מאונטיין

**מאונטיין**
	מאונטיין ב-1970
מקום הקמה	לונג איילנד
מוקד פעילות	לונג איילנד, ניו יורק, ארצות הברית
תקופת הפעילות	1974-1969 ; 1985-1981 ; 1998-1992 ; 2010-2001
סוגה	בלוז רוק, רוק, הארד רוק
חברת תקליטים	קולומביה רקורדס ‏•‏‏ Windfall ‏•‏‏ Lightyear ‏•‏‏ Big Rack ‏•‏‏ Scotti
	אתר רשמי
חברים לשעבר
	לזלי וסט ; פליקס פאפלרדי ; סטיב נייט ; נ.ד. סמארט ; קורקי ליינג ; בוב מאן ; אלן שוורצברג ; דייוויד פרי ; מילר אנדרסון ; מארק קלארק ; ריצ'י סקרלט ; רנדי קובן ; נואל רדינג ; רב ג'ונס

ערך זה עוסק בלהקה אמריקאית. אם התכוונתם למחוז בפיליפינים, ראו מאונטיין (מחוז).

מאונטיין (באנגלית: Mountain, "הר") הייתה להקת רוק כבד אמריקאית. הלהקה נוסדה בשנת 1969 בלונג איילנד, ניו יורק על ידי הגיטריסט והסולן, לזלי וסט, הבסיסט והסולן, פליקס פאפלרדי, הקלידן סטיב נייט והמתופף נ.ד. סמארט. ההרכב התפרק ב-1972 אך שב והתאחד במספר הזדמנויות לפני מותו של הסולן, לזלי וסט ב-2020. מאונטיין ידועים בעיקר בזכות הלהיט "מלכת המיסיסיפי" מאלבום הבכורה שלהם מ-1970 - "!Climbing", מהשיר "Long Red" שהופיע באלבום הבכורה של וסט מ-1969, ומהופעתם בפסטיבל וודסטוק באוגוסט 1969. מאונטיין היו מחלוצי הרוק הכבד של שנות השבעים, ואחת מן הלהקות החשובות והמוכרות של התקופה, והצליחה ליצור לעצמה בסיס נרחב של מעריצים.

היסטוריה עריכה

מאונטיין נוסדה בראשית שנת 1969, כאשר לזלי וסט שהיה חבר לשעבר בהרכב מהחוף המזרחי של ארצות הברית בשם "המשוטטים" (The Vagrants) הקים הרכב חדש - "Leslie West Mountain", עם הקלידן והבסיסט נורמן לנדסברג, והמתופף קן ג'ניק. באותה העת החל נגן הבס והמפיק פליקס פאפלרדי, שהיה המפיק של "המשוטטים" ושל "קרים", להביע עניין בהפקת המוזיקה של וסט. פאפלרדי, שהיה בעל השכלה מוזיקלית בתחום הקלאסי, והתמקצע בתורת הניצוח והניהול המוזיקלי התפרסם בשנת 1967 כשהפיק את אלבומם השני של "קרים" – "Disraeli Gears". וסט, שהביע חוסר שביעות רצון מחוסר ההצלחה של ההרכב הראשון שלו, מצא ב"קרים" השראה גדולה. הוא חש מאוכזב מסצנת הרית'ם אנד בלוז של שנות השישים בה ניגן, וראה בעיני רוחו פרויקט בעל סגנון גולמי וקשוח יותר שהוא העדיף, בשילוב סגנון הגיטרה החדש שפיתח בהשראת האזנה לנגינתו של אריק קלפטון.

פאפלרדי דחה את ההצעה להפיק את המוזיקה של ההרכב של וסט, אך קיבל את ההצעה לנגן בס באלבום הסולו שלו - "Mountain", שיצא לאור ביולי 1969. באלבום היו חברים לנדסברג, והמתופף לשעבר של להקת "Remains", נ.ד. סמארט. האלבום הבליט את קולו הגולמי והמחוספס של וסט ואת סגנון הגיטרה המלודי והבלוזי שלו, כמו גם את קווי הבס הבולטים של פאפלרדי. לאחר צאת האלבום החליטו השניים לצאת לסיבוב הופעות. ההרכב היה מושפע מאוד מסגנונה של "קרים". אל הלהקה הצטרף הקלידן סטיב נייט שהחליף את לנדסברג, ובכך הושלם ההרכב מאונטיין.

