לון צ'ייני
לאונידס פרנק "לון" צ'ייני (באנגלית: Lon Chaney 1 באפריל 1883 – 26 באוגוסט 1930) היה שחקן ומאפר אמריקאי. הוא נחשב לאחד מהשחקנים המגוונים והעוצמתיים ביותר בקולנוע, וזכה להערכה רבה בזכות גילום דמויות מעונות, מכוערות ולעיתים מעוותות, ובזכות אמנותו החלוצית בתחום האיפור. צ'ייני נודע בתפקידיו המרכזיים בסרטי האימה האילמים, כמו "הגיבן מנוטרדאם" (1923) ו"פנטום האופרה" (1925). יכולתו לשנות את מראהו באמצעות טכניקות איפור שפיתח זיכתה אותו בכינוי "האיש בעל אלף הפרצופים".
 | |
| לידה |
1 באפריל 1883 קולורדו ספרינגס, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
26 באוגוסט 1930 (בגיל 47) לוס אנג'לס, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
פורסט לאון ממוריאל פארק |
| שם במה |
Alonzo Chaney |
| סוגה מועדפת |
סרט אימה, סרט אילם |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| תקופת הפעילות |
1902–1930 (כ־28 שנים) |
| צאצאים |
לון צ'ייני ג'ונ |
| פרסים והוקרה |
כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד |
| https://lonchaney.com/ | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
חיים מוקדמים
עריכהלאונידס פרנק צ'ייני נולד בקולורדו ספרינגס, קולורדו, לפרנק ה. צ'ייני (ספר) ולאמה אליס קנדי. אביו היה ממוצא אנגלי וצרפתי, ואמו ממוצא סקוטי, אנגלי ואירי. סבו מצד אמו, ג'ונתן רלסטון קנדי, ייסד את "בית הספר לקולורדו לחינוך אילמים" (כיום בית הספר לקולורדו לחרשים ועיוורים) בשנת 1874, והוריו של צ'ייני נפגשו שם.[1] סבא רבא שלו היה חבר הקונגרס ג'ון צ'ייני מאוהיו.
שני הוריו של צ'ייני היו חרשים, וכילד להורים חרשים, צ'ייני הפך למיומן בשפת הסימנים האמריקאית. הוא התחיל בקריירת הבמה בשנת 1902. בשנת 1905, בגיל 22, פגש והתחתן עם הזמרת בת ה-16 קלבה קרייטון (פרנסס קליבלנד קרייטון), ובשנת 1906 נולד בנם היחיד, קרייטון טול צ'ייני (שנודע מאוחר יותר כלון צ'ייני הבן). בני הזוג המשיכו בסיורים, והתיישבו בקליפורניה בשנת 1910.
קריירה
עריכה
הזמן שבו היה צ'ייני בהוליווד אינו ברור במלואו, אך בין השנים 1912 ל-1917 עבד בחוזה באולפני יוניברסל בתפקידים קטנים או תפקידי דמות. כישוריו באיפור זיכו אותו בתפקידים רבים באווירת הליהוק התחרותית. בתקופה זו, התיידד עם צוות הבמאים ג'ו דה גראס ואשתו אידה מיי פארק, אשר העניקו לו תפקידים משמעותיים בסרטיהם ועודדו אותו לשחק דמויות אפלות.
עד שנת 1917, היה צ'ייני שחקן בולט באולפן, אך שכרו לא שיקף את מעמדו. כשצ'ייני ביקש העלאה, מנהל האולפן ויליאם סיסטום השיב, "לעולם לא תהיה שווה יותר ממאה דולר לשבוע." לאחר שעזב את האולפן, נאבק צ'ייני במשך שנה על למצוא תפקיד ראשון. רק לאחר ששיחק תפקיד משמעותי בסרטו של ויליאם ס. הארט, "Riddle Gawne" (1918), כישרונו של צ'ייני כשחקן דמות זכה להכרה אמיתית בתעשייה.[2]
יוניברסל הציגו את צ'ייני, דורותי פיליפס וויליאם סטוול כצוות בסרט "The Piper's Price" (1917). הצלחתם של הסרטים בכיכובם הייתה כה רבה שיוניברסל הפיקו ארבעה עשר סרטים בין השנים 1917 ל-1919 עם צ'ייני, סטוול ופיליפס.[2] לעיתים הצטרפה גם קלייר דובריי וכמעט והפכו את השלישייה לרביעיית שחקנים חוזרים מסרט לסרט.
