פתיחת התפריט הראשי
Genl Manie Maritz(1).jpg

סולומון חרהרדוס 'מאני' מאריץאפריקאנס: Solomon Gerhardus 'Manie' Maritz, ‏26 ביולי 1876 - 20 בדצמבר 1940), היה מפקד קומנדו במלחמת הבורים השנייה. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה עמד בראש מרידת מאריץ על רקע התנגדות חוגים בקרב האפריקאנרים (מכונים גם בורים, באפריקאנס: Boere) להצטרפות דרום אפריקה למדינות ההסכמה. המרידה דוכאה בידי כוחות הממשלה. לאחר תקופת גלות באירופה חזר מאריץ לדרום אפריקה ועמד בראש תנועה לאומנית ואנטישמית.

ביוגרפיהעריכה

שנותיו המוקדמותעריכה

מאני מאריץ נולד בקימברלי (אז במושבת הכף הבריטית, כיום במושבת הכף הצפוני) בשנת 1876. אבותיו היו ממשתתפי הטרק הגדול. בגיל 19 עקר ליוהנסבורג, בה הועסק כנהג על ידי דודו. במהלך פשיטת ג'יימסוןאנגלית: Jameson Raid, באפריקאנס: Jameson-inval, ניסיון של כוחות קולוניאליים בריטים לערעור רפובליקת טרנסוול, בה נכללה אז יוהנסבורג, 29 בדצמבר 1895 עד 2 בינואר 1896), התנדב מאריץ לכוחות המגינים על מצודת העיר. מעשה זה הקנה לו זכות לאזרחות בטרנסוול, ואף אפשר לו להצטרף לכוח המשטרה המקומי.

מלחמת הבורים השנייהעריכה

בעת מלחמת הבורים השנייה מאריץ הצטרף לאחת מקבוצות הקומנדו, אשר פעלה באזור נאטאל. בהמשך הצטרף ליחידת סיור, ובלט כמפקד. ב-7 באוגוסט 1901 מאריץ פשט בראש כוחותיו על ואנרינסדורפ (Vanrhynsdorp) במושבת הכף (כיום במושבת הכף המערבי), ונטל שלל רב. לטענתו, אף קודם על ידי יאן כריסטיאן סמאטס לדרגת גנרל, אלא שלטענה זו אין אישור, ככל הידוע. מאריץ נודע בקשיחותו - גם כלפי עצמו - ובאכזריותו. בין היתר, מאריץ פיקד על פשיטה נועזת למושבת הכף, וכן שרד פציעה חמורה. ב-31 בינואר 1902 מאריץ עמד בראש הכוח אשר ביצע את 'טבח ליליפונטיין' (Liliefontein), בו הוצאו להורג 35 ילידים, והיישוב נשרף, בתגובה לכך שהילידים במקום התקיפו את כוחו, אשר עבר בסמוך לתחנת המיסיון בליליפונטיין (אז במושבת הכף, כיום במושבת הכף הצפוני), יום קודם לכן.

אחרי מלחמת הבורים ועד מלחמת העולם הראשונהעריכה

אחרי הסכם השלום בפרייניחינג (Vereeniging), אשר סיים את המלחמה, עבר מאריץ, שלא השלים עם התבוסה, ועם המרות הבריטית, לדרום-מערב אפריקה הגרמנית, ומשם לאירופה. בהמשך, בצוותא עם דניס רייץ (Reitz), לוחם קומנדו בורי אחר, עבר למדגסקר. באי הם התקבלו יפה על ידי המושל הצרפתי ז'וזף גליאני ומצאו פרנסתם בליווי עגלות שוורים. לאחר שהות במדגסקר, בה לא הצליחו השניים לתקוע יתד, לתחושתם, מאריץ עקר שוב לאירופה. לאחר זמן קצר, מאריץ חזר לדרום אפריקה. תחילה עסק בגידול סוסים בארץ הכף. עם פרוץ התקוממות הילידים בדרום-מערב אפריקה הגרמנית, סייע לגרמנים ברצח העם של ההררו והנאמה. בהמשך, עשה דרכו לטרנסוול, שם נעצר כיוון שלא חתם, כנדרש, על שבועת נאמנות. כיוון שכך, עבר תחילה למושבת הכף, ולבסוף, כאשר דרום אפריקה הפכה לעצמאית במעמד דומיניון, קבע את מגוריו במדינת אורנג' החופשית. כאשר טרנסוול כוננה ממשלה, במסגרת ברית דרום אפריקה, מאריץ הצטרף לכוחות המשטרה המקומית, וגם בשורותיה עשה לו שם כאלים ואכזר. לאחר מכן מאריץ עזב את שורות המשטרה ועבר לשרת בצבא, וזאת חרף העובדה שאגב כך, בהיות דרום אפריקה דומיניון, היה צריך להישבע אמונים למלך הבריטי. מאריץ חבש את ספסלי בית הספר הצבאי בבלומפונטיין ובאוגוסט 1914 קיבל דרגת לייטננט קולונל.

באותה תקופה מאריץ נישא, ובהמשך נולדו לו שתי בנות ואחר כך שני בנים.

