לוריס איטי ננסי
לוריס איטי ננסי (שם מדעי: Nycticebus pygmaeus) הוא מין של פרימט מסוג לוריס איטי וממשפחת הלוריסיים. הלוריס החי בדרום-מזרח אסיה בקמבודיה, וייטנאם, לאוס ודרום סין במחוז יונאן. אזור המחיה שלו הוא בעיקר יערות וכולל יערות יבשים טרופיים, יערות ממוזגים, יערות נשירים, יערות ירוקים, יויערות ירוקים למחצה. הוא המין הקטן ביותר בסוגו.
 לוריס איטי ננסי
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | פרימטים |
| תת־סדרה: | בעלי אף לח |
| משפחה: | לוריסיים |
| סוג: | Xanthonycticebus |
| מין: | לוריס איטי ננסי |
| שם מדעי | |
 Xanthonycticebus pygmaeus
| |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
מאפיינים עריכה
אורכו של הלוריס הוא תשעה עשר עד עשרים ושלושה סנטימטרים ומשקלו הוא כ-450 גרם. צבעו כתום למעט ראשו הלבן ובניגוד לפרימטים אחרים הוא לא מזנק. תזונתו מורכבת בעיקר מחרקים ובעלי חוליות קטנים כמו לטאות, אך הוא אוכל גם עופות קטנים, מוהל עצים, פירות וצוף. המין מתרבה אחת לשנה עד שנה וחצי. תקופת ההיריון היא כחצי שנה שלאחריה נולדים בין 1 ל-2 גורים שנגמלים מחלב אמם בגיל שמונה חודשים. הנקבות מגיעות לבגרות מינית בגיל תשעה חודשים ואילו הזכרים מגיעים לבגרות רק בגיל 18–20 חודשים. טורפיו העיקריים הם דורסי יום, פיתוניים, גחניים וחתוליים. מ-2020 סווג הלוריס על ידי ה-IUCN כנתון בסכנת הכחדה עקב כריתת יערות וציד בשל רפואה סינית.
ארס עריכה
ללוריס נשיכה ארסית. את הארס הוא מייצר על ידי שילוב של הרוק שלו יחד עם הפרשה דמוית שמן מבלוטות ריח מיוחדות בצד הפנימי של מרפקיו.[1] הלוריס מפזר את הארס על מרבית חלקי פרוותו, באמצעות מציצת ההפרשה עם השיניים התחתונות וליקוק הפרווה ובשעת סכנה הוא מצטנף לכדור וחושף בפני הטורף את הפרווה החיצונית הארסית שלו.[2] הנקבות נוהגות ללקק ולמרוח על צאצאיהן את ההפרשה הארסית כדי להגן עליהם מטורפים, הטורפים שמריחים את הריח נמנעים מלכתחילה מלתקוף את הלוריס, מה שמחפה על האיטיות שלו.
קישורים חיצוניים עריכה
- לוריס איטי ננסי, באתר ITIS (באנגלית)