הסרטים בוימו בדרך כלל על ידי ג'ו דה גראס או אשתו אידה מיי פארק, חברים טובים של צ'ייני מיוניברסל. כשצ'ייני היה מחוץ להפקות כמו "Riddle Gawne" ו-"The Kaiser, the Beast of Berlin" (שניהם מ-1918), המשיכו סטוול ופיליפס כצמד עד חזרתו של צ'ייני. סטוול ופיליפס יצרו את "The Heart of Humanity" (גם כן מ-1918), והביאו את אריך פון שטרוהיים לתפקיד הנבל שיכול היה לשחק בקלות על ידי צ'ייני.[2]
"Paid in Advance" (1919) היה הסרט האחרון של הקבוצה יחד, כי יוניברסל שלחו את סטוול לאפריקה כדי למצוא מיקומים לסרט. בדרכו מעיר אחת לאחרת, היה סטוול בקרון החבילה כאשר פגעה בו הקטר של רכבת אחרת; הוא נהרג במקום. רוב הסרטים הללו אבדו, אך כמה מהם, כולל "Triumph" ו-"Paid in Advance" שורדים באוספים פרטיים או בארכיונים באירופה או רוסיה.[2]
פריצת דרך והצלחות
עריכהצ'ייני זכה להצלחה משמעותית עם הופעתו כ-"The Frog" בסרטו של ג'ורג' לואן טאקר, "The Miracle Man" (1919). הסרט הציג לא רק את כישורי המשחק של צ'ייני, אלא גם את כשרונו כאמן איפור. הביקורות החיוביות והרווח של יותר משני מיליון דולר הביאו את צ'ייני למרכז הבמה כשחקן דמויות מוביל בארצות הברית.
צ'ייני הראה גמישות רבה עם האיפור בסרטי פשע והרפתקאות רגילים יותר, כמו "The Penalty" (1920), שבו שיחק גנגסטר עם שתי רגליים קטועות. צ'ייני הופיע בעשרה סרטים בבימויו של טוד בראונינג, לעיתים קרובות מגלם דמויות מוסוות ו/או מעוותות, כולל להטוטן הסכינים ללא ידיים "אלונזו" בסרט "The Unknown" (1927) לצד ג'ואן קרופורד. באותה תקופה, שיחק גם לצד קונרד נייגל, מרסלין דיי, הנרי ב. וולתהול ופולי מורן בסרט האימה של בראונינג "London After Midnight" (1927), אחד הסרטים המבוקשים ביותר שאבדו.
כישורי איפור ויכולות גופניות
עריכהבסרט "The Unholy Three" (1930), ביצע צ'ייני את תפקידו האחרון בסרט קולנוע, שהיה גם סרטו הקולי היחיד. בגרסה זו של הסרט, צ'ייני השתמש בקולו העוצמתי והגמיש. צ'ייני חתם על הצהרה מושבעת שבה הוא טען כי חמישה מהקולות המרכזיים בסרט (הבובה, האישה הזקנה, התוכי, הבובה והנערה) הם קולו.
בסרט "הגיבן מנוטרדאם" (1923) ו"פנטום האופרה" (1925), יצר צ'ייני שתי דמויות מעוותות בצורה מכוערת ביותר בתולדות הקולנוע. "פנטום הפך לאגדה כמעט מיידית," כתב ה-Los Angeles Times בשנת 1990. "העיתונים של אותה תקופה דיווחו כי נשים התעלפו, ילדים בכו וגברים מבוגרים יצאו החוצה לאוויר צח לאחר סצנת ההסרה המפורסמת של המסכה."
חיים פרטיים ומורשת
עריכהצ'ייני ואשתו השנייה הייזל חיו חיים פרטיים וצנועים, רחוקים מזירת החברה ההוליוודית. צ'ייני עשה מינימום עבודה קידומית עבור סרטיו ועבור Metro-Goldwyn-Mayer, וטיפח בכוונה דימוי מסתורי. בתקופה האחרונה של הקריירה שלו (1925–1930), עבד צ'ייני בלעדית תחת חוזה עם MGM, ונתן כמה מההופעות הזכורות ביותר שלו.
הוא זכה לכבוד ולהערכה מצבא הנחתים, שעשו אותו לחבר כבוד ראשון מתעשיית הקולנוע. הוא גם הרוויח את הכבוד וההערצה של שחקנים שאפתנים רבים, להם הציע סיוע מנטורינג, ותוך כדי צילומים הוא תמיד היה מוכן לשתף את תובנותיו המקצועיות עם הצוות והשחקנים. בזמן צילום הסרט "The Unknown" (1927), אמרה ג'ואן קרופורד שלמדה יותר על משחק מצפייה בעבודתו של צ'ייני מאשר מכל אדם אחר בקריירה שלה.
מותו
עריכהבמהלך צילומי הסרט "Thunder" בחורף של שנת 1929, פיתח צ'ייני דלקת ריאות. בסוף 1929, אובחן עם סרטן הריאה. המצב הוחמר כאשר שלג מלאכותי נתקע בגרונו במהלך הצילומים וגרם לזיהום חמור.[3] למרות טיפול אגרסיבי מצבו החמיר בהדרגה והוא נפטר מדימום בגרון ב-26 באוגוסט 1930, בבית חולים בלוס אנג'לס, קליפורניה.
צ'ייני נקבר בבית הקברות פורסט לון ממוריאל פארק בגלנדייל, ליד הקריפטה של אביו. אשתו הייזל נקברה שם לאחר מותה בשנת 1933.
קישורים נוספים
עריכה
לון צ'ייני, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
לון צ'ייני, באתר AllMovie (באנגלית)
לון צ'ייני, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
לון צ'ייני, באתר Discogs (באנגלית)
