לסליאנים
הלסליאנים (בגרמנית: Die Lassalen) היה שמה של קבוצת הפעילים שהמשיכה את דרכו הרעיונית והארגונית של פרדיננד לסל במפלגת "אגודת הפועלים הגרמנית הכללית" (ADAVׂׂ), לאחר מותו ב-1864. כאשר התאחדו הלסליאנים עם "מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה" (מפלגתם הסקסונית של וילהלם ליבקנכט ואוגוסט בבל - ה-SDAP) במאי 1875, התמזגה הקבוצה לתוך שורות "המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה" (SPD), וחדלה להתקיים למעשה.
החבורה שהקיפה את לסל מנתה אישים כמו יוהאן פיליפ בקר, שהיה פעיל חשוב ב-ADAV של לסל ונודע כפובליציסט, וילהלם ריסטו, שהיה קצין פרוסי גולה והיה מקורבו של לסל, פרדיננד פרידלנדר שהיה אחיינו של לסל ובעלה של אחותו פרידריקה, והרוזנת סופי פון האצפלדט, שלקחה על עצמה את מימוש צוואתו של לסל, והייתה קשורה אליו רגשית ורעיונית[1].
ארגון ה-ADAV הוסיף להתקיים למעלה מעשור לאחר מותו של מנהיגו, והוסיף לגדול לתדהמתם הרבה של מתנגדיו קרל מרקס והחוגים הליברלים בגרמניה[2]. העיתון "הסוציאל-דמוקרט" שנערך על ידי יוהאן בפטיסט פון-שווייצר היה האלמנט שהשלים את בניית ה-ADAV, ובזכותו הסתעף הארגון והגיע למחוזות חדשים. הצלחתם הגדולה של הלסליאנים באיחוד עם ה-SDAP, הייתה יכולתם לשמר את האלמנט המפלגתי בתנועה הסוציאליסטית הגרמנית; למורת רוחו של מרקס, הונצח לסל גם בארגון המאוחד של שתי המפלגות. הדרך המפלגתית, אשר חתרה להשפיע ולממש את השקפותיה במסגרת הפרלמנטריזם הגרמני החדש בימי אוטו פון ביסמרק, הייתה תוצאה של שימור מורשת לסל בידי ממשיכי דרכו[3].