מארינו פאליירו

הדוכס ה-55 של ונציה

מארינו פאליירואיטלקית: Marino Faliero; בוונטית: מרין פאלייר - Marin Falier;‏ 1285 - 17 באפריל 1355) היה הדוכס ה-55 של ונציה. פאליירו כיהן כדוג'ה מאז מינויו, ב-11 בספטמבר 1354 ועד הוצאתו להורג.

מארינו פאליירו
Marino Faliero
הוצאתו להורג של מארינו פאליירו, מעשה ידי אז'ן דלקרואה, 1827
הוצאתו להורג של מארינו פאליירו, מעשה ידי אז'ן דלקרואה, 1827
לידה 1274
ונציה, הרפובליקה של ונציה עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה להורג 17 באפריל 1355 (בגיל 81 בערך)
ונציה, הרפובליקה של ונציה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הרפובליקה של ונציה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה כנסיית הקדושים ג'ובאני ופאולו עריכת הנתון בוויקינתונים
דוכס ונציה ה־55
11 בספטמבר 1354 – 15 באפריל 1355
(217 ימים)
הפודסטה של טרוויזו
1339
1346–1347
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חייו עריכה

במהלך כהונתו כדוג'ה, בשנת 1355 ניסה פאליירו להכריז על עצמו כנסיך ולהפוך את רפובליקת לה סרניסימה למלוכה. ככל הנראה ניסיון זה נבע מהשיטיון שבו לקה פאליירו בשל גילו בעת כהונתו (פאליירו היה בן למעלה מ-70). אצולת ונציה עצרה את פאליירו, העמידה אותו למשפט, ובסיומו נכרת ראשו. עשרה מעוזריו של פאליירו שסייעו לו הוצאו להורג בתלייה וגופותיהם נתלו מחלונות ארמון הדוג'ה הצופים לכיכר סן מרקו.

כחלק מפסק הדין נפסק כי שמו וזכרו ימחו מדברי ימי העיר (דמנאטיו ממוריאה) ולכן דיוקנו התלוי בחדר המועצה הגדולה (Sala del Maggior Consiglio) שבארמון הדוג'ה הושחר.

סיפור חייו של פאליירו תואר בדרמה מאת לורד ביירון בשנת 1820 והפך לאופרה בשם זה מאת גאטנו דוניצטי בשנת 1835.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא מארינו פאליירו בוויקישיתוף


הקודם:
אנדראה דאנדולו
דוכסי ונציה
13541355
הבא:
ג'ובאני גראדניגו