היסטוריה

היסטוריה היא חקר מאורעות העבר בתולדות האנושות. מבחינה מתודולוגית, מחקר זה מתבצע לרוב על סמך תעודות כתובות, תוך כדי פרשנות וניתוח רצפים של מאורעות מתועדים בעלי הֶקְשֶר משותף על ציר הזמן, שיכולים לתרום לראי התקופה הנחקרת.

"פלטת נערמר", אחד מהכתבים ההיסטוריים העתיקים ביותר שמתוארך בקירוב לשנת 3100 לפנה"ס, המתעד את איחוד מצרים העתיקה על ידי הפרעה נערמר.

תחום מחקר ההיסטוריה מתייחס אל חקר תרבויות בעלות מערכות כתב. תרבויות כאלה הופיעו לראשונה באזורים של המזרח התיכון בסוף האלף ה־4 לפנה"ס, ומאוחר יותר בשאר העולם. התקופה שלפני המצאת הכתב נקראת פרהיסטוריה, ונחקרות במסגרת מדע הארכאולוגיה. עם זאת, שינויים וחידושים במתודולוגיה ההיסטורית, בעיקר במרוצת המאה ה־20, הביאו לשימוש גובר בכלים שאינם טקסטואליים לחקר ההיסטוריה ולאימוץ מתודולוגיות של דיסציפלינות אחרות, כגון האתנוגרפיה על מנת להתגבר על מגבלות אלו. בתחילת המאה ה־21 מחקרים היסטוריים רבים החלו להתבסס על אוריינות דיגיטלית וחיפושים במאגרי מידע אינטרנטיים לצורך עריכת מחקרים פוליטיים, תרבותיים וחברתיים אודות העבר.

אטימולוגיה

המילה היסטוריה מקורה במילה היוונית הקדומה: Ίστορία, שמשמעה: "תיעוד" או "חקירה". המילה היוונית היסטוריה נעשתה נפוצה כמתארת אירועים והתרחשויות חשובות לאחר שהרודוטוס קרא כך לספרו על מלחמת פרס–יוון. המילה האנגלית "Story" שמשמעותה בעברית סיפור, התפתחה מהמילה הקדומה הזו.

מונח עברי נרדף למילה היסטוריה הוא דברי הימים.

היסטוריה ופרהיסטוריה

ערך מורחב – פרהיסטוריה

התקופה הפרהיסטורית באזור הלבנט
תקופת האבן	התקופה הפלאוליתית	הפלאוליתית התחתונה
		הפלאוליתית התיכונה
		הפלאוליתית העליונה
	התקופה האפיפלאוליתית
	התקופה הנאוליתית
תקופת המתכות	התקופה הכלקוליתית

פרהיסטוריה היא התקופה בתולדות האנושות שקדמה להיסטוריה, דהיינו לפני המצאת הכתב. התקופה הפרהיסטורית מתחילה עם הופעת הסוג אדם באפריקה, לפני כשניים וחצי מיליוני שנים, ומסתיימת לפני כמה אלפי עד מאות שנים (תלוי היכן), כאשר החל השימוש בכתב. לפיכך, התקופה הפרהיסטורית מכסה את הרוב המכריע של תולדות האנושות, ממנו אין כל תיעוד כתוב. מקור המידע החשוב ביותר על התקופה הוא ממצאים ארכאולוגיים, בעיקר כלים, שרידי מבנים ואשפת מזון של האדם, וכן שרידי שלד מאובנים של האדם עצמו. האבולוציה הביולוגית והתרבותית של האדם אירעה רובה ככולה בתקופה זו: תחילת סיתות כלי אבן, שימוש האדם הקדמון באש, התפתחות הציד של בעלי חיים גדולים, נדידת האדם הקדמון מחוץ לאפריקה ואכלוס העולם הישן ולאחר מכן אוסטרליה ואמריקה, הופעת המין האנושי המודרני מבחינה אנטומית ומבחינה התנהגותית, התיישבות הקבע ויצירת כפרים, ביות הצמחים ובעלי החיים, והופעת חרושת המתכת.

את התקופה הפרהיסטורית מקובל למנות החל מהופעת אדם המייצר כלים באורח קבע. היה זה הומו הביליס או שזה היה סוג אחר של הומיניד כמו האוסטרלופיתקוס גרהי שהתקיים באותו זמן, לפני 2.6 ועד 2.5 מיליון שנה שיכולתו הספיקה להעברת מסורת טכנולוגית כלשהי מדור לדור. נהוג להניח כי ליכולת זו התלוו גם כישורים בסיסיים של תקשורת אנושית. במזרח התיכון הפרהיסטוריה מסתיימת עם הופעת הכתב בשומר העתיקה, בסביבות שנת 3500 לפנה"ס. זוהי תחילת העת העתיקה כלומר תחילת ההיסטוריה הכתובה.

