פתיחת התפריט הראשי

מונא מחמודנז'אד

בהאית איראנית
מונא מחמודנז'אד, 1965-1983
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

מונא מחמודנז'אד (בפרסית: مونا محمودنژاد; 10 בספטמבר 1965–18 ליוני 1983) הייתה נערה איראנית אשר נעצרה והוצאה להורג על ידי השלטונות האסלאמיים בשיראז, איראן, בגלל השתייכותה לדת הבהאית.

חייהעריכה

מונא מחמודניז'אד נולדה בעשירי לספטמבר 1965 בצנעא שבתימן. מונא הייתה בת שנייה להוריה ידואללה ופרחונדה, ואחות לטאראנה אשר עזבו את חייהם הנוחים באיראן על מנת שהאב, שהיה מאמין בהאי מסור, יפיץ את האמונה הבהאית בתימן.[1]

בארבע שנותיה הראשונות גדלה מונא בתימן, עד שבשנת 1969 גירשו השלטונות התימנים את כל הזרים מארצם. כך, על אף תשוקתו של האב להמשיך את שליחותו בתימן, הוא נאלץ לשוב עם משפחתו לאיראן. במשך מספר שנים נדדה המשפחה בערים שונות באיראן, ובשנת 1974 השתקעה לבסוף בעיר שיראז, המקודשת עבור המאמינים הבהאים מכיוון שנולד בה אחד מעמודי התווך של הדת- הבאב. בשיראז המשיך ידואללה, אביה של מונא, בשליחותו ושימש את הקהילה הבהאית כנבחר ציבור והיה ממונה על גופים מנהליים שונים.[2]

מונא חונכה על ידי הוריה לצניעות ורגישות. תכונות אלה, אשר היו מוערכות בקהילה הבהאית, התקבעו באופייה כבר מגיל צעיר והגברו עם השנים עד שבנעוריה היא קיבלה את הכינוי "המלאך של שיראז". מונא הייתה תלמידה מצטיינת בבית ספרה והתבלטה בלימודיה ובציוניה, נוסף על אהבה גדולה שהרעיפה על הסובבים אותה. אמונתה הדתית של מונא הייתה כה עמוקה עד שלעיתים קרובות התעוררה בשעות לילה מאוחרות על מנת לערוך מדיטציה.[2]

בשנת 1980 בסמוך ליום הולדתה ה-15 של מונא, היא התייצבה מול וועדת החינוך הבהאית וביקשה להגשים את חלומה להפוך למורה. כאשר בקשתה נדחתה על ידי הוועדה עקב גילה הצעיר קיבלה זאת מונא באופן קשה והתאכזבה מההחלטה. אולם, מיד לאחר יום הולדתה התייצבה שוב בפני הוועדה, והפעם בקשתה התקבלה. וכך, בגיל 15 היא החלה לעבוד כמורה במקביל ללימודיה בתיכון. תלמידיה היו ילדים בהאים צעירים, ושיעוריה כללו תכנים לימודיים על הדתות הגדולות, על פיתוח רוחני, ועל חינוך לנתינה למען הקהילה. בנוסף, עודדה מונא את תלמידיה להביא לידי ביטוי את כישרונותיהם, ולימדה אותם להעריך את השלום בין בני אדם ואת יופיו של המגוון האנושי.[2]

מעצרה והעמדתה לדיןעריכה

לאורך שנים רבות סבלו הבהאים באיראן מרדיפות שנעשו הן על ידי המוסלמים והן על ידי שלטון השאה. אולם, המהפכה האיראנית החמירה את הרדיפות והגבילה את זכויותיהם וחייהם של הבהאים. אט אט חלחלו הגזירות והתפשטו לכל תחומי החיים. האייתוללה רוחאללה ח'ומייני ומאמיניו לא הסתפקו בהגבלות הללו, והחלו להוציא להורג רבים ממנהיגי הקהילה הבהאית.[2]

ב-23 באוקטובר 1982, לאחר חודשים בהם גל המעצרים התרחב, ומנהיגים ומאמינים בהאים מכל קצוות המדינה הוצאו להורג, גם תורם של מונא ואביה הגיע. בשעה שבע וחצי בערב, בעת ששהתה בבית עם הוריה, נקשו על דלתם ארבעה אנשי משמרות המהפכה האסלאמית והודיעו להם כי התבקשו על ידי התובע הציבורי של שיראז לערוך חיפוש בביתם. לאחר שתם החיפוש בבית, נלקחו מונא ואביה למעצר, וניירות ומסמכים שנמצאו בו הוחרמו.[1]

מלבד מונא ואביה, נעצרו באותו הלילה ובימים שאחריו עוד כארבעים בהאים משיראז. בעיניים מכוסות הם הובאו לבית המעצר של המהפכה "ספאה", שם הופרדו לאגפים נפרדים. במשך חודש מונא הייתה כלואה בבית המעצר מנותקת ממשפחתה ומהעולם שבחוץ, עד שבסופו של דבר קיבלה אמה רשות לבקרה.[1]

בשל דתה של מונא, היא זכתה ליחס משפיל ביותר מצד רשויות בית המעצר. מכיוון שהיא, כמו כל הבהאים באיראן, סווגה ככופרת, ולכן כמלוכלכת, נמנעו הסוהרים מלבוא עמה אף במגע הפיזי המזערי ביותר. כאשר נאלצו להוביל אותה לחקירותיה מכוסת עיניים, הם עשו זאת באמצעות עיתון מקופל לשניים בצורה כזו שמונא והסוהר אחזו כל אחד בקצהו האחר של העיתון על מנת להימנע ממגע.[3]