מרידת מאריץעריכה

  ערך מורחב – מרידת מאריץ

דרום אפריקה, כחלק מן האימפריה הבריטית, הצטרפה למדינות ההסכמה כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה. מאני מאריץ היה בעת פרוץ המלחמה אחד ממפקדי הכוחות הדרום אפריקנים על הגבול עם דרום-מערב אפריקה הגרמנית. הממשלה, שבצדק חששה לנאמנותו העתידית, ביקשה להחליפו, אלא שמאריץ הקדים והכריז על תמיכתו בגרמניה ועל הקמת 'ממשלה זמנית' בדומיננטיות של מפקדי הקומנדו הבורי ממלחמת הבורים השנייה כמו מאריץ, רודולף דה וט (de Wet), קמפ (Kemp) ובאיירס (Beyers), שלאחר היסוסים הצטרף לבסוף למורדים. כן הכריז על עצמאות המדינות המרכיבות את ברית דרום אפריקה, ועל שחרורן משליטה בריטית. הוא פנה לכל תושב 'לבן' באותן מדינות, התומך ברעיונות אלה, לאחוז בנשק, ומצד שני איים שכל תושב שחור או צבעוני שיפנה כנגד המורדים, דינו מוות. רוב חייליו של מאריץ אכן הלכו אחריו, והמורדים בראשות מאריץ, בתיאום עם הגרמנים, תפסו את הכפר קיימוס (Keimoes) שבאזור אפינגטון (Upington), בצפון מושבת הכף.

קריאתו של מאריץ נענתה גם מחוץ למעגל החיילים שבפיקודו, כאשר מספר המורדים הגיע בשיאו לכ-12,000, לעומת כ-32,000 שעמדו לרשות הממשלה, שלנוכח המרידה הכריזה על מצב צבאי ב-14 באוקטובר. מבין אלה האחרונים, כ-20,000 היו אפריקאנרים ששמרו על נאמנותם לממשלה, אשר, במידת מה, הפעילה אותם במתכוון כדי שדיכוי המרד לא ייראהכמאבק בין דוברי האנגלית לאפריקאנרים. יתרה מזו, חלק ממפקדי הקומנדו הבורי במלחמת הבורים השנייה היו בין ראשי צבא הממשלה, כמו שר ההגנה יאן סמאטס, ראש הממשלה לואי בותה עצמו, יאקוב ון דבנטר (Van Deventer), דניס רייץ (Reitz) ואחרים. הן מפקדי המורדים, הן מפקדי צבא הממשלה, הסתמכו רבות על הנאמנות של חייליהם לשעבר ובהווה, עת פנו אליהם בכוונה לגייסם למאבק. וכך, אחים לנשק לשעבר פנו כעת זה כנגד זה. כוחות הממשלה, עם בותה, שלמרות תפקידו פקד על כוחותיו בשדה, וסמאטס כשר ההגנה, דיכאו את המרד תוך מספר חודשים. כוח בראשות ון דבנטר התגבר על המורדים שבראשות מאריץ באזור אפינגטון כבר באוקטובר, ואלה נמלטו לדרום-מערב אפריקה הגרמנית.

מרידת מאריץ גרמה לאיחור ניכר בהצטרפותם של כוחות דרום אפריקניים לצבאות האימפריה הבריטית ולסיוע למדינות ההסכמה במלחמה.

המשך חייועריכה

לאחר דיכוי המרד מאריץ נמלט לאירופה, ומצא מקלט אצל הגרמנים. לעיתים נראה מצולם עוטה מדי גנרל גרמני, אלא שלא ידוע אם נלווה לכך תפקיד ביצועי או שהמדובר בדרגת כבוד בלבד. מאריץ חזר למולדתו ב-1923, שם נשפט בעוון בגידה, ונידון לשלוש שנות מאסר. אלא שהוא שוחרר ב-1924, לאחר כשלושה חודשים, עם עליית המפלגה הלאומית, בראשות ג'יימס ברי מוניק הרצוג, לשלטון. בשנות השלושים מאריץ עמד בראש תנועה לאומנית קיצונית, בעלת אופי פשיסטי, ואנטישמית. בהמשך לכך, תמכו מאריץ ומפלגתו ברעיונות גזעניים, שעלו בקנה אחד עם התעמולה הנאצית. לאווירה שיצרה מפלגתו היה חלק בכך שדרום אפריקה הגבילה מאוד כניסת יהודים לתחומיה בתקופת הרדיפות של הנאצים באירופה. בשנת 1939 פרסם את ספר זיכרונותיו. בשל דברי ההשמצה האנטישמיים שהפיץ באותו ספר, מאריץ נתבע, הורשע ונקנס בסכום השווה ל-75 פאונד דרום אפריקני. מאריץ נהרג בתאונת דרכים בפרטוריה, שם גם נקבר, ב-1940.

לקריאה נוספתעריכה

  • Brian Bunting. The Rise of the South African Reich, (1969), Chapter 1: The Birth of the Nationalist Party on the ANC website and says "The following books were written by or about ANC members and are provided here in full"
  • Manie Maritz, "My lewe en strewe", published by author in 1939 (באפריקאנס, "חיי ושאיפותי" בתרגום חופשי)
  • Sol Plaatje. Native Life in South Africa: Chapter XXIII — The Boer Rebellion .Correlated by J.G. Orford

(יצא לאור גם בעברית: דניס רייץ, קומנדו, הוצאת מערכות, 1952)

קישורים חיצונייםעריכה