בתרבות הפופולרית רואים במונח "פרהיסטוריה" קשר לכל התקופות שלפני האדם, גם אלה שקדמו לו, וכן היצורים החיים בהם, תחת הגדרה זאת ניתן למנות למשל גם את ההיסטוריה של כדור הארץ וההיסטוריה אבולוציונית של החיים.

היסטוריוגרפיה

ערך מורחב – היסטוריוגרפיה

היסטוריוגרפיה היא "כתיבת דברי הימים" או "עריכת ספרי היסטוריה". המונח מציין מחקר היסטורי או ספרות המתארת את ההיסטוריה. ההיסטוריוגרפיה כוללת תתי־סוגה על פי התחומים בהם היא עוסקת, כגון: היסטוריוגרפיה של המדע, היסטוריוגרפיה של תולדות אתר או של מגדר, או של קבוצה אתנית. מחקר של ההיסטוריוגרפיה, או ההיסטוריוגרפיה של ההיסטוריוגרפיה, בוחן את האופן שבו מיוצגים אירועים היסטוריים על ידי היסטוריונים בחיבורים ההיסטוריים, את הדרכים שבהן הם בוחרים לספר ולפרש את מהלך האירועים על פי תפיסת עולמם, את אופני השימוש שלהם במקורות העומדים לרשותם ואת השיטות והגישות השונות לכתיבת היסטוריה שבהן עשו שימוש.

בעשורים האחרונים, התמקד חלק ניכר בעיסוק ההיסטוריוגרפי (בדומה לתהליכים שהתרחשו בענפי חקר מקבילים) בהטיות שגרמו לאי הכללתן של קבוצות שונות בסיפור ההיסטורי. לטענת כותבים רוויזיוניסטים, פמיניסטים, מרקסיסטים, ואחרים, ישנה מידה רבה של הטיה בכתיבה ההיסטורית, גם בגלל סוגיות של זמינות, אך בעיקר בגלל העובדה שההיסטוריונים הם בני זמנם והכרעותיהם מהו דבר ש"חשוב" לכתוב עליו מושפעות מהשקפותיהם והטיותיהם, ובמיוחד מינו של הכותב, מוצאו, מעמדו החברתי או זה הכלכלי, השתייכותו האתנית או הגזעית, וכדומה.

ההיסטוריוגרפיה ישראלית היא המחקר ההיסטורי המפורסם של תולדות היישוב מאז ראשית היישוב היהודי החדש בארץ ישראל ועד לימינו, תחילתה בשלהי המאה ה־19; במאה ה־20 בתקופת המנדט ולאחר הקמת המדינה, והתפתחה על ידי היסטוריונים וחוקרים, שחלקם היו אנשי אקדמיה, הוגי דעות או אנשי ציבור. בעשרות השנים מאז הקמת מדינת ישראל הייתה כתיבת ההיסטוריה כלי חשוב בגיבוש הזהות הלאומית הישראלית, בהארת תפקידם של קבוצות ומפלגות שהיו הגמוניות או מנודות בעבר, בביקורת על מדינת ישראל ובנקיטת עמדה של חיוב או שלילה כלפי התנועה הציונית. בראשית מאה העשרים והעשרים ואחת היא מהווה נדבך משמעותי בשיח החברתי והפוליטי בישראל.

מתודולוגיה ומחקר

התהליך המחקרי

ההיסטוריונים משתמשים במקורות רבים, כולל מסמכים כתובים או מודפסים, ראיונות (היסטוריה שבעל פה) וארכאולוגיה. דעות שונות על ההיסטוריה נמצאות מקובלות יותר או פחות בתקופות מסוימות מאשר באחרות (ראו: היסטוריוגרפיה). התקופה שלפני תיעוד האדם נקראת פרהיסטוריה. התפתחות הקרטוגרפיה, במיוחד ביוון העתיקה מאז המאה ה־6 לפנה"ס, לצורכי המדינה והשליטים, סייעה גם להיסטוריוגרפיה, שלרשותה הועמדו המפה והאטלס, להמחשת התיאור המילולי.

