לטבים
לטבים (בלטבית: latvieši) הם אומה וקבוצה אתנית שמקורן מהמדינות הבלטיות, מתגוררים בעיקר בלטביה שם הם מונים כמיליון וחצי נפש. כחצי מיליון לטבים נוספים חיים בעיקר במדינות כארצות הברית, הממלכה המאוחדת, רוסיה, קנדה, ברזיל ואוסטרליה. שפת האם שלהם היא לטבית.
 | |
| אוכלוסייה | |
|---|---|
| בין 1,500,000 ל-2,000,000 (הערכה) | |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
 לטביה: 1,229,600  בריטניה: 30,000–200,000 ארצות הברית: 96,000–102,000 רוסיה: 28,520  קנדה: 27,870  ברזיל: 25,000  אוסטרליה: 18,938  אירלנד: 14,000  נורווגיה: 8,000  ישראל: 4,700  שוודיה: 4,000  גרמניה: 4,000  ספרד: 3,700  קזחסטן: 1,100  ונצואלה: 400  צרפת: 300  ארגנטינה: 200  צ'ילה: 100 | |
| שפות | |
| לטבית | |
| דת | |
| בעיקר נצרות אורתודוקסית ולותרנית | |
| קבוצות אתניות קשורות | |
| עמים בלטיים | |
  |
מקור העם הלטבי הוא בלטביה שהייתה מוכרת בעבר כ"ליבוניה" או כ"לטגליה", ואשר התפתח לאומה הלטבית. כמו שאר המאפיינים הלטבים גם השפה הלטבית הושפעה מסביבתה. במשך השנים הושפעה התרבות הלטבית ומנהגיה בעיקר מהתרבות הגרמנית והסקנדינבית. התרבות הנוצרית שכיום שולטת בעם הלטבי הגיעה לאזור לטביה בסביבות המאה ה-11. רוב הלטבים הם לותרנים, מלבד אלו ששוכנים במזרח לטביה, שם הדת השלטת היא הנצרות הקתולית.
רובה המוחלט של האומה הלטבית חי כיום בלטביה, והיתר מתגורר בעיקר ברוסיה (קרוב לגבול הלטבי), בבריטניה ובצפון אמריקה. במשך 150 שנים נשלטו הלטבים על ידי האימפריה הרוסית ולאחר מלחמת העולם הראשונה זכו לעצמאות קצרה של כ-22 שנים. לאחר קריסת ברית המועצות זכו הלטבים לעצמאות מחודשת הקיימת עד היום, אשר זכתה לרוב מוחלט של הכרה עולמית. בעיני רבים העם הלטבי וארצו הוא מרכז התרבות והאזור הבלטי[דרוש מקור].