חברי הלהקה אימצו את השם מאונטיין על שם אלבום הסולו של וסט, והופיעו מספר פעמים בחוף המערבי לפני שזכו להופיע בפעם השלישית כלהקה פעילה בפסטיבל וודסטוק באוגוסט 1969. הופעתם בפסטיבל התקבלה בהתלהבות על ידי הקהל, אך הם לא הופיעו בסרט התיעודי שסיקר את האירוע וגם לא באלבום שיצא בעקבותיו. הביצוע החי שלהם לשירים "Blood of the Sun" ו-"Theme for an Imaginery Western" נכללו באלבום "וודסטוק 2" שיצא ב-1971, זאת על אף שכלל לא הוקלטו בפסטיבל.

סמארט עזב את הלהקה מעט לאחר פסטיבל וודסטוק, והוחלף על ידי המתופף הקנדי לורנס "קורקי" ליינג, שהיה המתופף באלבום הבכורה של הלהקה - "!Climbing", שיצא לאור במרץ 1970. הרצועה הראשונה באלבום, "מלכת המיסיסיפי" (Mississippi Queen), הפכה ללהיטה הגדול ביותר של הלהקה. השיר הגיע למקום ה-21 במצעד הפזמונים האמריקאי ב-1970. כמו כן השיר "נושא למערבון דמיוני" (Theme for an Imaginary Western) שנכתב על ידי בסיסט להקת "קרים", ג'ק ברוס, הפך אף הוא לאחד מן המפורסמים בקריירה של הלהקה. האלבום עצמו הגיע למקום ה-17 במצעד האלבומים האמריקאי.

מאונטיין החלו בסיבוב הופעות קדחתני, במהלכו הקליטו את אלבומם הבא, "Nantucket Sleighride", שיצא לאור בינואר 1971. האלבום הגיע למקום ה-16 אך לא הניב אף להיט. רצועת הכותרת מתוכו שימשה בבריטניה כמוזיקת הנושא של תוכנית הפוליטיקה "Weekend World" של רשת ITV. לאחר הוצאתם של שני האלבומים המוקדמים, המשיכה הלהקה לקבל תשבחות מסוימות מהמבקרים, אך מעולם לא זכתה שוב להצלחה מסחרית גדולה.

לאחר האלבום "Nantucket Sleighride" הוציאה הלהקה את האלבום "Flowers of Evil" שיצא לאור בנובמבר 1971. צידו האחד של האלבום הורכב מהקלטות אולפן, וצידו השני הוקלט בהופעה חיה באולם הפילמור איסט בניו יורק.

מאונטיין התפרקו בפברואר 1972 לאחר סיבוב הופעות בבריטניה. וסט ציין כי הסיבות לפירוק היו שימוש בסמים בתוך הלהקה, עייפות של פאפלרדי כתוצאה מסבב ההופעות הקדחתני, וליקוי שמיעה גובר בו לקה. באפריל 1972 יצא אלבום שהוקלט בהופעה חיה - "Mountain Live: The Road Goes Ever On".

פאפלרדי שב לעבודה באולפן, בעוד וסט והמתופף ליינג הקימו הרכב רוק כבד ובלוז רוק חדש ביחד עם בסיסט להקת "קרים", ג'ק ברוס - "West, Bruce and Laing". הופעתם הראשונה בארצות הברית התקיימה באולם הקרנגי הול וחוללה מלחמת הצעות מחיר בין חברות התקליטים השונות על הזכות להחתים את ההרכב, בה זכתה לבסוף חברת קולומביה רקורדס. ההרכב החדש הקליט שני אלבומי אולפן ואלבום בהופעה חיה במהלך השנתיים הבאות. לאחר שברוס עזב את ההרכב ב-1973, המשיכו שני החברים הנותרים לנגן תקופה קצרה תחת השם "Leslie West's Wild West Show", כשלהרכב נוספו הסולן מיטש ריידר מלהקת "Mitch Ryder & The Detroit Wheels", הגיטריסט פיטר ברון, והבסיסט טום רוב, לשעבר מההרכב "The Marshall Tucker Band".

פוסט 1972 עריכה

באוגוסט 1973 הקימו וסט ופאפלרדי מחדש את מאונטיין עם אלן שוורצברג על תופים, ובוב מאן (לשעבר בהרכב "Dream") על גיטרה וקלידים. ההרכב המחודש ערך סיבוב הופעות ביפן, והוציא אלבום הופעה כפול מאותו סיבוב הופעות - "Twin Peaks" בפברואר 1974. העבודה על אלבום האולפן "Avalanche" שיצא ביולי 1974 עבורה חזר לאיינג לעמדת המתופף, ודייוויד פרי הפך לגיטריסט השני, הייתה לאלבום האחרון של הלהקה עם פאפלרדי כחבר בהרכב. הלהקה התפרקה שוב לאחר הופעה ב-"Felt Forum" בניו יורק ב-31 בדצמבר 1974.