היסטוריונים מתמודדים עם אתגרים וקשיים שונים במחקר, כגון:

• שאלת המקורות העולה בכל מחקר היסטורי. הבעיה מגוונת ומשתנה בכל מקרה ומקרה; לעיתים יש חוסר במקורות ולעיתים עודף במקורות סותרים; בעיית איתור המקורות, פיענוחם, הבנת מושגים בהם נעשה שימוש ונקודת המבט, השקפת העולם והכוונה המכוונת ממנה נכתבו – כל אלו מהווים יעדים במלאכת ההיסטוריון להבנת העבר.
• סכנה בהבנת ההיסטוריה מנקודת מבט מאוחרת יותר (אנכרוניזם). ההיסטוריון מנסה ראשית להבין את ההיסטוריה מתוך נקודת המבט של הפועלים בעבר. רק לאחר מכן יוכל ההיסטוריון להציע הסברים משלו להבנת הסיבות לאירועים ההיסטוריים.
• בעייתיות נוספת קשורה לכיוונים בהם התפתחה כתיבת ההיסטוריה, וכיוונים אליהם טרם התפתחה. כך, למשל, מבקרים זרמים רבים בתאוריה הפמיניסטית את העובדה שההיסטוריה נכתבת במידה רבה מנקודת מבט גברית, שמדחיקה ומדירה את מקומן של נשים (ראו היסטוריה של מגדר).
• מחקר היסטורי המעוגן אפריורי בפרדיגמה מחקרית (כגון, ממסדית או ביקורתית). לדוגמה, בהיסטוריוגרפיה הישראלית על אודות תקופת היישוב ומדינת ישראל, הדבר בא לידי ביטוי, בין השאר, בסוגיות הנוגעות לרעיונות הציונות, אירועים שנויים במחלוקת כגון הנכבה ותיאור אירועים הקשורים בקבוצות אתניות שונות (מזרחיים, ערבים, ימין ושמאל רדיקלי).
• "בחירת הספרן", במשך שנים רבות היה צורך להעתיק את הספרים מחדש כי הספרים הישנים התבלו. מי שהחליט איזה ממגוון הספרים שבספריה יש להעתיק היה הספרן או הממונה עליו. ספרים שהוחלט שלא להעתיקם אבדו והמידע שהיה כתוב בהם נעלם. ספרים אלו הרבה פעמים כללו מידע שלא תאם את השקפת עולמם של הספרן והממונים עליו וכך נשמרו בעיקר כתבי יד שתאמו את הגישה המקובלת.

במהלך המחקר היסטוריונים נעזרים במידע שימושי גם מתחומים נוספים.

הבנת הסיפור ההיסטורי, תיעודו ופרשנויותיו

אירוע היסטורי נבחן במספר היבטים על ידי ההיסטוריונים. הראשון הוא האירוע עצמו, שאמור לכלול את העובדות ההיסטוריות כפי שהתרחשו בפועל; אשר עצם היתכנותם כחוויה משותפת שנויה במחלוקת; ובמילים אחרות, העובדות ניתנות להחוות שונה ולכן, חלק מהחוקרים מניחים כי כל עובדה או אירוע התחולל "בעיני המתבוננים". היבט נוסף הוא הסיפר (נרטיב), דהיינו האופן שבו חברה "מהנדסת" את הסיפור ההיסטורי שלה, מָבְנַה אותו. לפי האקלים הפוליטי הרלוונטי לעת ספציפית, מודגשים סיפורים היסטוריים הדגשת יתר ואחרים מוצנעים, כאשר מהנדסי התרבות מבצעים סלקציה בעובדות ומשנים את הפרופורציות. הנרטיב מבוסס פסיכולוגית על הזכרת אירועים מסוימים והשכחתם של אחרים. הפילוסוף הצרפתי ארנסט רנן ציין בכתביו שאומה הופכת להיות כזו, כאשר ציבור אחד זוכר ושוכח ביחד, את אותם האירועים.

לדוגמה, בעת תהליך גיבושה של מצרים לאומה או קהילה מדומיינת אחת שהחל בסוף המאה ה־19, בוצע קשר אתנוגרפי לתקופת הפרעונים, תוך דילוג על התקופה הבריטית, העות'מאנית, הממלוכית והמוסלמית, אף על פי שלהרכב האתני של האוכלוסייה המצרית כבר כמעט ולא היה קשר לתקופה זו. כך גם העצמתו של סיפור מצדה כחלק מהנרטיב של קוממיות מדינת ישראל, או הפיכתם של הסולטאנים העות'מאניים הראשונים ללוחמי קודש - ראזים, זאת כדי לקבל הכשר דתי לאימפריה המתהווה, אף על פי שהסוגיה הדתית הייתה מאוד משנית במלחמתם להשגת שטחים ושלל ביזה.

היסטוריה היא גרסתו של ההיסטוריון לאירועים, אך לעיתים אין בנמצא היסטוריון שיתעד באופן ישיר את האירוע והשלכותיו. כך נותר המרד הגדול בגרסתו הכמעט בלעדית של יוסף בן מתתיהו, אירוע שהוא והשלכותיו הועצמו מאוד בהיסטוריה של העם היהודי, בעוד שמרד בר כוכבא, שהיה לא פחות "גדול", והשלכותיו קשות באותה מידה לפחות, נותר מוצנע יותר בהיסטוריה מאחר שלא תועד באופן ישיר.

