לוי עפרון

ד"ר לוי (ליאון) עפרון (4 בינואר 19099 בפברואר 1962) היה רופא, ממקימי מערכת הרפואה בישראל. הקים ביוני 1936[1] את קופת חולים של הציונים הכלליים, והיה מנהלה הכללי עד יום מותו. היה חבר במועצת הבריאות הממשלתית בישראל, חבר המרכז הארצי של ההסתדרות הרפואית בישראל וחבר הנהלת המפלגה הליברלית הישראלית.

קורות חייםעריכה

לוי עפרון נולד בדווינסק שברוסיה (כיום דַאוּגַּבְפִּילְס בלטביה) לברוך עפרון, רופא שיניים, ולוירה לבית גורביץ, אף היא רופאה, שנאלצה, בשל אפלייתה כאישה, לעבוד כאחות מיילדת.

למד בגימנסיה העברית מיסודו של מרדכי זאב ברוידא[2] בלודז', ומכיוון שבפולין היה נומרוס קלאוזוס, נסע לצרפת ולמד רפואה בסורבון בפריז. ב-1935 עלה לארץ ישראל והקים ב-1936 עבור הציונים הכלליים את קופ"ח הציונית הכללית.

ב-1939 נישא למרים לבית ליטוין.

רץ בראש רשימת "קימום" למען הרופא הלאומי, הפרטי והשכיר, למועצת סניף תל אביב של הר"י לקדנציית 1949-1950.

הקמת הקופה ופעילותו ההתנדבותיתעריכה

  ערך מורחב – קופת חולים של הציונים הכלליים

ב-1936 פנה ד"ר עפרון לחברי הוועד של ארגון העובדים של הציונים הכלליים ושכנעם לארגן קופת חולים לעובדים הציוניים הכלליים.[3] משהוסכם על הקמת הקופה, עבד בה בלא משכורת בחדר שכור שנחלק במחיצת עץ לחדר המתנה ולחדר קבלת חולים. שנים מאוחר יותר, לאחר מותו, יכתב עליו בעיתון "הבוקר" (6.8.65): "היום בתקופה שרוח של התנדבות ונכונות לשרות ללא-חשבון כמעט חלפה ועברה, אנו יודעים להוקיר דמות אשר ידעה הזדהות אישית מוחלטת עם שליחות, שאיש גם לא הטיל עליו, אלא הוא מטיל על עצמו מרצון טוב ובמסירות למופת."

בתוך 23 שנה, עלה מספר החולים מ-50 מטופלים שטופלו על ידי רופא אחד (ד"ר עפרון) במרפאה מאולתרת ל-33,000 מטופלים שטופלו על ידי 350 רופאים ב-32 מרפאות.[4]

הרקע שעמד מאחורי הקמת הקופה היה הצלחתה של קופת החולים הכללית והכרח להשתייך להסתדרות העובדים הכללית כדי ליהנות משירותיה. עפרון לא רצה כי חברי הציונים הכלליים ישתייכו אל ההסתדרות. כך נאם בוועידת הקופה מ-1959: "לפני 23 שנה - כאשר החילונו בהקמת מפעלנו זה, היה חברנו הציוני הכללי נאלץ, אם רצה לבטח את בריאותו שלו ואת בריאות בני משפחתו, לחזק בד בבד איזו מסגרת מפלגתית אחרת ולכן לא ראינו מפלט אחר מאשר הקמת מוסד משלנו.... מתוך הכרח לשחרר את חברינו הציונים הכלליים מכל כפיה פוליטית בבואם לפתור את בעיות ביטוח הבריאות שלהם... כל הצעה לביטוח בריאות באמצעות קופות חולים הקיימות חייבת להבטיח לאזרח את זכותו האלמנטרית לבחירה חופשית של מסגרת הבטוח הרצויה לו, מתוך ניתוק כל קשר בין זכותו של האזרח – והשתייכותו המקצועית-ארגונית".[5]

השימוש בהומורעריכה

ד"ר עפרון היה מפורסם בקרב המטופלים על שימושו בהומור במסגרת קבלת החולים והטיפול בהם, וזאת שנים רבות לפני תופעת הליצנות הרפואית. מסופר כי כאשר באו שוטרים בריטיים לעוצרו בתקופת המנדט, על שניתח לוחם לח"י שהובא שותת דם לביתו, אמר הקצין לד"ר עפרון "זה לא יקח הרבה זמן ובקרוב תשוב הביתה" וד"ר עפרון ענה לו בהומור עוקצני 'ואני מקווה, קפטן, שגם אצלך ואצל חבריך זה לא יקח הרבה זמן, ובקרוב תשובו הביתה'...".[6]

מותו ומורשתועריכה

בפברואר 1962 נפטר ד"ר עפרון במפתיע משטף דם במוח, תוצר של מום מולד. הוא הובא למנוחות בבית הקברות נחלת יצחק, והשאיר אחריו אישה (מרים) ושתי בנות (אליענה וריקה). ד"ר ישראל סום המשיך את דרכו כמנהלה הכללי של קופת חולים של הציונים הכלליים, שלימים אוחדה עם קופת חולים עממית והפכה לקופת חולים מאוחדת.

תוכניתה של קופת חולים של הציונים הכלליים להקים מרכז רפואי בשם "יד עפרון בית בני ציון" לזכרו של ד"ר עפרון לא יצאה לפועל בעקבות בעיות כלכליות וארגוניות. כיום קרוי על שמו סניף קופת חולים מאוחדת ברחוב שפרינצק בתל אביב.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ תאריך ההקמה על פי עלון ועידת הפתיחה הארצית של קופת חולים של הציונים הכלליים מה-21 ביוני 1959, עמ' 3.
  2. ^ דוד תדהר (עורך), "ד"ר מרדכי (מרקוס) זאב ברוידה", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך י (1959), עמ' 3632.
  3. ^ עיתון "הבוקר" מה-15.1.1959, עמ' 2.
  4. ^ נתונים אלו לקוחים מתוך עלון ועידת הפתיחה הארצית של קופת חולים של הציונים הכלליים מ-21 ביוני 1959, עמ' 3.
  5. ^ מצוטט מתוך עלון ועידת הפתיחה הארצית של קופת חולים של הציונים הכלליים מה-21 ביוני 1959, עמ' 11-12.
  6. ^ עיתון "הבוקר" מה-9.12.60, עמ' 3.