לאחר שנפרדו דרכיהם המוזיקליות, שבו וסט וליינג ואיחדו מחדש את מאונטיין ב-1981, כאשר לצורך כך גייסו את הבסיסט מילר אנדרסון (לשעבר בסבוי בראון וקיף הארטלי). אנדרסון, שנתקל בבעיה בקבלת אשרת נסיעה, הוחלף ב-1984 על ידי מארק קלארק והלהקה שחררה את האלבום "Go for your Life" במרץ 1985. ב-22 ביוני 1985 ההרכב הופיע בפסטיבל נבוורת' לצד סגול כהה, מיט לוף, סקורפיונס ואחרים.

ב-17 באפריל 1983, נורה פליקס פאפלרדי למוות על ידי אשתו, גייל קולינס פאפלרדי בביתם שבאיסט סייד במנהטן. קולינס הורשעה בבית המשפט ברצח מדרגה שנייה, ונשפטה לארבע שנות מאסר. קולינס הייתה גם שותפתו של פאפלרדי לכתיבת חלק משירי הלהקה, וכתבה גם חומרים לאומנים אחרים. בין היתר כתבה עמו ועם אריק קלפטון את שירם הידוע של להקת קרים, "שיכר מוזר" (Strange Brew), וכן עיצבה גם כמה מעטיפות אלבומי הלהקה. לאחר שחרורה מן הכלא פרשה לחיים פרטיים, ונעלמה מאור הזרקורים. האלבום "Go for your Life" הוקדש לזכרו של פאפלרדי.

הלהקה שוב לא הייתה פעילה עד 1992 כשווסט וליינג חברו פעם נוספת וגייסו את הבסיסט ריצ'י סקרלט שהוחלף על ידי רנדי קובן ב-1993, וב-1994 כלל ההרכב את וסט, ליינג, הבסיסט נואל רדינג מהחוויה של ג'ימי הנדריקס, עם הופעות אורח מזדמנות של הגיטריסט, אלווין בישופ. ב-1995 התאחד שוב ההרכב של השנים 85–1984 שכלל את וסט, ליינג, והבסיסט מארק קלארק והקליט ב-1996 את האלבום "Man's World". הלהקה לקחה פסק זמן נוסף מ-1998 עד 2001. בשנה זו חזר להרכב הבסיסט סקרלט, והלהקה שבה להופיע והקליטה את האלבום Mystic Fire ששוחרר בשנת 2002. בשנת 2003, חיברו וסט וליינג יחדיו ספר זיכרונות, "Nantucket Sleighride and Other Mountain On-the-Road Stories", המפרט את זמנם עם הלהקה בשיאה, והקריירות שלאחר מכן. אלבומם האחרון הוא "Masters of War" משנת 2007, הכולל שנים עשר קאברים לשירים של בוב דילן, וכן הופעת אורח של אוזי אוסבורן.

במהלך אוקטובר ונובמבר 2008 יצאה הלהקה לסיבוב הופעות בצפון אמריקה כמופע חימום לגיטריסט ג'ו סטריאני.

שדר הרדיו המפורסם ויליד לונג איילנד, הווארד סטרן, כינה את מאונטיין כ"אחת הלהקות האהובות עליו", ומנגן את שיריהם מדי פעם בתוכנית הרדיו שלו. מעריצי מאונטיין נוספים הם הגיטריסטים רנדי רודס, ג'ון מקלפלין, ג'וני ראמון וג'ון פרושיאנטה. גם גיטריסט "ג'תרו טאל", מרטין באר, הצהיר כי לנגינה של וסט הייתה השפעה ישירה על צורת הנגינה שלו.

מאונטיין המשיכו להופיע מדי פעם עם וסט, ליינג והבסיסט רב ג'ונס. בעקבות ניתוח שעבר וסט ב-2011 הוא החל להופיע ולהקליט תחת שמו. הופעותיו כללו רבים משירי הלהקה. קורקי ליינג הקים ב-2015 הרכב חדש: "Corky Laing Plays Mountain".

הופעתה האחרונה של הלהקה התקיימה ב-24 ביוני 2017 בסקרמנטו שבקליפורניה.

לזלי וסט נפטר ב-22 בדצמבר 2020 כתוצאה מהתקף לב.