לייפהיים

עיירה ליד מינכן בה התקיים מחנה עקורים לניצולי שואה לאחר מלחמת העולם השנייה

לייפהייםגרמנית: Leipheim) היא עיירה במחוז גינצבורג (אנ') בבוואריה, גרמניה, על הדנובה, 5 ק"מ מערבית לגינצבורג, ו -17 ק"מ צפונית-מזרחית לאולם. הכפר ריידהיים והכפר וייסינגן הם מחוזות של לייפהיים. מאז 1993, לייפהיים היא עיר תאומה של העיר ההונגרית פוניוד (Fonyód).

לייפהיים
סמל
סמל לייפהיים
Leipheim Schloss.jpg
מדינה גרמניהגרמניה  גרמניה
שטח 32.15 קילומטר רבוע
גובה 470 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה 7,209 (נכון ל־30 בספטמבר 2019)
קואורדינטות 48°26′56″N 10°13′15″E / 48.448888888889°N 10.220833333333°E / 48.448888888889; 10.220833333333 
אזור זמן UTC+1
https://www.leipheim.de/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

היסטוריהעריכה

בין השנים 1270–1373 הייתה לייפהיים בבעלות משפחתו של גאס פון גיסנברג (Güß von Güssenberg) שדאג להעניק לעיר זכויות שוק בשנת 1327 והרשאות לעיר בשנת 1330 בחסותו של לודוויג הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. בשנת 1343 הועברה הבעלות על העיירה לרוזן וירטמברג. בשנת 1453 רכשה העיר הקיסרית החופשית אולם את העיר מהרוזן אולריך החמישי, רוזן וירטמברג, תמורת 23,000 גולדן. כאשר אולם הפכה לפרוטסטנטית בשנת 1531, לייפהיים הפכה לפרוטסטנטית. במהלך מלחמת האיכרים הגרמנית בשנת 1525, כ-5,000 איכרים המכונים "לייפהיימר" (מילולית: חבורת לייפהיים) התכנסו ליד לייפהיים כדי לקום נגד העיר אולם והובסו לאחר מכן על ידי צבא הברית השוואבית. בשנת 1803, במהלך איחוד גרמניה שחל עם המלחמות הנפוליאוניות, העיר שולבה בבוואריה. לייפהיים הייתה אחת הנכסים הבודדים של העיר הקיסרית החופשית אולם שנותרה בווארית לאחר 1810, כאשר בוואריה נאלצה להעביר שטחים מסוימים חזרה לווירטמברג. במהלך הרפורמה המנהלית של בוואריה בשנת 1818 תחת מקסימיליאן הראשון יוזף, מלך בוואריה, גובשה הקהילה בצורתה הנוכחית.

ב-1816/17, בעקבות המלחמות הנפוליאוניות ותקופות ארוכות של גשם וקור, סבלו אנשי לייפהיים מרעב ומצוקה. במהלך תקופה זו, פרנסי העיר הבטיחו לחגוג את סוף תקופת הרעב, ובשנת 1818, לאחר קציר טוב, הם מילאו הבטחה זו על ידי יצירת הקינדרפסט (מילולית: פסטיבל הילדים). עד היום מתקיים הפסטיבל בכל שנה בסוף השבוע השני של יולי, ומשלב אלמנטים מסורתיים המנציחים את סיום הרעב באמצעות שירים וריקודים, כמו גם אווירה מודרנית ואווירת גן בירה.

עם הקמת קטע הרכבת אולם-אוגסבורג בשנת 1853, הואצה התפתחותה הכלכלית של לייפהיים. בשנת 1937 הושלמה בניית הכביש המהיר A8 וגשר הכביש המהיר שחוצה את הדנובה. באותה שנה נבנה הבסיס האווירי, בו יוצר באופן המוני מטוס מסרשמיט Me 321 וכלי הטיס האסטרטגי הראשון מסרשמיט Me 323. הטיסה הראשונה של אב הטיפוס של מסרשמיט Me 262 שוואלבה (סנונית), התרחשה בלייפהיים ב-18 ביולי 1942. 

מחנה העקורים בלייפהייםעריכה

במלחמת העולם השנייה הייתה לייפהיים באזור הכיבוש האמריקני. בדצמבר 1945, לאחר תום מלחמת העולם השנייה, הוקם במקום שבו שהה בסיס חיל האוויר, מחנה עקורים לניצולי השואה. הפליטים שוכנו בבניינים ששימשו בתקופת המלחמה את חיל האוויר הגרמני. במאי 1946 מנתה אוכלוסיית המחנה 3,150 פליטים, בעיקר ממזרח אירופה. במחנה התקיימה קבוצת כדורגל, הוקרנו סרטי קולנוע והתקיימה פעילות תרבותית נוספת. במחנה החלו או חידשו ניצולי השואה את פעילותם הפוליטית והציונית שנקטעה עקב המלחמה. בלייפהיים פעל קיבוץ הכשרה חלוצית, שבוגריו יצאו לעלייה לארץ ישראל. במחנה שכן משרד מקומי של סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם, אשר סייעה לפליטים. מחנה לייפהיים פורק ביוני 1950.[1]

לאחר המלחמהעריכה

באמצע שנות החמישים הוצבו בלייפהיים כוחות צבא, כולל גדוד הנדסה קרבית 154.לאחר 1957 האזור שימש שוב לתנועה אווירית צבאית עד 1993.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא לייפהיים בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ על מחנה העקורים בלייפהיים באתר יד ושם, כאן וכאן
  ערך זה הוא קצרמר בנושא השואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.