימון פרטי משמעותי, החל בדצמבר 1846. הוא היה אמור לקחת אותו מדרלינג דאונס לחוף המערבי של אוסטרליה ובסופו של דבר לנהר הברבורים ולפרת'. עם זאת, לאחר שרכב רק 800 ק"מ צוות המשלחת נאלצה לחזור ביוני 1847 בגלל גשם כבד, קדחת מלריה ורעב. חברי המשלחת כמעט התייאשו לאחר שנודע להם כי לייכהרדט לא הצליח להביא ערכה רפואית. בנוסף לכישלון, נראה שלייכהרדט סבל מהתמוטטות עצבים, והמדריך האבוריג'יני הארי בראון הפך למעשה למנהיג המשלחת, והחזיר אותם בהצלחה לדארלינג דאונס.[5]
פעילויות נוספות עריכה
לאחר שהתאושש ממלריה בילה לייכהרדט שישה שבועות בשנת 1847 בבחינת מסלול של נהר הקונדמין, דרום קווינסלנד, בעקבות מסלול משלחת אחרת שהוביל סר תומאס מיטשל בשנת 1846 לבין מסלולו שלו, המשתרע על כמעט 1,000 ק"מ.
באפריל 1847 חילק לייכהרדט את הפרס השנתי של החברה הגיאוגרפית בפריז, על הגילוי הגאוגרפי החשוב ביותר עם החוקר הצרפתי. זמן קצר לאחר מכן, ב־24 במאי, העניקה האגודה המלכותית הגאוגרפית, לונדון, לייכהרדט את מדליית הפטרון שלה כהכרה ב"ידע המוגבר של יבשת אוסטרליה הגדולה" שהשיג מסעו במורטון ביי-פורט איסינגטון. לייכהרדט עצמו מעולם לא ראה את המדליות הללו אך היה מודע לכך שהוענקו לו. באחד ממכתביו הידועים האחרונים כתב: [6]
היה לי העונג לשמוע שהחברה הגאוגרפית בלונדון העניקה לי את אחת המדליות שלה, ושהחברה הגאוגרפית הפריזאית העניקה לי כבוד דומה. מטבע הדברים אני מאוד שמח לחשוב שרשויות נבונות כאלה רואות אותי ראוי לכבוד כזה; אבל כל מה שעשיתי מעולם לא היה לכבוד. עבדתי למען המדע ולא לשום דבר אחר.
בשנת 2012 רכש המוזיאון הלאומי באוסטרליה את המדליה שהוענקה על ידי החברה המלכותית הגאוגרפית בלונדון בשנת 1847. היא הגיעה ישירות מצאצאי משפחת לייכהרדט במקסיקו.
היעלמות עריכה
בשנת 1848 שוב יצא לייכהרדט מנהר קונדמין כדי להגיע לנהר הברבורים. המשלחת כללה את לייכהרדט, ארבעה אירופאים, שני מדריכי אבוריג'ינים, שבעה סוסים, 20 פרדות ו-50 פרים. האירופאים היו אדולף קלאסן, ארתור הנטיג, דונלד סטיוארט ותומאס הנדס, המדריכים האבוריג'ינים היו וומאי ובילי בומבט, מנמל סטפנס.[7]
המפגש האחרון בו נראתה המשלחת היה ב -3 באפריל 1848 בתחנתו של אלן מקפרסון, קוגון, בדרלינג דאונס. היעלמותו של לייכהרדט לאחר שעבר פנימה לתוך הארץ, אף שנחקרה על ידי רבים, נותרה בגדר תעלומה. המשלחת הייתה צפויה להימשך שנתיים-שלוש, אך לאחר שלא התקבל שום סימן ומילה מלייכהרדט, ההנחה הייתה שהוא והאחרים במשלחתו מתו. העדויות האחרונות מראות כי ייתכן ונספו אי שם במדבר החולי הגדול של פנים אוסטרליה.
ארבע שנים לאחר היעלמותו של לייכהרדט, ממשלת ניו סאות' ויילס שלחה משלחת חיפוש בפיקודו של הובנדן הלי. המשלחת לא מצאה אלא אתר קמפינג אחד עם עץ המסומן "L" מעל "XVA". בשנת 1858 נשלחה משלחת חיפוש נוספת, הפעם בפיקודו של אוגוסטוס גרגורי. ב־21 באפריל, בסמוך למה שהוא כעת בלקאל, ליד נהר ברקו, מצאה משלחת זו עץ המסומן "L".
