מוריס דונה
מוֹרִיס דוֹנֵה (בצרפתית: Maurice Donnay; 12 באוקטובר 1859 – 31 במרץ 1945) היה מחזאי צרפתי.
 | |
| לידה |
12 באוקטובר 1859 פריז, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
31 במרץ 1945 (בגיל 85) פריז, צרפת |
| מדינה |
צרפת |
| מקום קבורה |
שאטו |
| מקום לימודים |
אקול סנטרל פריז, Lycée Michelet, Vanves |
| שפות היצירה |
צרפתית |
| יצירות בולטות |
Éducation de prince, Le Torrent, Amants, Lysistrata, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
| הושפע מ |
אריסטופאנס |
| פרסים והוקרה |
קצין גבוה בלגיון הכבוד |
  | |
קורות חייו עריכה
דונה נולד בפריז למשפחה מן המעמד הבינוני. אביו היה מהנדס מסילות ברזל בצפון צרפת ומוריס התכונן ללכת בדרכו של אביו. ב-1882 נכנס לבית הספר המרכזי להנדסה בפריז ומשסיים את חוק לימודיו עבד כמהנדס מטאלורגיה. אולם, עד מהרה עזב את תפקידו זה כדי להתמסר לספרות – מה שגרם למשפחתו צער רב.
ב-1891 כתב בשיתוף עם אלפונס אלה שירים עבור הקברט Le Chat Noir ("החתול השחור") במונמארטר ואחרי כן פנה לתיאטרון. ב-1892 הוצגה בקומדי פראנסז בפריז הקומדיה הראשונה שלו, "ליסיסטרטה", שאותה כתב בהשפעת אריסטופאנס היווני. בקומדיה זו בארבע מערכות שיחקה בתפקיד ראשי השחקנית רז'אן.
הייתה זו תחילתה של קריירה ארוכה שבה זכה להצלחה מרובה בעיקר במחזה "הנאהבים" (1895) הנחשב ליצירת המופת שלו, וכמו כן במחזות "שותפים לדבר עבירה" (1895), "הנוגה והקודרת" (1897) ו-"ז'ורז'ט למנייה" (1898). אלה היו אחדים ממחזותיו הראשונים שזכו לכינוי "תיאטרון האהבה". בנוסף על השחקנית רז'אן גם השחקנית ססיל סורל והשחקן לוסיאן גיטרי מילאו תפקידים ראשיים במחזותיו.
מחזות כגון "השיבה לירושלים" (1903), "ציפורים נודדות" (1904) ו-"הצופות" (1913) מטפלים בבעיות חברתיות, ואילו מחזות מאוחרים יותר שלו כמו "ציד האדם" (1919) ו-"החזרה" (1924) עוסקים בבעיותיה של צרפת שלאחר מלחמת העולם הראשונה. בין יצירותיו נכללות גם יצירות אוטוביוגרפיות ובהן "היומן שלי" (1919–1930).
דונה כתב את הדיאלוגים שלו בשפה מדוברת וללא כל דברי מליצה. מחזותיו רצופים ברעיונות מתקדמים בדבר היחסים בין שני המינים וחושפים את המחשבות העומדות מאחרי קשרי האהבה. הם עוסקים באהבה, בבגידה ובנשים שתעלולי האהבה שלהן רצופים בשקרים. מחזות אחרים עוסקים בבעיות חברתיות, במנהגים ובהיסטוריה של תקופתו.
הסופר ז'ול רנאר כתב ביומנו: "מוריס דונה ניחן בגאוניות מקסימה. ביצירותיו קיימת תמיד אווירה של מתחיל, ומעולם לא נתפס לגאווה שבהצלחה ואפילו לא לצער שבחוסר הצלחה." הזמרת איווט גיבר כתבה על אודותיו: "המחזאי מוריס דונה היה עליז ממש כמו הקומדיות שלו. לעולם אין אנו פוגשים בו אלא כשהוא מלא שמחה היוצאת מפיו בצורת מילים מגוחכות ועמוקות כאחד. הוא היה מונמארטר, הוא היה פריז, הוא היה מקסים."
ב-14 בפברואר 1907 נבחר דונה לחבר האקדמיה הצרפתית במקומו של ההיסטוריון אלבר סורל. מחזותיו פורסמו בשמונה כרכים בשנים 1908–1926.
דונה מת בפריז ב-1945.
קישורים חיצוניים עריכה
- מוריס דונה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)