מאלכום ח'אן
מירזא מאלכּום ח'אן (בפרסית: میرزا ملکمخان; 1833–1908) היה ממבשרי המודרניות באיראן, שעסק ההפיכתה של איראן למדינה מודרנית. ראוי לציון במיוחד הוא קידומו של חוק שמטרתו לקדם חברה מסודרת שבה המלוכה נתונה תחת פיקוח או 'מותנית' בבדיקות ותקנות. הוא פיתח רעיונות אלה במספר דרכים, החשובה שבהן היא על גבי דפי העיתון קאנון (חוק), אשר היה נפוץ בקרב המודרניסטים באיראן. מאלכום ח'אן נחשב לאחד האבות המייסדים של המהפכה החוקתית באיראן.
 | |
| לידה |
1833 ג'ולפה, אצפהאן |
|---|---|
| פטירה |
1908 (בגיל 75 בערך) רומא |
| שם לידה |
Հովսեփ Հակոբի Մելքումյան  |
| מדינה | איראן |
| השכלה |
אקול פוליטקניק |
| עיסוק | דיפלומט, פוליטיקאי, סופר |
| שגריר איראן באיטליה | |
| שגריר איראן באוסטריה | |
| שגריר באנגליה | |
| קונסול איראן במצרים | |
  | |
ביוגרפיה
עריכהמאלכום ח'אן נולד באספהאן במשפחה ארמנית באיראן[1] והתחנך בבית הספר סמואל מורדיאן בפריז מ-1843 עד 1851. לאחר מכן הוא חזר לאיראן, התאסלם,[2] ונכנס לשירות הממשלה. הוא נבחר לשמש מרצה במוסד הפוליטכני החדש בטהראן שנקרא "דאר אל-פנון" בשנת 1852. בשנת 1857 נסע לפריז בשירות המדינה.[3]
פעולותיו של מאלכום ח'אן לקידום המודרניזם באיראן, למשל, פרסום העיתון קאנון, הקמת הארגון "פראמוש-ח'אנה" וקידום הסכם רויטר, לא עלו בקנה אחד עם רצון המשטר ולכן הוא הוגלה על ידי נאצר אד-דין שאה ב-1862. הוא קיבל חנינה לאחר מכן וניתנה לו משרה בשגרירות קונסטנטינופול. שם, שנתיים מאוחר יותר, הוא התחתן עם נערה ארמנית ממשפחה בולטת, בטקס שהתקיים בכנסייה הארמנית.[4] הוא חזר לטהראן בשנת 1872 בתור עוזרו של הווזיר הגדול מושיר א-דוולה והפך לראש המשלחת האיראנית בלונדון (ואחר כך שגריר) בשנת 1872. הוא נשאר בתפקיד זה עד 1888, אז איבד את משרתו כתוצאה משערורייה הקשורה במכירת כרטיסי הגרלה שבוטלו. בזכרונותיו, מתאר נאסר א-דין שאה כיצד הלך לביתו של מאלכום ח'אן, ונפגש עם בני משפחתו.
במהלך שהותו בלונדון, תקף מאלכום ח'אן גם את השאה וגם את ממשלת איראן, והמשיך לערוך את העיתון "קאנון" אשר נאסר להפצה בתוך איראן אבל בכל זאת נקרא גם על ידי אנשי החצר. מאלכום ח'אן הוכר כמודרניסט האיראני החשוב ביותר במאה ה-19. הוא קיבל לבסוף חנינה ומונה לתפקיד שגריר איטליה על ידי מוזאפר א-דין שאה ב-1898, ואת כינוי הכבוד נאט'ם א-דוולה. הוא נשאר שגריר איטליה עד מותו בשנת 1908.
כתביו
עריכה- ספר הרפורמות (דפתר-י תנזימאת) - מצע אידאולוגי לעתידה של איראן
- חבורת קפוצי העיניים (פרקיה-י כּג'בּינאן) - נובלה ביקורתית על חצר המלוכה
- המחברת הנעלמת (כתאבצ'ה-י ע'יבי) - אסופת מאמרי ביקורת
לקריאה נוספת
עריכה- Iraj Parsinejad, A History of Literary Criticism in Iran, 1866-1951: Literary Criticism in the Works of Enlightened Thinkers of Iran--Akhundzadeh, Kermani, Malkom, Talebof, Maragheʼi, Kasravi, and Hedayat, Ibex Publishers, 2003, pp. 95-118. ISBN 1588140164.
- Mehrdad Kia, "Pan-Islamism in Late Nineteenth-Century Iran," Middle Eastern Studies, Vol. 32/1, pp. 30-52 (1996).
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ Lloyd Ridgeon, Religion and Politics in Modern Iran (I.B.Tauris, 2005), ISBN 1-84511-072-2. p. 14.
- ^ The Iranian constitutional revolution, 1906-1911, by Janet Afary, pg. 26
- ^ Nikki R. Keddie, with a section by Yann Richard, Modern Iran: Roots and Results of Revolution (Yale University Press, New Haven, 2006), ISBN 0-300-12105-9. pp. 431-32.
- ^ Algar, Hamid. Mīrzā Malkum Khān: A Study in the History of Iranian Modernism page 10 University of California Press, 1973. ISBN 978-0520022171