מחלת אגן תורשתית
מחלת אגן תורשתית בכלבים (בלועזית: canine hip dysplasia) היא מחלה התפתחותית של מפרק האגן, הנפוצה בעיקר בקרב גזעי כלבים גדולים. תחילתה בהתפתחות לקויה של מבנה המפרק וסופה בדלקת מפרקים כרונית. מלבד אופייה התורשתי יש לה גם רקע סביבתי.
 | |
| תחום |
רפואה וטרינרית  |
|---|---|
| קישורים ומאגרי מידע | |
| MeSH | D006619 |
  | |
כלבים הסובלים ממנה יסבלו החל מכאבים קלים ועד לנכות וחוסר יכולת התניידות מוחלטת. לרוב תהיה המחלה ניכרת ברמות שונות של צליעה או נדנוד אגן בהליכה המפצה על התנועה הכואבת במפרק. "קפיצות ארנב" כפי שהן מכונות אף הן אופייניות למחלה וקלות לזיהוי אצל הכלב בתנועתו עם שתי רגליים אחוריות בתנועה מקבילה.
פתופיזיולוגיה
עריכההמחלה נפוצה למדי והדרך הטובה ביותר למניעתה היא הוצאת הכלבים הידועים כנשאים ממעגל הרבייה. גורמים נוספים המשפיעים על התהוות מחלת האגן הם: מחלות רקמת חיבור וטראומה אשר הסבה נזק למפרק, או תזונה לקויה, ובפרט תזונה עשירה מדי בקלוריות ובסידן[דרושה הבהרה].
התפתחות נורמלית של מפרק האגן מתאפשרת בזכות גדילה מתואמת בין העצמות לרקמה הרכה ולשרירים הסובבים אותן. אחת ההנחות היא שכאשר קצב התפתחות העצמות אטי מקצב התפתחות השרירים, או כאשר העצמות נחלשות, מופעל עליהן לחץ משיכה חזק המביא לחוסר יציבות מפרקית. לפיכך, בכלבים צעירים לא ייראו שינויים ניווניים במפרק בצילום רנטגן, אך במשיכה ניתן להוציא את ראש עצם הירך מן המפרק.
המחלה אופיינית בדרך כלל לגזעים גדולים ולגזעים שבהם יש רבייה סלקטיבית מטפחת, כדוגמת רועה גרמני, דני ענק וכדומה.
אבחון
עריכההאבחון מתבצע על סמך המופע הקליני, הבדיקה הגופנית וצילומי רנטגן. כלבים בוגרים מציגים צליעה וממאנים לבצע פעילות גופנית בשל הכאבים הנגרמים מהדלקת המפרקית. בכלבים צעירים המופע הקליני נגרם מחוסר יציבות שהביאה לנזק בסחוסים או ברצועות הסמוכות ובכלבים בוגרים המופע הוא תולדה של כאב, שינויים ניווניים ותהליך דלקתי מתקדם. האבחון הסופי מסתמך על שיטות שונות של צילומי רנטגן, אך רצוי שיהיה חשד מבוסס עוד לפני ביצוע הצילומים. בצילום ניתן דירוג לחומרת מחלת האגן, הדירוג הבינלאומי המקובל ניתן בציון האותיות הלטיניות A עד E כאשר ציון A ניתן לאגן תקין וציון E מבטא מחלת אגן חמורה מאוד.
ישנה שיטת אבחון אמריקאית המבוצעת על ידי וטרינרים בודדים בישראל הנקראת "פאן היפ", שבאמצעותה ניתן לחזות ברמת ודאות גבוהה התפתחות עתידית של המחלה עוד בזמן היות הגור צעיר מאוד.
טיפול
עריכהבכלבים צעירים לאחר השלב האקוטי מופיע שיפור זמני, לעומתם בבוגרים ישנה הידרדרות הדרגתית וקבועה.
טיפול שמרני-הטיפול השמרני כולל הפחתה במשקל הכלבים לשם הורדת העומס מהמפרק וחיזוק שרירי הרגליים לתמיכה טובה יותר במפרק. עם זאת, מאחר שמדובר בכלבים עם בעיה אורתופדית, פעילות גופנית לחיזוק השרירים ולהפחתת משקל מלווה בכאב ועלולה אף להזיק למפרק ולכן יש לנקוט משנה זהירות. נוסף לטיפול זה מטפלים לרוב בתרופות נוגדות דלקת ומשככות כאבים, כאשר הטיפול ניתן בהפסקות ומושב עם החמרת הסימנים. ההמלצה היא לא לטפל בסטרואידים שכן אלו יקלו על המופע הקליני אך בטווח הרחוק לא ישפרו את מצב המפרק ואף עלולים להזיק לסחוס המפרקי. תוספי מזון המכילים כונדרוטין-סולפט וגלוקוז-אמינים (כמו "מגה-גלופלקס") אמורים לסייע בהחלמת הסחוס המפרקי. חומרים אלה יקרים מאוד ויעילותם לא הוכחה באופן חד-משמעי, עם זאת, הם אינם מזיקים ולכן יש הממליצים לטפל גם בהם.
הזרקת Polysulfated glycosaminoglycan - הזרקה של החומר Polysulfated glycosaminoglycan - משווק בשם המסחרי adequan ומאפשר הקלה בתסמינים על ידי יצירה מחודשת של סחוס
ניתוח-ישנן כמה אפשרויות לניתוחי מפרק הירך.
- juvenile pubic symphysiodesis - ניתוח המבוצע בגורים בגילאים צעירים בלבד (עד 4 חודשים) מטרתו היא לצרוב את לוחיות הגדילה באזור האגן ועל ידי כך לבצע שינויים בצורת התפתחותו של האגן ולהשיג אגן הדוק יותר
- ניתוח שריר: ניתוחים שבהם חותכים שרירים המושכים את עצמות המפרק יכולים לשפר את היציבות המפרקית ולהקל על הכאבים. ניתוחים אלה קלים לביצוע אך הם אינם מתקנים את הבעיה ולכן אינם מומלצים.
- TPO: ניתוח זה מבוצע רק בכלבים צעירים. מטרת הניתוח היא לשנות את היחס האנטומי המרחבי בין עצם הירך לאגן והוא כולל חיתוך של שלוש עצמות. זהו ניתוח מורכב עם סכנה של הסבת נזק עצבי.
- החלפת מפרק ירך: חיתוך ראש עצם הירך והכנסת משתל אשר מחברים לאגן הנועד להחליף את המפרק המקורי. אורך חיי המפרק הוא כ-15 שנה ולכן בניתוח מוצלח הוא יספיק למשך כל חיי הכלב. זהו ניתוח מורכב מאוד הכולל סיבוכים רבים ודורש מיומנות כירורגית. לאחר הניתוח יש להגביל את תנועת הכלב ולשמור על מנוחה.
- ניתוח "הצלה": מטרת ניתוח זה אינה לתקן את המפרק הפגום אלא לאפשר את תפקודו ללא כאבים. בניתוח זה מורידים את ראש וצוואר עצם הירך ומבטלים את מפרק הירך. היציבות מוקנית על ידי השרירים המקיפים את המפרק. ניתוח זה אפשרי רק בחיות קטנות ורזות כמו חתולים וכלבים מגזעי צעצוע השוקלים עד 15–20 ק"ג. זהו ניתוח קצר ופשוט אך ככל שהכלב שוקל יותר קטנים סיכויי ההצלחה שלו באופן משמעותי.
קישורים חיצוניים
עריכה
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.