מוריס דובואה
מוריס דובואה (בצרפתית: Maurice Dubois; 1905, ביל/ביין (אנ') שבקנטון ברן - 1997, לה לוקל (אנ') שבצפון-מערב שווייץ), היה חסיד אומות העולם משווייץ שפעל בצרפת.
 | |
| לידה |
17 ביולי 1905 ביל/ביין, שווייץ  |
|---|---|
| פטירה |
6 בדצמבר 1997 (בגיל 92) לה לוקל, שווייץ |
| מדינה |
שווייץ |
| מידע חסיד אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
חסיד אומות העולם (2 במאי 1985) |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | מוריס דובואה |
  | |
קורות חיים עריכה
דובואה היה בנו של שען ולמד פרוונות. הוא היה חבר ב"שירות בינלאומי אזרחי" (Service Civil International), ארגון לא ממשלתי בינלאומי. דובואה היה קוויקר, ובשנות השלושים היה סרבן מצפוני ועקב כך לא גויס לצבא שווייץ. בין השנים 1937–1939 היה פעיל למען הילדים שנפגעו במלחמת האזרחים בספרד.
בתקופת מלחמת העולם השנייה עריכה
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הקים דובואה ארגון שווייצרי לסיוע לילדים בשם "סיוע שווייצרי לילדים" (Secours Suisse aux Enfants). לארגון היה סניף בטולוז. בשנת 1940 הפך סניף זה בדרום צרפת לחלק מהצלב האדום השווייצרי (אנ').
מספר ילדים יהודים נשלחו על ידי הוריהם לבלגיה אחרי ליל הבדולח כדי להבטיח את שלומם. אחרי כיבוש בלגיה על ידי גרמניה במאי 1940 ברחו ילדים אלה לצרפת. ארגון הסיוע של דובואה פרש עליהם את חסותו והם שוכנו בבניין של הארגון. דובואה ביקר את הילדים באופן סדיר, לעיתים עם אשתו, במשך שנתיים, וסייע ככל יכולתו.
באוגוסט 1942 החל איסוף יהודים ללא אזרחות צרפתית באזור, וגירושם למחנות ריכוז והשמדה. מספר ילדים יהודים שחסו בבית הארגון נעצרו והובאו למחנה ורנה. כדי לשחררם נסע דובואה לווישי ונפגש עם המרשל פייר לאוואל ועם רנה בוסקה. הוא איים להפסיק סיוע של הצלב האדום לילדים צרפתיים, למרות שאיום כזה לא היה בסמכותו והוא ידע שהצלב האדום לא יתן לו גיבוי. לבסוף שוחררו הילדים תודות להתערבותו. אשתו של דובואה, אלן, ניסתה להשיג מהצלב האדום בשווייץ אישורי כניסה לשווייץ עבור הילדים ששהו בבית הארגון, אך לשווא. לבסוף, בניגוד להוראות הממונים עליו ותוך הפרה של החוק הצרפתי, הבריח דובואה עשרות ילדים יהודים לשווייץ.
הכרה עריכה
בשנת 1995 הכיר יד ושם בדובואה בתור חסיד אומות העולם.
קישורים חיצוניים עריכה
- פעילותו של דובואה, באתר "יד ושם" (באנגלית)