היסטוריה כללית והיסטוריה לאומית

במקומות שונים בעולם נהוג ללמד נושאים בהיסטוריה כללית והיסטוריה מקומית־לאומית באותה מסגרת חוגית יחידה להיסטוריה באוניברסיטה. בישראל התפתחה מסורת ייחודית לפיה נושאים בהיסטוריה יהודית ובהיסטוריה כללית נלמדים בשני חוגים נפרדים. מקורה של ההפרדה בימיה הראשונים של האוניברסיטה העברית, והיא הועתקה אחר כך גם לאוניברסיטאות ומכללות אחרות בארץ.

גישות ותיאוריות במחקר

מטריאליזם היסטורי

ערך מורחב – מטריאליזם היסטורי

מטריאליזם היסטורי היא גישה מתודולוגית לחקר החברה, הכלכלה וההיסטוריה. מטריאליזם היסטורי מחפש אחר הסיבות להתפתחות ושינויים בחברות אנושיות, באופן בו אנשים, באופן קולקטיבי, יוצרים משמעות לחיים ומנתח, תוך הדגשת היבטים כלכליים, כל מיני תופעות שקיימות בחברה; למשל מעמדות חברתיים, מבנים פוליטיים, אידאולוגיות וכיוצא בזה.

מיקרו היסטוריה

ערך מורחב – מיקרו היסטוריה

תגליות ותוצרים של המחקר ההיסטורי מוצגים בתערוכה העוסקת בתקופת בר כוכבא, במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב.

מתודה בחקר ההיסטוריה שהתפתחה בעשורים האחרונים של המאה העשרים. באמצעות בדיקה מדוקדקת של חומר ארכיוני אודות פרשה אחת, שבמרכזה עמדו "גיבור" או "גיבורה" אשר לא נמנו עם השכבות המעצבות את מהלך ההיסטוריה, מציעים החוקרים הסבר למציאות ולתמורות בחיי התקופה – בייחוד בפינות שאליהן אין על פי רוב גישה בכלי מחקר אחרים. ייחודה של המיקרו היסטוריה היא בכתיבת ההיסטוריה "מלמטה", מהפרטים הקטנים של חיי היומיום. לפני עליית זרם המיקרו היסטוריה לא נסקרו בצורה מפורטת חייהם של פשוטי העם קשי היום שעבדו למחייתם מבוקר עד ערב. במהלך רוב שנות ההיסטוריה האנושית לא ידעו רובם קרוא וכתוב, וחייהם הספציפיים לרוב לא הותירו חותם בספרי ההיסטוריה.

רוויזיוניזם היסטורי

ערך מורחב – רוויזיוניזם היסטורי

מונח אקדמי המשמש לתיאור בחינה מחדש של אירועים בהיסטוריה במטרה לעדכנם בגילויים חדשים, נטולי דעות קדומות, ובעלי מידע מדויק יותר. מחקר היסטורי רוויזיוניסטי הוא מקובל, מתבצע לעיתים קרובות בזרם המרכזי של לימודי ההיסטוריה, ונחשב לתהליך מתמשך של פיתוח ושיפור ההיסטוריה הכתובה.

אמצעי מחקר

• כרונולוגיה
• ארכאולוגיה
• אנתרופולוגיה
• הערכת מקורות
• היסטוריה שבעל פה
• מדעי עזר בהיסטוריה

היסטוריון

ערך מורחב – היסטוריון

פסל של הרודוטוס, המכונה "אבי ההיסטוריה"

היסטוריון הוא אדם העוסק בחקר ההיסטוריה האנושית ובתיאורה; בהערכת האירועים הקובעים בהיסטוריה; בהצעת תיקוף של פרק זמן מוגדר; בהצבעה על העיקר ועל הטפל במסכת האירועים של האנושות; ובפרשנות וההדרה של תעודות היסטוריות.

דרך המלך לרכישת היכולת המקצועית לכתיבת היסטוריוגרפיה מוסמכת היא הכשרה באקדמיה, כלומר לימודים בחוגים העוסקים בהיסטוריה באוניברסיטה. באוניברסיטאות בעולם, בפקולטה למדעי הרוח, אם הוקמה בהן, כמעט תמיד קיים חוג להיסטוריה. אך למעשה רובם ככולם של תחומי החקר וההוראה בפקולטה זו הם ההיסטוריה של התרבות האנושית לגווניה; גם בפקולטה למדעי החברה עוסקים בהיסטוריה במידה רבה. באוניברסיטאות בישראל נהוגה, במסגרת הפקולטה למדעי הרוח, חלוקה לחוגים אחדים, מתמחים באזורים או תרבויות, כגון "היסטוריה", "היסטוריה של עם ישראל", "לימודי ארץ ישראל", "היסטוריה של המזרח התיכון" ושמות נוספים. במקומות אחרים בעולם מקובלת פחות חלוקה שכזו. בכמה אוניברסיטאות מצוי החוג להיסטוריה במסגרת הפקולטה למדעי החברה, ולא במסגרת מדעי הרוח.