ב-29 בנובמבר 1982, לאחר שלושים ושמונה ימים בכלא ספאה, הועברה מונא יחד עם עצורות בהאיות נוספות לכלא עאדלאבאד השוכן גם הוא בשיראז. הכלא החדש היה מלוכלך יותר מהקודם, והאסירות נכלאו בקבוצות של שלוש נשים בתא עם מיטה אחת כך שנאלצו לשכב לישון על רצפה. למרות התנאים הירודים במעצר והקושי הנפשי והפיזי אשר חוו האסירות, נותרה מונא איתנה ברוחה. המעבר מבית המעצר ספאה לכלא עאדלאבאד לא דווח למשפחות האסירות ואמה של מונא התוודעה לכך רק לאחר שבאה בעת ביקור המשפחות לבית המעצר ספאה.[2]

בדומה לשאר האסירים הבהאים, מונא הייתה כפופה להליך בעל ארבעה שלבים של חקירות שתוצאתם הייתה עשויה להיות שחרור וזיכוי או הוצאה להורג. בחקירות הללו ניסו החוקרים מטעם המהפכה האסלמית לשכנע את מונא לכפור באמונתה הבהאית ולהצהיר על שקריותה. למרות איום המוות שריחף מעל לראשה ולמרות החקירות המתמשכות והעינויים שעברה, סירבה מונא לשתף פעולה עם רצונותיהם של המולות והשופטים שנפגשו עמה, והצהירה בגאווה על אמונתה הבהאית העמוקה ועל מסירותה הבלתי מתפשרת לדתה. לאחר החקירות, מונא נמצאה אשמה בהאשמות שונות הקשורות לאמונתה ופעילותה הדתית כמו גם האשמות בדבר שיתוף פעולה לכאורה של הבהאים עם הציונים. גזר הדין שניתן למונא היה הוצאה להורג.[3][2]

במשך כל אותו הזמן, ובמקביל לחקירותיה של מונא, פעלה אמה למען שחרורה של בתה. הרשויות בספאה הורו לשחרר את מונא בערבות, ולאחר מאמצים רבים עלה בידה של אמה לגייס את סכום הכסף הדרוש, אשר עלה בהדרגה. אולם, באמצע ינואר 1983, כאשר הגיעה לבית הכלא עאדלאבאד עם מסמכי השחרור של מונא, לאחר ששילמה האם את הערבות בפני התובע הכללי של שיראז, היא נעצרה באשמת חברותה ב"וועד הפעילות הסוציאלית הבהאית" תשע שנים קודם לכן. אמה של מונא נכלאה למספר חודשים יחד עם בתה, ושוחררה ב-13 ביוני 1983.[3]

מותהעריכה

חמישה ימים לאחר שחרורה של האם מעאדלאבאד, ב-18 ביוני 1983, נלקחה מונא באישון לילה, יחד עם עוד תשע אסירות בהאיות למגרש גולף בעיר, שם הן הוצאו להורג בתלייה.[2] מונא, בת שבע עשרה וחצי במותה, הייתה הצעירה ביותר מבניהן. אחד השומרים אשר היה נוכח בהוצאה להורג העיד כי מונא ביקשה להיות האחרונה, וכי עד שהגיעה תורה התפללה על נשמותיהם של האנשים אשר הוציאו להורג את חברותיה.[4]

הנשים שהוצאו להורג יחד עם מונא הן:

נסראת ילדאאי (54).

עזת ג'אנמי אשראקי (50)

רויא אשראקי (23)

טאהירה סיאוושי (32)

זרין מוקים אביאני (28)

שירין דאלונד (25)

אח'תר סאבת (19 או תחילת שנות העשרים)

סימין סאברי (תחילת שנות העשרים)

מהשיד נירומנד (28)[2]

גופתה של מונא, כמו גופותיהם של בהאים אחרים, מעולם לא נמסרה למשפחתה. היא נקברה בסתר בבית הקברות הבהאי של שיראז, אשר נהרס על ידי משמרות המהפכה בשנת 2014. לפי הערכות שונות, לאורך השנים נטמנו בבית הקברות למעלה מתשע מאות מאמינים בהאים שהוצאו להורג על ידי השלטונות האסלאמיים.[5]

הנצחהעריכה

סופה הטרגי של מונא, והוצאתה להורג בצעירותה הפכו לסמל של רצח חפים מפשע עבור הקהילה הבהאית באיראן.

סיפורה של מונא היווה נושא למספר יצירות אמנות. בשנת 1985 הוציא המוזיקאי הקנדי דאג קמרון קליפ רשמי המציג את סיפורה של מונא, ומוחה כלפי רדיפות הבהאים באיראן[6]. בספטמבר 2002 יצא לאור המחזה "שמלה חדשה למונא" אשר נכתב על ידי מרק פרי ומתאר גם הוא את חייה ומותה של מונא מחמודניז'אד.[7]

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Mona Mahmudnizhad – Bahai Chronicles, bahaichronicles.org (בAmerican English)
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 The Story of Mona, Drama Circle (בAmerican English)
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 Mona Mahmudnizhad: One Person’s Story, Human Rights & Democracy for Iran (באנגלית)
  4. ^ File:BW Vol19 Pt4.pdf - Bahaiworks, a library of works about the Bahá’í Faith, bahai.works (באנגלית)
  5. ^ "On the Anniversary of the Execution of Mona Mahmudnizhad, a 17-Year Old Baha'i Teacher - Iran Press Watch". Iran Press Watch (באנגלית). 5 ביולי 2014. בדיקה אחרונה ב-22 ביולי 2018. 
  6. ^ Naysan Naraqi, Doug Cameron – Mona With the Children, Baha'i Blog, ‏20.12.2014
  7. ^ A New Dress for Mona, Drama Circle (בAmerican English)