לוח השנה השוודי
לוח השנה השוודי הוא לוח שנה ייחודי אשר היה בשימוש בממלכת שוודיה בעת המעבר מהלוח היוליאני ללוח הגריגוריאני בין השנים 1700–1712.
בשנת 1699 הוחלט בשוודיה (שכללה אז גם את פינלנד) על מעבר מהלוח היוליאני ללוח הגרגוריאני, שהונהג במדינות השכנות למעלה מעשור קודם לכן. אבל השוודים לא רצו "לדלג" באמצע השנה על אחד עשר ימים, כפי שעשו המדינות האחרות (כיוון שהלוח היוליאני נמצא אז בפיגור של 11 יום לעומת הלוח הגרגוריאני), ובחרו לפרוס את התיקון על פני מספר שנים ולהפחית יום אחד בכל שנה (הדעות חלוקות אם הכוונה הייתה להפחית יום אחד בכל אחת מהשנים 1700 - 1710 או לבטל את ימי 29 בפברואר בשנים 1700 - 1740), עד שיתאחדו עם יתר המדינות שכבר עברו ללוח הגרגוריאני.
בסופו של דבר, ההחלטה לא החזיקה מעמד. בשנת 1700 אכן בוטל 29 בפברואר (כנדרש לפי הלוח הגרגוריאני, אך בניגוד ללוח היוליאני), אבל בשנים הבאות כבר לא זכרו השוודים להחסיר יום. אז גילו השוודים שהם נותרו לבד עם "הלוח השוודי" – עשרה ימים מאחורי מדינות הלוח הגרגוריאני, ויום לפני מדינות הלוח היוליאני – דבר שהקשה על התקשורת ועל המסחר עם מדינות אחרות.
בינואר 1711 הכריז מלך שוודיה קרל ה-12 על ביטול התוכנית המקורית וחזרה ללוח היוליאני. לשם כך היה עליו להוסיף יום אחד, והוא עשה זאת בחודש פברואר 1712. כך, בשנת 1712, הוסיפו השוודים שני ימים לחודש פברואר, במקום יום אחד, וספרו בו 30 יום.
בשנת 1753 דילגו השוודים על 11 יום (בקצרם את חודש פברואר ל-17 ימים) והצטרפו ללוח הגרגוריאני. עם זאת, רק החל משנת 1844 החלו השוודים לקבוע את מועד חג הפסחא לפי לוח השנה הגרגוריאני.
