ליהמן ברדרס

חברת שירותים פיננסיים אמריקאית רב-לאומית לשעבר

ליהמן ברדרס בע"מאנגלית Lehman Brothers Inc.) הייתה חברת שירותים פיננסיים אמריקאית רב-לאומית. לפני קריסתה במהלך המשבר הפיננסי-הנדל"ני האמריקאי בשנת 2008, הייתה ליהמן ברדרס בנק ההשקעות הרביעי בגודלו בארצות הברית (אחרי גולדמן זקס, מורגן סטנלי, ומריל לינץ').

ליהמן ברדרס החזקות בע"מ
Lehman Brothers Holdings Inc.
נתונים כלליים
סוג חברה ציבורית (NYSE:LEH)
בורסה הבורסה לניירות ערך בניו יורק (LEH) עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסדים הנרי חיים להמן, עמנואל מנדל להמן, מאיר להמן עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 18502008 (כ־158 שנים)
חברות בנות Trilantic Capital Partners עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום המטה ניו יורק, ניו יורק, ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
ענפי תעשייה השקעה, שירותים פיננסיים, שירותים פיננסיים, מלבד ביטוח ופנסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוצרים עיקריים בנק השקעות, שירותים פיננסיים
הכנסות 19,257,000,000 דולר אמריקאי (נכון ל־2008) עריכת הנתון בוויקינתונים
רווח 4,000,000,000 דולר אמריקאי (נכון ל־2006) עריכת הנתון בוויקינתונים
יו"ר ריצ'רד פולד
מנכ"ל ריצ'רד פולד
עובדים 26,200 (2008)
 
www.lehman.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
עמנואל (מנדל) ליהמן

ליהמן ברדרס הייתה פירמה פעילה במשך כ-158 שנה, משנת 1850 ועד לפשיטת הרגל שלה בשנת 2008.

היסטוריה עריכה

החברה נוסדה בשנת 1850 בידי שלושה אחים יהודים-אמריקאים ילידי גרמניה: הנרי (חיים) ליהמן (18221855), עמנואל (מנדל) ליהמן (18271907) ומאייר ליהמן (18301897).

החברה עסקה בבנקאות השקעות ופיננסים. בשנת 1870 הייתה החברה שותפה בייסוד "בורסת הכותנה של ניו יורק".

השותף המנהל של החברה בין השנים 1901 ו-1925 היה פיליפ ליהמן (18611947), בנו של עמנואל (מנדל) ליהמן.

בין השנים 1925 ו-1969 ניהל את החברה רוברט ליהמן (1891–1969), בנו של פיליפ.

ב-1984, מוזגה החברה עם חברת אמריקן אקספרס, ובשנת 1988 מוזגה גם עם חברת "E. F. Hutton & Co"

בספטמבר 2008 החברה העסיקה כ-26 אלף עובדים ברחבי העולם. בין החברות-הבנות המרכזיות של החברה נכללו הבנקים "ליהמן ברדרס", "ניוברגר ברמן", "אורורה" ועוד רבים.

המטה הבינלאומי של החברה שכן בכיכר טיימס שבניו יורק, והמטות האזוריים שלה שכנו בלונדון ובטוקיו.

פשיטת הרגל עריכה

ב-15 בספטמבר 2008 הגישה החברה בקשה לחדלות פרעון, לאחר שנקלעה לחובות של כ־613 מיליארד דולרים בעקבות משבר הסאבפריים. הייתה זו פשיטת הרגל הגדולה בהיסטוריה.[1] שבוע לפני שהבנק הכריז על פשיטת הרגל ניהלו בכירי הבנק משא-ומתן עם הבנק לפיתוח קוריאה (KDB) על מנת להזרים מיליארדים רבים לבנק ההשקעות האמריקאי הנאבק על חייו.[2]

אחת הבעיות הייתה המודל העסקי של הבנק שהיה בעל מינוף גבוה ובעל סיכון גבוה שחייב אותו לגייס מדי יום מיליארדי דולרים בהלוואות לטווח קצר כדי לממן את הפעילות.[3] מזכיר האוצר של ארצות הברית, הנרי פולסון, הצהיר שלא יחלץ את הבנק מקריסה ופשיטת רגל בעזרת כספם של משלמי המיסים, ובכך חרץ את גורלו של הבנק.[4] ליהמן ברדרס חווה פגיעה נוספת לאחר שבנק אוף אמריקה, הבנק הגדול בארצות הברית, הודיע על רכישת בנק ההשקעות מריל לינץ' בעסקה בשווי של כ-50 מיליארד דולר. מחיר הרכישה היה גבוה ב-70% ממחיר הסגירה של מניית מריל לינץ' בוול סטריט.[4] מכירת מריל לינץ' לבנק אוף אמריקה פגעה בניסיונות להצלת ליהמן ברדרס.[5] הרכישה הטיבה עם בנק אוף אמריקה שעד היום משמשת מריל לינץ' כחטיבת ניהול ההון של בנק אוף אמריקה.

תוך שמונה חודשים התמוטטה מניית החברה (NYSE:LEH) משווי של 46 דולר למניה ב-13 במרץ 2008 לשווי של 5 סנט ב-13 בנובמבר 2008, נפילה של כ-99.9%.

נכסי החברה באמריקה נרכשו על ידי קבוצת ברקליס הבריטית, ונכסיה באירופה ובאסיה נרכשו על ידי קבוצת נמורה היפנית.

בברודוויי הועלתה הצגה בת שלוש וחצי שעות בשם "הטרילוגיה של ליהמן" שנכתבה בידי האיטלקי סטפנו מסיני.[6]

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא ליהמן ברדרס בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ סוכנויות הידיעות, פשיטת הרגל של ליהמן ברדרס - הגדולה בהיסטוריה; דיווח על חובות של 613 מיליארד ד', באתר הארץ, 15 בספטמבר 2008
  2. ^ איציק יונה, לליהמן לא היה סיכוי. בהצלחה לסנדיסק, באתר "הקוריאנים" – המדריך לעסקים ואנשים בקוריאה, ‏17 בספטמבר 2008
  3. ^ Rosalind Z. Wiggins, Thomas Piontek, Andrew Metrick, The Lehman Brothers Bankruptcy A: Overview, SSRN Electronic Journal, 2014 doi: 10.2139/ssrn.2588531
  4. ^ 1 2 סוכנויות הידיעות, רשמית: ליהמן ברדרס הודיע על פשיטת רגל, באתר ynet, 15 בספטמבר 2008
  5. ^ Michael J. Fleming, Asani Sarkar, The Failure Resolution of Lehman Brothers, 2014-03-31
  6. ^ חיים הנדוורקר, "הטרילוגיה של ליהמן": שלוש שעות וחצי מרתקות של הבמה, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2021