אבוריג'ינים

קבוצה שבטית של אנשים החיים בעיקר באוסטרליה

אַבּוֹרִיגִ'ינִים (גם: אוסטרלים ילידים. באנגלית עדכנית Indigenous Australians או בטקסטים ישנים Aboriginals) הם התושבים הילידיים באוסטרליה לפני הגעת המתיישבים מאירופה. הם מוכרים כעם ילידי המונה 500 שבטים והם חיים באוסטרליה עד היום. האבוריג'ינים ככל הנראה חצו את הים מדרום-מזרח אסיה והגיעו לאוסטרליה לפני כ־40,000 שנה[1], שם הם חיו במנותק מבני אדם ביבשות אחרות, ופיתחו תרבות פרהיסטורית ייחודית, המבוססת על העברה בעל פה ובציור של מיתולוגיה המכונה "זמן החלום".

אבוריג'ינים
תחריט מהמאה ה-19 של מאהל אבוריג'ינים המציג את אורח החיים של האבוריג'ינים באזורים הקרירים יותר של אוסטרליה, בעת ההתיישבות האירופית
תחריט מהמאה ה-19 של מאהל אבוריג'ינים המציג את אורח החיים של האבוריג'ינים באזורים הקרירים יותר של אוסטרליה, בעת ההתיישבות האירופית
אוכלוסייה
798,365 (2016)
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים

אוסטרליהאוסטרליה  אוסטרליה

שפות
אנגלית אוסטרלית
שפות אבוריג'יניות
דת
נצרות (73%)
חסרי דת (24%)
דתות אבוריג'יניות מסורתיות (אנ') (1%)
תמונות אבוריג'ינים בספר לימוד מ-1914

החל מ-1995 נמנה דגל האבוריג'ינים עם דגלי אוסטרליה הרשמיים.

מקור השםעריכה

מקור השם "אבוריג'ינים" הוא במונח הלטיני ab-origin ("מהמקור, ילידי"), אשר בו השתמשו הרומאים הקדמונים לראשונה בהתייחסם לתושביה האטרוסקים של איטליה, שחיו בה טרם כינונה של הרפובליקה הרומית.

הביטוי שימש בעבר ואף משמש כיום כדי לכנות עמים ילידים מכל העולם אך מזוהה בעיקר עם העמים האוסטרלים שחיו בה עד הגעת מתיישבים מאירופה. על פי האקדמיה ללשון העברית המילה העברית לאבוריג'ינים במובן של כלל העמים הילידים היא קַדְמוֹנָאִים[2].

היסטוריהעריכה

הגעת האבוריג'ינים לאוסטרליהעריכה

על פי מחקרים גנטיים, ההתפצלות של האבוריג'ינים מאוכלוסיית אפריקה ואסיה החלה לפני כ-62,000–75,000 שנים, כ-24,000 שנים לפני התפצלות אוכלוסיית אירופה. בין הממצאים הקדומים ביותר שלד אדם, שנמצא בסמיכות לאגם מונגו ותוארך ל-45,000 שנה טרם זמננו, וכלי אבן, שנמצאו במחצבה בפנרית' (Penrith) בניו סאות' ויילס ותוארכו אף הם לתאריך קרוב.

הציוויליזציה האבוריג'ינית נשארה בתקופת האבן עד הגעת האירופאים ליבשת. האבוריג'ינים התקיימו על ציד ולקט, וחיי החברה התנהלו במשפחות קטנות של נוודים למחצה, כשהקשר בין משפחה למשפחה רופף.

לאחר הגעת האירופאים לאוסטרליהעריכה

בעת המגע הראשון עם האדם הלבן חיו ביבשת כפי הנראה בין 350,000 ל-750,000 אבוריג'ינים, אם כי ההערכה הגבוהה ביותר טוענת שהיו כ-1.25 מיליון. סביר להניח שמספר זה היה יציב לאורך תקופה ארוכה גם קודם לכן. הם היו מחולקים לכ-500 שבטים, שהמספר הממוצע לחבריו היה 600[3].הקברניט ההולנדי וילם יאנץ נחת לראשונה על היבשת ב-1606 בחוף המערבי של קייפ יורק. הילידים שפגש איימו עליו ועל צוותו בחניתות. יאנץ כתב כי היבשת מלאה ביצורים שחורים ופראים, (האבוריג'ינים). בשנת 1788, הבריטים כבשו את אוסטרליה. האימפריה הבריטית ניצלה את היבשת להפקת צמר וכמושבת עונשין[1].עם יישוב היבשת על ידי האדם הלבן, נושלו האבוריג'ינים מאדמותיהם לטובת הקמת ערים, חוות, ומכרות. במקביל החל הרס הציוויליזציה האבוריג'ינית: המתיישבים הבריטים התייחסו אל האבוריג'ינים כאל תת-אדם, ובמקומות מסוימים צדו אותם כבעלי חיים. כתוצאה מכך, הידרדר מספרם עד תחילת המאה ה-20 בכ-90%, והיום הם מהווים רק 2.7% מאוכלוסיית היבשת. בין 1788–1928 לפי הערכות אחדות כ-2000 מתיישבים בריטים ו-20,000 אבוריג'ינים היו קרבנות של אלימות במאבק בין הצדדים[4]. האוכלוסייה הילידית של טסמניה הוכחדה לחלוטין במהלך המאה ה-19. אף שאלפים מתושבי האי מזהים את עצמם כילידים טסמנים, הם למעשה צאצאים של כמה נשים טסמניות שנישאו ללבנים, והיום כמעט שלא ניתן להבחין בטסמנים ממוצא ילידי בתווי הגזע המקורי. בשנת 1876 מתה האבוריג'ינית-טסמנית האחרונה.

בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 השתנתה גישת השלטונות, ונעשו ניסיונות לדאוג לאבוריג'ינים על ידי הטמעתם בחברה הלבנה. לשם כך הוקמו מיסיונים, וננקטה מדיניות של לקיחת ילדים בני תערובת ממשפחותיהם ללא הסכמתם, גידולם במוסדות, ובחלק מהמקרים אימוצם בידי משפחות לבנות שגידלו אותם כלבנים לכל דבר. מדיניות זו, שנמשכה עד שנות ה-70 של המאה ה-20, מכונה "הדור הגנוב" ("The Stolen Generation").

למרות היותם תושביה הילידים של הארץ, סבלו האבוריג'ינים מאפליה והיעדר זכויות, כך שעד אמצע המאה ה-20 הם כלל לא נחשבו לאזרחים אוסטרלים. בסוף שנות ה-50 החלו להתארגן תנועות מחאה אבוריג'יניות אשר דיברו על הגדרה עצמית לקבוצתם תוך שיצאו כנגד האפליה וקראו לחירות ושוויון זכויות. מפורסמות מבין התנועות הייתה "תנועת הסטודנטים למען האבוריג'נים" (SAFA), אשר הוקמה על ידי האקטיביסט צ'רלי פרקינס שהיה האבוריג'יני הראשון שסיים את לימודיו באוניברסיטה. תנועה זו, בהשראת רוכבי החופש האמריקאים ערכה את "נסיעת החופש" אשר במהלכה סיירו חבריה באוטובוסים בעיירות בניו סאות' ויילס ומטרותיה היו לחשוף ולהעלות את מודעות הציבור בנוגע לאפליה ולסגרגציה שהתקיימה בין המתיישבים הלבנים ובין האבוריג'ינים המקומיים בפועל ולעודד ולתמוך בילידים לצאת למאבק כנגד אפליה זו. מצעד זה זכה לתפוצה רחבה והפך ידוע בציבור. הוא העלה את המודעות אודות תופעת האפליה הגזעית באסוטרליה והניח תשתית לקמפיינים של תנועות המחאה הילידיות שהיו ואלה העתידות לבוא. בעקבות פעילויות אלה והמאבק ארוך השנים, ב-1962 הוכרו האבוריג'ינים באופן פורמלי כאזרחים במדינה וזכו להצביע בבחירות. כמו כן, ב-1967 הוחלט לערוך משאל עם בדבר שינוי סעיפי החוקה שהפלו את האבוריג'ינים וקבעו כי אין להחיל על אוכלוסייה זו את החוקים המקובלים ברמה הפדרלית. 90% מן המצביעים תמכו בשינוי והחלטה זו הפכה לסמל להצלחת מאבקם של האבוריג'ינים ונחשבת לנקודת מפנה במאבק להשגת שוויון זכויות. במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20 השתנתה גישת הממשלה בעניין האבוריג'ינים. מעתה רווחה התפיסה כי יש להכיר בהם ולאפשר להם הגדרה עצמית ואוטונומיה ולא לנסות להטמיע אותם בכוח בחברה, מאחר שניסיונות אלה נחלו כישלון. בעקבות כך הוקמה ועדה המורכבת מבני ילידים ושתפקידה לייצג את המיעוט הילידי ולדאוג שנוכחות חבריו בפיתוח, רפורמות, דיונים וחקיקה הנוגעים להם תגדל ותתרחב.

היחס אל האבוריג'ינים ותיקון העוול כלפיהם הפך לנושא מרכזי בשיח הפוליטי באוסטרליה בעשורים האחרונים. מאז 1998 מצוין במדינה מדי שנה "יום ההתנצלות" על עוולות אלה. במיוחד עורר כעס סירובו של ראש הממשלה ג'ון הווארד להתנצל על פרשת "הדור הגנוב". המחאה נגד סירובו זה הובעה גם בטקס הנעילה של אולימפיאדת סידני בשנת 2000 על ידי להקת Midnight Oil שעל בגדיהם הופיעה המילה "סליחה".