בשנת 1864 גילה דאנקן מקינטייר שני עצים המסומנים בסימן "L" על נהר פלינדרס ליד מפרץ קרפנטריה. לאחר חזרתו לוויקטוריה מקינטייר טלגרף לחברה המלכותית ב־15 בדצמבר 1864 כי הוא מצא "שני עצים המסומנים מלפני 15 שנה בערך". לאחר מכן הוא מונה למנהיג משלחת חיפוש נוספת, אך לא מצא זכר למשלחת של לייכהרדט.
בשנת 1869 שמעה ממשלת מערב אוסטרליה שמועות על מקום בו ניתן היה לראות שרידי סוסים וגברים שנהרגו על ידי ילידים מקומיים. משלחת חיפוש נשלחה בפיקוד ג'ון פורסט, אך שום דבר לא נמצא, והוחלט שהסיפור עשוי להתייחס לעצמות של סוסים שהושארו למות במהלך המסע של רוברט אוסטין בשנת 1854.
תעלומת גורלו של לייכהרדט הוסיפה להעסיק חוקרים במשך שנים רבות. במהלך מסעו של דייוויד קרנגי דרך מדבריות והחוליות הגדולות בשנת 1896 הוא נתקל בכמה אבוריג'ינים שהיה בין רכושם יתד לאוהל מברזל, מכסה של קופסת גפרורים מפח וחלק מברזל של אוכף. קרנגי שיער כי אלה היו שרידים מהמסע של לייכהרדט. למעט לוחית פליז קטנה שנמצאה בשנת 1900 ונושאת את שמו של לייכהרדט, "שום חפצים עם מקור מקורב לא הצליחו לשפוך אור על המשלחת הסופית של לייכהרדט."
היסטוריה אבוריג'ינית שבעל-פה עריכה
בשנת 2003 מצא ספרן מכתב בספריית המדינה NSW שעשוי לשפוך אור על היעלמותו של לייכהרדט. מכתב מתאריך 2 באפריל 1874, שהתקבל על ידי איש הדת סידני ויליאם ברנהוויט קלארק, נכתב על ידי גורדון, בעל תחנה מדרלינג דאונס שפגש את לייכהרדט בימים לפני שנעלמה משלחתו. המכתב מספר כיצד עבר גורדון לוולבומילה וכיצד, לאחר שגר שם יותר מעשר שנים, התיידד עם שבט וולומבילה שבאותו זמן הגיע לחלוק איתו בגלוי את סיפוריהם והפולקלור.
סיפור מפורט אחד התייחס למותו של אדם לבן שהוביל משלחת פרדות ושוורים לאורך נהר המראנואה שנים רבות קודם לכן. על פי וולומבילה, קבוצה גדולה של אבוריג'ינים הקיפה את המשלחת ורצחה את כולם. הועלו השערות האם הסיפור היה אמיתי, ככל הנראה חפצי המשלחת נסחרו באופן נרחב לאחר הטבח, והסבירו כיצד פריטים שיכולים היו להגיע רק מהמסע של לייכהרדט נמצאו במדבר גיבסון ומדוע נמצא הרובה עם לוחית הפליז כ -4,000 ק"מ מערבית לנהר מראנואה.
קישורים חיצוניים עריכה
- לודוויג לייכהרדט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי לודוויג לייכהרדט בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Renee Erdos, Australian Dictionary of Biography, Canberra: National Centre of Biography, Australian National University
- ^ uoncc, Ludwig Leichhardt in Newcastle, Hunter Living Histories, 2013-01-29 (באנגלית אמריקאית)
- ^ "LEICHHARDT". The Sydney Morning Herald. XXI (2773). New South Wales, Australia. 1 April 1846. p. 2.
- ^ Ludwig Leichhardt, Journal of an overland expedition in Australia, from Moreton Bay to Port Essington ... during the years 1844-1845, London : T. & W. Boone, 1847
- ^ Kennedy, Dane (1 March 2013). The Last Blank Spaces. Harvard University Press. pp. 160–161
- ^ Ludwig Leichhardt’s Australian letters | Environment & Society Portal, www.environmentandsociety.org
- ^ "Leichhardt : the secrets of the Sandhills : a legend and an enigma"