בכל התקופות פעלו היסטוריונים תחת חסותם של שליטי המדינה, ממסד הדת השלטת, או גופים כלכליים. עובדה זו גרמה לעיתים לכתיבה מוטה לטובת הפטרון; אך גם ממנה ניתן להפיק תועלות היסטוריוגרפיות שונות. לדוגמה, ההיסטוריון יוספוס פלביוס כתב את חיבוריו בהיותו ברומא סמוך על שולחן השלטונות ותחת השגחתם. עבודתו של היסטוריון שפעילותו ממומנת על ידי גוף בעל אינטרס, יכולה להיחשב כבלתי אובייקטיבית, הגם שהאמת ההיסטורית מורכבת ונתונה לפרשנויות אחדות ואף מנוגדות. רבים מן היסטוריונים עוסקים במחקר ובפרסומו במסגרות אקדמיות, כגון מכוני מחקר ואוניברסיטאות, והוצאות הספרים הקשורות לגופים אקדמיים. היסטוריונים אחרים עוסקים בעבודה עצמאית, הם כותבים מחקרים ומפרסמים מאמרים וספרים בתחום שהתמחו בו. חקר ההיסטוריה מתבצע גם עבור ארגונים וגופים גדולים, ציבוריים ופרטיים; כגון מחלקת ההיסטוריה של צה"ל, שבה עמלים על מחקר וכתיבה שיטתית, לאו דווקא לעיניו של הציבור הרחב, של ההיסטוריה של צה"ל מאז היותו ובכל היבט, גופים מוניציפליים ואף משפחות.

פילוסופיה של ההיסטוריה

ערך מורחב – היסטוריוסופיה

היסטוריוסופיה, או "פילוסופיה של ההיסטוריה", היא תחום ידע העוסק במהותה וערכה של ההיסטוריה. בשאלות: האם ההיסטוריה מבטאת אמת, האם היא מוגדרת כמדע, כיצד היא צריכה להיראות, ומה הערך שלה מבחינה תרבותית ואנושית.

תחומי ההיסטוריה

תיקוף

ערך מורחב – תיקוף

מתודולוגיה בחקר ההיסטוריה, בעזרתה קובעים היסטוריונים פרקים מוגדרים ברצף האירועים שנרשמו לאורך הזמן. החלוקה לתקופות המוצעת בהיסטוריוגרפיה איננה "טבעית", כל חלוקה נובעת מפרשנות של היסטוריון או אסכולה של היסטוריונים לרצף אירועים ומהלכם. ובקביעת תיקוף ישנה אמירה או מכלול אמירות על מהותה של תקופה. התיקוף הוא חלק אינטגרלי מן התרבות האנושית, מאז היותה נזקקו בני האדם להעניק משמעויות לפרקי זמן, בדברי ימי הכלל והפרט. מלבד היסטוריונים, לקחו חלק בתיקוף גם הוגי דעות, אנשי דת, מדינאים, ואף אמנים.

האירועים הנחרצים בקיום האנושי קובעים את גבולי התקופות בתודעה האנושית, ובכלל זה בהיסטוריוגרפיה העממית והממוסדת; בין שהם בשל תנודות איתני הטבע: רעידת אדמה או בצורת, בין שהם בתחום המדיני, כמו מלחמה, התחלפות השלטון והשליט, או בשל גילויים, המצאות ושינויים בתרבות, במדע ובטכנולוגיה. אירועים אלה סוגרים או פותחים תקופה חדשה ואחרת. אחד מאתגרי ההיסטוריון, בעשותו את מלאכת הכתיבה ההיסטורית, הוא להבחין בין הרצף והמסורת לבין התמורה והמהפכה ברצף הזמן, ולבדוק מהם היחסים ההדדיים ביניהם. כמו כן, תהליכים היסטוריים רבים מתמשכים במקביל, או למרות, התמורה והמהפכה, או שמתקיימת, במעין תקופת ביניים, חפיפה בין סיומה של תקופה אחת, לבין תחילתה של חדשה.