אמנות אבוריג'יניתעריכה

 
נואל פירסון, עורך דין אבוריג'יני ואקטיביסיט נודע למען זכויות האבוריג'ינים על קרקעות באוסטרליה

במשך זמן רב היה הבומרנג אחד הדברים היחידים שהעולם הלבן הכיר מהתרבות האבוריג'ינית. אולם בעשורים האחרונים נחשף העולם גם לתרבות האבוריג'ינית, הן למוזיקה הייחודית ולכלי הנגינה כדוגמת הדידג'רידו והן לציור האבוריג'יני, המבוסס על שימוש בנקודות צבע, שבמקורו נועד למטרות פולחניות ולהעברת מסורות "זמן החלום".

החל משנות ה-70 החלה ההתעוררות של האמנות האבוריג'ינית המודרנית, לאחר שג'פרי ברנדון, מורה לאמנות מסידני, הגיע לפאפוניה על מנת להקים בית ספר לאמנות. ברנדון לא כפה על הילידים את סגנון הציור המערבי, אלא עודד אותם לצייר מוטיבים מסורתיים בצבעי אקריליק. בשנות ה-80 החלו האמנים המבוגרים יותר להעביר את הטכניקות החדשות לדור הצעיר, ולראשונה גם נשים החלו לצייר[1].

המפגש בין האמנות האבוריג'ינית לאמנות המערבית יצרה קונפליקטים שנובעים מהתפיסות השונות של היצירה והיוצר בשתי התרבויות. בעבר שימשו היצירות לפולחן הדתי של השבטים האבוריג'יניים, וחלו עליהן "זכויות יוצרים" שאפשרו רק לאנשים נבחרים מתוך השבט להעתיקן[1]. מהרגע שהיצירות והסמלים האבוריג'ינים נמכרו והוצגו במוזיאונים, השליטה בהן הופקעה מידי השבטים. אחד המקרים הקיצוניים התרחש כאשר אמן אבוריג'יני בשם טרי יומבולול מכר ברשות שבטו את זכויות השעתוק של "כוכב הבוקר" – אביזר המשמש בטקסי הלוויות של אנשים חשובים, והכנתו חייבת להתבצע על פי כללים דתיים. הסוכנות שלה מכר את "כוכב הבוקר" מכרה בתורה את זכויות השעתוק של הסמל לבנק המרכזי האוסטרלי, וזה הדפיס אותו על שטרות בערך של עשרה דולרים במהדורה מיוחדת[5]. האבוריג'ינים נהגו למרוח על גופם קווים ונקודות בלבן ואדום. האמנות האבוריג'ינית מתבססת על סיפורים עממיים וסמלים מסורתיים שמספרים את סיפור בריאת העולם ואת ההיסטוריה של שבט האבוריג'יני. מאחר שלאבוריג'ינים לא הייתה מעולם שפה כתובה, האומנות שלהם היא חלק מאוד משמעותי בתרבות שלהם מכיוון שכך הם משמרים את ההיסטוריה והאומנות מספרת את הסיפורים מדור לדור. כל סמל הוא בעל חשיבות רבה.

הציורים משלבים מוטיבים של נקודות מתוך אמונה באלים ובנוסף, שימוש בנקודות איפשר להם להחביא מידע ולהסוות ידע שרצו להסתיר מהאדם הלבן.

לפני שהגיע האדם הלבן הגיע לאוסטרליה חיו האבוריג'ינים באזורים שונים ולכל אחד מהם היה סגנון אומנותי שונה.

אומנים אבוריג'ינים מסורתיים חייבים לבקש רשות על מנת לצייר ציור שמספר את ההיסטוריה של התרבות שלהם. אסור להם לספר סיפור שלא שייך לבני משפחתם.

רוב האומנות המקורית צוירה על אבנים וקירות, בעוד היום מציירים האומנים על קנבס ומוכרים את יצירותיהם באלפי דולרים. גלריות ומוזיאונים רבים מחזיקים ביצירות אמנות אבוריג'יניות.

 
אמן אבוריג'ינלי מארץ ארנהם

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

ציטוט מ -R.Broome The struggle for Australia:Aboriginal-European warfare 1770-1930 in M McKernan and M Browne (eds) Australia: Two Centuries of War and Peace, Canberra: Australian War Memorial/Allen and Unwin 1988, pp 92-120, quotes from pp 93,95,97, 119,104.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 4 אביבה משמרי, הקרב על זמן החלום (חלק א'), האייל הקורא, 25 בדצמבר 2003
  2. ^ "קַדְמוֹנַאי" באתר האקדמיה ללשון עברית
  3. ^ R.Broome 1994 ע' 9
  4. ^ ציטוט מ-1988 R.Broome
  5. ^ אביבה משמרי, הקרב על זמן החלום (חלק ב'), האייל הקורא, 28 בדצמבר 2003