מאמחיר'
היסטוריהעריכה
על פי סיפורי עם ומסורות צ'רקסיות, מוצא שבט המאמחירים הוא מחוף הים השחור. כאשר אוכלוסיית השבט גדלה, הוא היגר לאזור שבין הנהר בליה והנהר קורדוז'פס. באותה התקופה, מספר חברי השבט נע בין 3,500 אנשים ל-15,000, אשר התגוררו ב-16 כפרים. השבט דיבר בעגה משלו הדומה הזו לעגה האבחזית.
החוקר אלכסנדר ג'אקוב טארסוב (А.Н. Дьячков-Тарасов) דיווח בסוף המאה ה-19 על הכפרים המאמחיר'ים הבאים:
- פטוקאי (Патукай) - על גדת הנהר קורו;
- דוקסאבל (Духхабль) - על הנהר קורדזיבס - (Курджипс);
- הייסמיזי (Хачемзий) - קרוב לנהר טולה;
- דאייסהבל (Дачехабль)- בין קורדזיבס והנהר בילייה;
- קוראל (Кураль) - באמצע הכפר מאמהיגוב.
- כפרים נוספים היו: זורטלי (Хоретли), בארדזוק'ג' (Барджукай), באדזינאג' (Бадженай) וירדן (Уордане).
לאחר הפוגרום שהתרחש בשנת 1823, ירד מספרם של הכפרים באופן דרמטי. אנשים רבים משבט מאמחיר' מצאו מקלט בקרב שבט האבזחים. במהלך מלחמת הקווקז, בשואה הצ'רקסית, שבט המאמחיר' נאלץ לעזוב את השטחים בו התגורר. רוב הניצולים יצאו לאימפריה העות'מאנית. אלה שנותרו, לקחו אזרחות רוסית והקימו את הכפר מאמחג (Мамхег) בחלק התחתון של הנהר פארס (באדיגיה). אחרים היגרו לכפרים צ'רקסים של שבטים אחרים הממוקמים בקרבת מקום. בשנת 1884, המספר הכולל של המחמירים באזור קובאן שנותר ברוסיה מנה 1,258 אנשים, אשר 715 מהם חיים בכפר מאמחג.
לקריאה נוספתעריכה
- M.E. Sharpe, "Mamheg", In The Peoples of the USSR: An Ethnographic Handbook, M.E. Sharpe, 1988, p. 130.