התקופה הפרה-היסטורית, שעד להמצאת הכתב, תוּקפה, בדרך כלל, בהיסטוריוגרפיה המודרנית, על פי השליטה של האדם בחומר, כמו האבן והברזל, ודרגת ההתפתחות של ההתיישבות האנושית. בראשית העת החדשה, התקבלה חלוקת הציויליזציה האנושית, מאז המצאת הכתב, לשלוש תקופות עיקר: העת העתיקה, ימי הביניים והעת החדשה. היסטוריונים מחלקים בהן תקופות משנה, למשל תקופת הרנסאנס, או תקופת הבארוק, בראשית העת החדשה. במאה ה־19, יישם הפילוסוף הגרמני פרידריך הגל את החלוקה הזו ב"תולדות הפילוסופיה", כחלק מן השיטה שהציע להבנת תולדות הרעיונות.

גאוגרפיה היסטורית

ערכים מורחבים – גאוגרפיה היסטורית, רשימת ערכי היסטוריה של אזורים גאוגרפיים

מיקומים גאוגרפיים מסוימים יכולים להוות בסיס למחקר היסטורי, למשל, יבשות, מדינות וערים. לשם כך, היסטוריונים פונים לעיתים קרובות לגאוגרפיה. לדוגמה, חיוני ללמוד את הגאוגרפיה של מצרים כדי להסביר התפתחות הציוויליזציה המתקדמת של המצרים הקדמונים, הציוויליזציה המצרית נבנתה על גדות נהר הנילוס והאדמה העשירה סביבו אפשרה לגדל מספיק יבול כדי להאכיל לא רק את החקלאים, אלא גם את אנשי הערים, כך שלא כל תושבי מצרים היו צריכים לעסוק בחקלאות, אלא גם בעיסוקים שאפשרו את קידום החברה.

היסוד החשוב ביותר בתחום הוא השילוב בין קריאה ביקורתית של מקורות ראשוניים בד בבד עם עבודת שטח, בה נסקרות ראיות המצויות בשדה כגון תצורות נוף, שיקולים גאוגרפיים ושרידים, והתאמתם או עימותם זה עם זה. זאת בניגוד להיסטוריון המבסס את מחקרו על מקורות גרידא. חתך רוחב מיועד לתיאור גאוגרפי (נוף, גבולות, שמות גאוגרפיים) של תקופה מסוימת (למשל ארץ ישראל בתקופה הביזנטית). חתך רוחב לרוב איננו "צילום רגע" אלא כולל שינויים בתוך התקופה הנסקרת. חתך אורך הוא מחקר של מקום מסוים לאורך ההיסטוריה (למשל בית גוברין לאורך הדורות).

היסטוריה צבאית

ערכים מורחבים – היסטוריה צבאית, רשימת ערכי היסטוריה צבאית של מדינות

ענף בהיסטוריה, החוקר ומתאר קרבות, סכסוכים ומלחמות בין שבטים, מדינות וקואליציות כלל-עולמיות. ההיסטוריה הצבאית מתארת את השפעות המלחמה על חברות, על תרבויות, על הכלכלה ועוד. אף על פי שמאז ומתמיד היו סכסוכים בין קבוצות, ההיסטוריה הצבאית מלווה את האנושות כ־5,000 שנה – מאז המצאת הכתב. תיעוד אירועים מלחמתיים הוא רב שנים ונעשה באמצעים רבים: מציורי קיר על מערות דרך סיפורי עם וספרים ועד שידור חי של אירועים בזמן אמת. ככל שהתפתחה הטכנולוגיה, כך נוצרו דרכים רבות יותר לתעד מלחמות. התיעודים הראשונים של היסטוריה צבאית הם משנת 2700 לפנה"ס, ממלחמות שערכה האימפריה השומרית במסעות ההתפשטות שלה. קיימות מספר רשומות, כדוגמת התנ"ך והאיליאדה המתארות קרבות ומלחמות, אך עדותן כמקור היסטורי מהימן מוטלת בספק. הרודוטוס, המכונה אבי ההיסטוריה, מתאר את פלישת פרס ליוון במאה החמישית לפני הספירה.

תתי נושא בולטים: היסטוריה של כלי הירי.

היסטוריה של הדתות

ערך מורחב – היסטוריה של הדתות

ההיסטוריה של הדתות מתייחסת לרישומים כתובים של חוויות ורעיונות דתיים של בני אדם יחידים או קבוצות של אנשים. תקופה זו בהיסטוריה של הדתות מתחילה עם המצאת הכתב לפני כ־5,200 שנה (בערך בשנת 3,500 לפנה"ס) במזרח הקרוב. התקופה הפרהיסטורית של הדתות מתייחסת למחקר אודות אמונות דתיות שקדמו להמצאת הכתב. ציר הזמן של הדתות הוא כרונולוגיה השוואתית של הדתות.

