מוריץ דניאל אופנהיים

אמן גרמני

מוריץ דניאל אופנהייםגרמנית: Moritz Daniel Oppenheim‏; 7 בינואר 180026 בפברואר 1882) היה צייר יהודי-גרמני, שכונה "הצייר היהודי הראשון בעידן המודרני". עבודתו הושפעה משורשיו התרבותיים והדתיים, בניגוד לרבים מעמיתיו היהודים שבחרו להתנצר.

מוריץ דניאל אופנהיים
Moritz Daniel Oppenheim
דיוקן עצמי, 1814–1816, שמן על בד
דיוקן עצמי, 1814–1816, שמן על בד
לידה 7 בינואר 1800
האימפריה הרומית הקדושההאימפריה הרומית הקדושה הנאו, הסן-קאסל עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 בפברואר 1882 (בגיל 82)
הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית פרנקפורט, פרוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי הישן בפרנקפורט עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האקדמיה לאמנות יפה, מינכן עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע על ידי ז'אן-בטיסט רניו עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים עריכה

אופנהיים נולד בגטו בהנאו, "סמטת היהודים" (יודנגאסה), שבגרמניה ב-7 בינואר 1800. הוא למד בחדר ובתלמוד תורה, והיה הראשון שזכה להכשרה אקדמית בציור. בשנת 1811 בוטל הגטו במסגרת הליברליזציה שחלה עם הכיבוש הצרפתי של אזורים נרחבים בגרמניה בימי נפוליאון. כבר בגיל ארבע עשרה קיבל הזמנה ראשונה לציור מטעם שר האוצר של הדוכסות הגדולה של פרנקפורט. לאחר תקופת לימודים קצרה במכון שטדל לאומנות עבר אופנהיים למינכן להמשך לימודיו. במינכן התקבל לאקדמיה שבראשה עמדו יוהאן פטר לנגר ובנו רוברט. לאחר מכן עבר לפריז ושם למד בסטודיו של ז'אן באטיסט רינו. ולבסוף ברומא, שם הסתפח לתנועת הנצרתיים, שהייתה תנועה אמנותית-דתית שדגלה לשיבה לתמימות ולאמונה השלמה של האמונה הנוצרית המקורית. אופנהיים האמין באפשרות של דו-קיום בין יהודים ונוצרים לצד שמירה על הזהות היהודית.

ב-1828 נשא אופנהיים לאשה את אדלהייד קלבה מהנאו, חברתו מילדות. היא נפטרה כעבור 8 שנים והותירה שלושה ילדים קטנים. ב-1839 נשא לאישה את פאני גולדשמידט מפרנקפורט, ולזוג נולדו שלושה ילדים.

לפי עדות אופנהיים עצמו[דרוש מקור],[1] הוא קיבל הזמנות לציור מלקוחות יהודים ושאינם יהודים, ובעיקר רבה הייתה הדרישה לדיוקנאות שלו. כדי להתגוור בפרנקפורט הי עליו, כיהודי שלא נולד בפרנקפורט, לקבל רישיון שהייה. הוא הגיש עשר בקשות להארכת שהייה בשנים 1825–1839. בקשתו לאזרחות אושרה רק ב-1851.

 
שובו של המתנדב היהודי ממלחמות השחרור (1833–1834), שמן על בד

עם שובו לפרנקפורט בשנת 1828 הפך אופנהיים לצייר הפורטרטים הבולט ביותר של בני המעמד הבינוני היהודים בגרמניה ושל עשיריה היהודים של גרמניה ואירופה, כמו משפחת רוטשילד, שהיו הדור הראשון שנהנה מן האמנציפציה במדינה. הוא נחשב כצייר היהודי המודרני הראשון. ביצירות אלו משולבים אלמנטים יהודיים וגרמניים, המשקפים את אווירת הסובלנות והשילוב שאליה שאפו בני דור זה. ציור מפורסם שלו מאותה תקופה, בשם "שובו של המתנדב היהודי ממלחמות השחרור" (1833–1834), מתאר את המתנדב ללחימה למען גרמניה, השב אל משפחתו היהודית, החיה עדיין על–פי המסורת.

משנת 1865 ואילך החל אופנהיים לעסוק בסדרה של תמונות מחייהם של היהודים במשפחה, בבתי הכנסת וברובע היהודים, ובטקסים כמו בר המצווה, הדרשה, החתונה, ברכת הרב, וכדומה. ציורים אלו שיקפו את זכרונות נעוריו באספקלריה רומנטית וסנטימנטלית מאוד, שתיארה לא את המצב כפי שהיה אלא את העבר הדמיוני שאופנהיים ביקש לתאר, כשהוא מוחה את הסטריאוטיפים השליליים הרווחים ביחס ליהודי הגטו וחייהם. הציורים הופצו במהדורות שחור-לבן מיוחדות, זכו לתפוצה רחבה ושכנו בביתם של יהודים גרמנים רבים בסוף המאה התשע עשרה.

על אף קשריו הטובים של אופנהיים, בוודאי לא היה מצליח במידה כזאת, לולא חסותם של הרוטשילדים. בארון קארל מאיר מנאפולי, שעמו קשר את הקשר הראשון, חזר לבסוף עם משפחתו לפרנקפורט. קשרים חדשים והדוקים ביותר נוצרו עם ביתו של אנסלם פון רוטשילד, שאשתו שרלוטה הייתה לתלמידתו של אופנהיים ונשארה ידידתו הנאמנה עד ליום מותה ב-1859. במרוצת השנים מילא אופנהיים תפקידים שונים למען המשפחה כולה הוא לא רק צייר את דיוקנותיהם של שלושה דורות של רוטשילדים, הוא גם מצא ורכש עבורם יצירות אומנות, עיצב את פנים בתיהם ויעץ להם בכל בענייני אומנות. נוסף לכך היה גם כעין "צייר חצר" רשמי שלהם, שהעלה על הבד אירועים חשובים בתולדות המשפחה, כגון "מאיר אנשל רוטשילד והאלקטור מהסה" ו"חמשת האחים רוטשילד מחזירים לאלקטור את הנכסים שהפקיד בידי אביהם למשמרת".

בימי זקנתו דיבר אופנהיים בזלזול על ידידיו לשעבר הם בזו להופעה מהוגנת, התלבשו ברשלנות ולא סרקו את שערם. בבית ציירו על עץ תמונות קדושים נוקשות, מגושמות וחסרות חן, שאפילו היו רשומות באופן גרוע. כאילו חשבו להפגין רגש ולהביא לתחייה של האמנות. אלו היו בחורים שכונו 'נצרנים'.

למרות הביקורת הזו כשהיה צעיר הושפע מאוד מסגנון הציור הנצרני.

היה חבר במסדר הבונים החופשיים, והיה אח לשכת L'Aurore Naissante, פרנקפורט.

רחוב מוריץ דניאל בתל אביב, נקרא על שמו.

ארכיונו האישי של מוריץ דניאל אופנהיים מופקד במחלקת הארכיונים של הספרייה הלאומית בירושלים.[2]

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה