מאדאם ד'אוטלינגר
מאדאם ד'אוטלינגר או הברונית ד'אוטלינגר הוא כינויה של אישה שנחשבה לאחת מסוכניו של נפוליאון. השמועות סיפרו כי היה לה חלק בהפלתו של הדוכס מאנייה, ובריגול אחרי מלך שוודיה במהלך שהותו בגרמניה.
| לידה |
המאה ה־18  |
|---|---|
  | |
רקע עריכה
בין השנים 1803 - 1805, שהה מלך שוודיה, גוסטב הרביעי אדולף בגרמניה, שם התגורר עם משפחת רעייתו בקרלסרוהה, בירת דוכסות באדן. מטרתו הייתה לשהות בסביבה בה משפחתו תהיה מוגנת יותר, אך גם להכיר מקרוב את הפוליטיקה הגבוהה ולהיות קרוב יותר לגבול הצרפתי, לבחון את צעדיה של צרפת ולנסות לנהל משא ומתן עם המלוכנים הצרפתים הגולים ועם בני משפחת בורבון. בתקופה זו, התמלאה העיר במרגלים צרפתים שהקיפו את המלך, אך כנראה שהמוצלחת ביותר הייתה ד'אוטלינגר.
פעילותה עריכה
השמועות סיפרו כי היה לה חלק בנפילתו של הדוכס מאנייה, שהוצא להורג על ידי נפוליאון בשנת 1804 וכי היא הייתה בשירותו של שארל-מוריס דה טלראן. בזכות יכולתה המפותחת להקסים אנשים, היא יצרה קשר עם שרלוט לואיז דה רוהן, אשר נישאה בחשאי לאנייה, והציגה את עצמה בפניה כמעריצה של הדוכס.
עם הגעתה של ד'אוטלינגר לקרלסרוהה, כתבה הרוזנת השוודית קרוליין לוונהאופט, שהתגוררה אז בשטרסבורג, לחברתה הרוזנת גילדנשטול :
"בקרוב תראי את הגעתה לקרלסרוהה של ברונית ד'אוטלינגר מסוימת, אדיבה ושנונה במידה רבה. היא תשמח את כולכם; היא תעריך את הספרות ואת האמנויות היפות כמו הרוזנת אוקסנסטירנה; היא תדבר איתך על אופנה ועניינים אחרים; היא תסובב ביופיה את ראשי אנשיך; אך היזהרו ממנה! ההנחה היא שהיא כלי בידי הדרגים הגבוהים ביותר של המשטרה. היא מסוכנת."
למרות האזהרות סביב הגעתה לקרלסרוהה, ד'אוטלינגר הצליחה לצבור פופולריות רבה בקרב החברה הגבוהה בעיר. השמועות אודותיה סיפרו כי ניהלה מערכת יחסים עם הדוכס שנרצח, והיא אכן הציגה את עצמה כצרפתייה מלוכנית גולה, מוכת יגון עקב מותו של אהובה אנייה, שאף הופיעה בפני הרוזנת גילדנסטולפה לבושה בבגדי אבל.
המלך השוודי רחש אהדה גלויה לאנייה, וזעם מאד על פשעו של נפוליאון כלפיו, כך שמי שנחזתה להיות אהובתו המתאבלת זכתה בקלות בקרבתו.
היא תוארה כיפהפייה שנונה בעלת קסם רב, וכן כבעלת ממון אותו הוציאה בראוותנות. היא אירחה קבלות פנים של האצולה, בהן הופיעה בשירת המנגינה האהובה על הדוכס מאנייה תוך כדי נגינה בנבל, כשהיא מציגה את עצמה כמלוכנית ששמרה על נאמנותה במשך כל הזמן. היא נפגשה עם המלך השוודי ועם המזכירים המלכותיים, גוסטב לאגרבילקה וקרל ארון ארנגרנט, ושני האחרונים התאהבו בה נואשות. כך עלה בידה להשיג את מסמכי המלך שפירטו את תוכניותיו בנוגע לנפוליאון, אותם העבירה לפריז.
הפעם האחרונה בה נראתה הייתה בפריז בשנת 1815, על ידי האציל השוודי דה לה גרדי. הימצאותה שם תומכת במידת מה בחשדות נגדה.
הפניות עריכה
- וילהלמינה סטאלברג (in Swedish)</link> : Anteqningar om Svenska kvinnor (הערות על נשים שוודיות)
- ברנט פון שינקל (in Swedish)</link> : Minnen Ur Sveriges Nyare Historia (זכרונות מההיסטוריה המוקדמת של שוודיה)