היסטוריה חברתית

ערך מורחב – היסטוריה חברתית

תת-תחום של המחקר ההיסטורי שנחשב על ידי רבים כשייך למדעי החברה. תת-תחום זה מנסה לראות את העדויות ההיסטוריות תוך התמקדות במגמות חברתיות שמתפתחות. בראייה זו ניתן לכלול בהיסטוריה חברתית את תחומי ההיסטוריה הכלכלית, המשפטית, ובחינת היבטים אחרים של החברה האזרחית המעידים על התפתחות של נורמות חברתיות וכללי התנהגות. בעוד שתומכי ה"היסטוריה מלמטה" (חקר ההיסטוריה מבעד לעיניו או באמצעות חפציו של האיש הפשוט שחי בעבר) ואסכולת האנאל הצרפתית רואים את עצמם כהיסטוריונים חברתיים, תחום זה רחב יותר ויש לו משקל גדול יותר בההתפתחותה של ההיסטוריוגרפיה. בניגוד לגישות אחרות, ההיסטוריה החברתית מנסה לראות את עצמה כצורה סינתטית של היסטוריה, שאינה מוגבלת להצגת עובדות היסטוריות, אלא מוכנה לחקור את המידע ההיסטורי באופן שיטתי יותר.

תתי נושא בולטים:

• היסטוריה של החינוך
• היסטוריה עירונית ואזורית
• היסטוריה של מגדר

היסטוריה תרבותית

ערך מורחב – היסטוריה תרבותית

היסטוריה תרבותית משלבת בין גישות של האנתרופולוגיה וההיסטוריה כדי לבחון מסורות תרבות פופולריות ופרשנויות תרבותיות של חוויה היסטורית. היא בוחנת את התיעודים והתיאורים הנרטיביים של אירועים מהעבר, הכוללים את מכלול האירועים (המתרחשים ברצף ומובילים מהעבר להווה ואף לעתיד) הנוגעים לתרבות כלשהי. ההיסטוריה התרבותית מתעדת ומפרשת אירועים מהעבר בהם מעורבים בני אדם דרך הסביבה החברתית, התרבותית והפוליטית של האמנויות והמנהגים הקשורים לקבוצה החברתית אליה הם משתייכים. היא חוקרת ומפרשת את תיעוד החברות האנושיות על ידי ציון דרכי החיים השונות והייחודיות שיצרו ולפיהן הן חיות. ההיסטוריה התרבותית כוללת את קבוצת הפעילויות התרבותיות מהעבר, כדוגמת טקסים והדרכות במנהגים, וגם את האינטראקציות בין התושבים המקומיים.

היסטוריה כלכלית

ערך מורחב – היסטוריה כלכלית

שדה מחקר בלימודי הכלכלה שבוחן תופעות כלכליות והתפתחותן מתוך פרספקטיבות של חקר ההיסטוריה, או מהעבר השני מסתכל על תופעות היסטוריות בראי תאוריות בכלכלה. ניתוח היסטורי כלכלי מתבצע על ידי מגוון מתודות ובכללן שימוש בשיטות מחקר היסטוריות, סטטיסטיות, ויישום של תאוריות ומודלים כלכליים על נתונים היסטוריים. נושאי המחקר בתחום כוללים בין היתר צמיחה כלכלית לאורך ההיסטוריה, איתור הסיבות הכלכליות לפרוץ המהפכה התעשייתית, היסטוריה של שוק הפיננסים, היסטוריה של שוק העסקים, היסטוריה דמוגרפית והיסטוריה של שוק העבודה.

תתי נושא בולטים:

• היסטוריה של הכסף

היסטוריה עולמית

ערך מורחב – היסטוריה עולמית

תת-דיסציפלינה אקדמית צעירה יחסית, אשר החלה להתפתח בשנות ה-80 של המאה ה־20. מטרת המחקר בתחום היא להבליט תהליכים משותפים, להצביע על השפעות והשפעות שכנגד ולצייר תמונה גלובלית של ההתפתחות האנושית. היסטוריה עולמית שואפת להיות יותר מאשר אסופה של היסטוריות נבדלות של מדינות, עמים וציוויליזציות.

היסטוריה של הרעיונות

ערך מורחב – היסטוריה של הרעיונות

תחום מחקר בהיסטוריה ובתחומים הקרובים, העוסק בביטוי, שימור ושינוי של רעיונות אנושיים במשך הזמן. חוקרים מתייחסים להיסטוריה של הרעיונות לפעמים כתת-תחום של היסטוריה אינטלקטואלית.

