ליימן פרנק באום

שחקן אמריקאי
(הופנה מהדף ל. פרנק באום)
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

ליימן פרנק באוםאנגלית: Lyman Frank Baum;‏ 15 במאי 18566 במאי 1919) היה סופר אמריקאי, הידוע בעיקר כמחבר אחד מספרי הילדים הפופולריים ביותר, הקוסם מארץ עוץ (ושלושה-עשר ספרי המשך).

ליימן פרנק באום
Lyman Frank Baum
L. Frank Baum (1911).jpg
לידה 15 במאי 1856
צ'יטנאנגו, ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 במאי 1919 (בגיל 62)
הוליווד, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק עיתונאי, מפיק, סופר, מחבר רומנים, שחקן, סופר ילדים, תסריטאי, משורר, שחקן תיאטרון, כותב מדע בדיוני, עורך, שחקן קולנוע עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות הקוסם מארץ עוץ עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תוכן עניינים

קורות חייםעריכה

באום נולד בצ'יטנאנגו, ניו יורק, הילד השביעי מתשעה ילדים שנולדו לסינתיה (לבית סטנטון) ובנג'מין וורד באום. רק חמישה מהילדים שרדו והגיעו לבגרות. הוא נקרא "ליימן" על שמו של האח של אביו, אך הוא לא חיבב את השם הזה, והעדיף להיקרא "פרנק".

בנג'מין באום היה איש עסקים עשיר, שעשה את הונו בשדות הנפט של פנסילבניה. באום הצעיר גדל באחוזת הוריו, Rose Lawn, שאותה זכר תמיד כסוג של גן עדן. כילד צעיר הוא התחנך בביתו, אך בגיל 12 נשלח ללמוד באקדמיה צבאית. הוא היה ילד חולמני שנטה לחלום בהקיץ, והוריו חשבו שיש "להקשיח" אותו. אחרי שנתיים אומללות לחלוטין בבית הספר הצבאי, הוא עבר אירוע שהוגדר אז כהתקף לב (אף כי לא סביר שבאמת היה כזה), והורשה לשוב לביתו.

באום התחיל לכתוב בגיל צעיר, אולי בגלל עניין שפיתח בתהליך הדפוס. אביו קנה לו מכבש דפוס זול, וביחד עם אחיו הצעיר, הארי קליי באום (שהיה תמיד קרוב לפרנק), הם הפיקו עיתון ביתי, The Rose Lawn Home Journal. האחים הפיקו מספר גיליונות של העיתון, ואפילו הצליחו למכור בו פרסומות.

עמדות פוליטיותעריכה

באום צידד בהשמדת האינדיאנים באמריקה, וכתב בנושא מספר מאמרי מערכת בעיתון שהוציא לאור בדרום דקוטה במהלך שנות התשעים של המאה ה-19: "אצולת אדומי העור חוסלה, וקומץ הנותרים אינו אלא להקה של כלבים מייללים, המלקקים את היד החובטת בהם. לפי חוקו של הכיבוש וצדקתה של התרבות, הלבנים הם אדוניה של יבשת אמריקה, והדרך הטובה ביותר לערוב לביטחונם של יישובי קו החזית, היא השמדתם המוחלטת של אחרוני האינדיאנים. ומדוע לא בעצם? תהילתם חלפה, רוחם נשברה, גבורתם נמחתה. מוטב להם למות מלהתמיד בחיי אומללות אלו". לאחר הטבח בוונדד ני (אנ') כתב: "אם חפצים אנו לגונן על תרבותנו, מוטב שנמשיך בדרך זו ונמחה את זכרם של יצורים בלתי מאולפים ובלתי ניתנים לאילוף אלו מעל פני האדמה"[1][2].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Henry Friedlander, The origins of Nazi genocide: From euthanasia to the final solution, Chapel Hill: University of North Carolina Press 1995, עמוד 126
  2. ^ L. Frank Baum Advocated Extermination Of Native Americans, The two way, 27.10.2010