לורנצו ברנרדו
לוֶֹרנְצוֹ בֶּרְנָרְדוֹ (באיטלקית: Lorenzo Bernardo; 15 ביולי 1534, ונציה, הרפובליקה של ונציה - 5 במאי 1592, ונציה, הרפובליקה של ונציה) היה דיפלומט ונציאני, סנטור ושגריר בפועל של הרפובליקה של ונציה לאימפריה העות'מאנית. ברנרדו נודע בדיווחיו וניתוחיו המפורטים מהיבטים שונים על ההתנהלות באימפריה, אשר שפכו לראשונה אור לעיניים מערביות על מוסדותיה ודרכי התנהלותה.
| לידה |
15 ביולי 1534 ונציה,  הרפובליקה של ונציה |
|---|---|
| פטירה |
5 במאי 1592 (בגיל 57) ונציה, הרפובליקה של ונציה |
| מדינה | הרפובליקה של ונציה |
| תקופת הפעילות |
מ-1554  |
| מקצוע | דיפלומט |
| תפקיד | שגריר הרפובליקה של ונציה לאימפריה העות'מאנית |
  | |
.jpg)
ביוגרפיה עריכה
לורנצו ברנרדו נולד ב-1534 בוונציה למשפחה מיוחסת. הוא התחנך בעירו ויועד לתפקידי דיפלומטיה לפי מסלול המשרות הוונציאני. ב-1554 החל את הקריירה הדיפלומטית שלו עת כיהן כעוזרו של שגריר הרפובליקה של ונציה לממלכת צרפת. בין 1559 ל-1562 ובין 1569 ל-1571 כיהן בסנאט הוונציאני. במהלך המלחמה הוונציאנית-עות'מאנית (1573-1570) לחם בשורות צבא הרפובליקה כמפקד גליאצה. הוא כיהן בשורת תפקידים מנהליים בוונציה וב-1584 מונה לפודסטה בוורונה וכיהן שנה בתפקידו. בין 1585 ל-1587 כיהן כשגריר בפועל (אנ') בקונסטנטינופול. ב-1588 נשלח כמפקד צבאי לעיר ברשיה. ביולי 1590 ביקש להשתחרר מתפקידו לאחר פטירת בנו סבסטיאנו, משום שנדרש לתמוך באלמנת בנו וילדיה הצעירים.
עם זאת, באפריל 1591 התבקש ברנרדו לנסוע לקונסטנטינופול ולדאוג לחזרתו לוונציה של השגריר המכהן ג'ירולאמו ליפומאנו אשר הורשע שלא בפניו בעוון בגידה ושחיתות כלכלית, ונידון למוות. ברנרדו הפליג בים האדריאטי ונחת בדוברובניק וממנה המשיך לקוטור, בודווה ואולצין ומשם במסע רגלי לעיר לז'ה (אנ'). ברנרדו לווה על ידי חיל משמר מקרב היניצ'רים. במסעותיו עבר דרך כפרים ויישובים נידחים בהם לא ביקר מערב-אירופי לפני כן. הוא הגיע לקרויה וממנה לטירנה, לאלבסן ומשם לסטרוגה. בהמשך חנה במונסטיר שם צוין בפניו שבעיר ישנם 1,500 בתים ו-200 מהם (13.34 אחוזים) הם של יהודים. ברנרדו מציין שהוא ומלוויו התארחו אצל הרב שמואל נחמיאס. ברנרדו כינה בכתביו את הרב נחמיאס "קונסול" היהודים בעיר. במקורות בעברית מצוין כי שמואל נחמיאס כיהן כרב הראשי של יהודי מונסטיר ב-1591. עוד מצוין, כי היה אחיו של ראש קהילת סלוניקי באותה העת אברהם נחמיאס (מתועד גם כאברהם אבן נחמיאס).[1][2][3] ממונסטיר נסע ברנרדו לסלוניקי וב-15 ביוני הגיע לקונסטנטינופול. בהגיעו לקונסטנטינופול הצליח לשכנע את השלטונות העות'מאניים ובהמשך את ליפומאנו עצמו לשוב לוונציה. ליפומאנו הושב לוונציה וממנה נשלח לאי לידו. במהלך ההפלגה ללידו טבע אם כתוצאה מהשלכה יזומה מהספינה או ששם קץ לחייו.[4]
ברנרדו נשאר בקונסטנטינופול כשגריר בפועל והעביר דיווחים מודיעיניים על המגעים הדיפלומטיים בין העות'מאנים לבין האימפריה הספרדית בדבר הסכם שביתת נשק. הוא סיים את תפקידו ב-1592 ושב לוונציה.
ברנרדו תיעד באופן מפורט את מסעו לקונסטנטינופול והעביר דיווחים מפורטים על סדרי המנהל, פריסת הצבא, קווי התחבורה השונים, נתונים דמוגרפיים ואתנייים, אדריכלות היישובים השונים, וסקירות כלכליות נרחבות. סקירותיו פרשו לראשונה לעין מערבית את אופן ההתנהלות באימפריה והיוו מקור ראשוני למחקרים מאוחרים יותר ובכלל זה גם על קהילות יהודיות באזורים אלו.[4]
היה נשוי לאָנְיֶזֶה דִי ג'וֹבָאנִי מוֹצֶ'נִיגוֹ (באיטלקית: Agnese di Giovanni Mocenigo) ולזוג היו 3 ילדים. לורנצו ברנרדו הלך לעולמו בוונציה ב-1592 והוא בן 57 שנים.[4]
הערות שוליים עריכה
- ^ Lorenzo Bernardo:Journey of the Venetian Ambassador, באתר lbanianhistory.net (באנגלית).
- ^ שלמה אלבוחר, קהילת מונסטיר (ביטולה), מקדוניה, הוצאת הספרייה הציונית, ירושלים, 2005, עמוד 253.
- ^ Robert Mihajlovski, THE SEPHARDIC COMMUNITY OF BITOLA-MANASTIR, 1496-1943, באתר sefarad.org (באנגלית).
- ^ 1 2 3 לורנצו ברנרדו-ביוגרפיה, באתר treccani.it (באיטלקית).