היסטוריה של האמנות

ערך מורחב – תולדות האמנות

תחום הדן בהיסטוריה של האמנות החזותית. אף על פי שהוא משיק בנקודות רבות לתחום הפילוסופיה והאסתטיקה, אין הגדרת טבעה של "האמנות" תחום העיסוק המרכזי שלו. התחום של תולדות האמנות מנסה לסווג שינויים ותקופות באמנות במשך הזמן וכן להבין טוב יותר כיצד האמנות מעצבת ומעוצבת על ידי החברה והתרבות. לשם ניתוח האמנות בתקופותיה השונות, ומתוך ההנחה כי תהליכי היצירה של אמן הם תהליכים בעלי סטרוקטורה הניתנת לתיאור או ניתוח פרשני, משתמשים ההיסטוריונים בכלים השאובים מתחומי מחקר שונים כגון איקונוגרפיה, היסטוריה, סוציולוגיה, פסיכולוגיה ופסיכואנליזה, פילוסופיה, ארכאולוגיה ועוד. על פי רוב, נהוג לייחס לתחום זה בעיקר את תולדות האמנות האירופית. עם זאת, ישנם היסטוריונים של האמנות החוקרים אמנות שאינה אירופית, כגון אמנויות המזרח הרחוק, אמנות אפריקאית ועוד.

ראו גם

• הוראת ההיסטוריה בישראל
• רשימת היסטוריונים

לקריאה נוספת

• יוסף חיים ירושלמי, זָכור, היסטוריה יהודית וזיכרון יהודי, תל אביב: עם עובד, תשמ"ח-1988 (הספר בקטלוג ULI)
• אמיל פאקנהיים, על אמונה והיסטוריה, מסות ביהדות זמננו, ירושלים: הספרייה הציונית, תשמ"ט-1988 (הספר בקטלוג ULI)
• אדוארד הלט קר, היסטוריה מהי?, מודן, 1986 (הספר בקטלוג ULI)
• יואב גלבר, היסטוריה זיכרון ותעמולה: הדיסציפלינה ההיסטורית בעולם ובארץ, תל אביב: עם עובד, 2007 (הספר בקטלוג ULI)
• בזיל הנרי לידל הארט, מדוע איננו לומדים מההיסטוריה, תל אביב: מערכות, 1985 (הספר בקטלוג ULI)
• בנימין שימרון, הרודוטוס וראשית דברי הימים, ירושלים: מוסד ביאליק, 1990 (הספר בקטלוג ULI)
• אלעזר וינריב (עורך), חשיבה היסטורית: פרקים בפילוסופיה של ההיסטוריה, תל אביב: הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1987.
• מרק בלוך, אפולוגיה על ההיסטוריה, או, מקצועו של ההיסטוריון, (תרגמה מצרפתית צביה זמירי), ערך והקדים מסה: בנימין זאב קדר, ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק, תשס"ב 2002. (הספר בקטלוג ULI)
• פול ג'ונסון, היסטוריה של הזמן המודרני, תל אביב: דביר, 1995 (הספר בקטלוג ULI)
• שלמה זנד, היסטוריה בדמדומים: הרהורים על זמן ואמת, רסלינג, 2015 (הספר בקטלוג ULI)
• גרטרוד הימלפרב, משפט ההיסטוריה, תרגום צור ארליך, בהוצאת שלם, 2017. (הספר בקטלוג ULI)
• אלעזר וינריב, מה מנסים היסטוריונים לעשות?, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2018. (הספר בקטלוג ULI)
• ויל ואריאל דוראנט, לקחי ההיסטוריה, תרגום: ברוריה בן־ברוך, הוצאת כנרת זמורה-דביר, פברואר 2020, 176 עמודים.

קישורים חיצוניים

עיינו גם בפורטל פורטל היסטוריה הוא שער לחקר ההיסטוריה ומדע ההיסטוריוגרפיה. הפורטל פורש תמונה של אירועים ותהליכים היסטוריים בפרספקטיבה רחבה ומציג את המחקר המדעי העדכני והשתקפותו בערכי ויקיפדיה.

• פרופ' מרים ירדני, ‏מה זו היסטוריה? - וידאו, באתר הערוץ האקדמי
• פרופ' יואב גלבר, ‏היסטוריה, זיכרון ותעמולה - וידאו, באתר הערוץ האקדמי
• ציטוטים מהספר: היסטוריה כשליחות - באתר ויקיציטוט
• קטעים בהיסטוריה - פודקאסט בנושא היסטוריה
• היסטוריה עולמית - סדרת הרצאות, סרטון באתר יוטיוב
• "מינהר הזמן" - פודקאסט בנושא היסטוריה בתאגיד השידור הישראלי, "כאן"
• בנימין בראון, את רצון ה' מן המציאות': הוויכוח על מקומה של ההיסטוריה בקביעת דרכה של היהדות.
• היסטוריה, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

היסטוריה על ציר הזמן
ציר הזמן