מחמודה ריאד

מחמודה ריאדערבית: محمودة رياض; 1932-2007) הייתה אקטיביסטית טרנסג'נדרית. נחשבת לטרנסג'נדרית הערבייה הראשונה בישראל.

קורות חייה עריכה

מחמודה ריאד נולדה בשנת 1932 בכפר דיר אל אסד בצפון והייתה רועת צאן בילדותה.

פרטים על חייה של מחמודה ריאד ידועים בעיקר דרך כתיבתה של האקטיביסטית הטרנסג'נדרית אפרת טילמה, שעסקה בה גם בספרה האוטוביוגרפי "לזאת יקרא אישה", אשר ראה אור בשנת 2020.[1]

טילמה סיפרה כי הכירה את ריאד דרך מכרה שלה. היא אמרה לה כי ברצונה להיות אישה. טילמה טיפלה בה וליוותה אותה לטיפולים הורמונליים. ריאד עברה מספר טיפולים קוסמטיים להסרת מאפיינים גבריים ובהמשך שינתה את שמה לשם עברי, נעמי.

בראיון לכתבה שהתפרסמה בידיעות אחרונות ב-1975 סיפרה ריאד על קשיי חייה, שהיו מלווים מכות, שוד ואונס. היא סיפרה למראיין שהיא חוסכת כסף לניתוח, אינה יודעת קרוא וכתוב ואוהבת את בני משפחתה (אמה ואחייניה). היא גם סיפרה על רצונה בילדים, אף שהכירה בכך שתתקשה למצוא בן זוג שירצה לחיות בזוגיות עם "קוקסינל" (מילת גנאי בשימוש בכתבה).

ריאד עברה לברלין, שם אימצה את שם הבמה "להלובה" וזכתה להצלחה כרקדנית ריקוד בטן וזמרת במועדון טורקי בעיר.

ריאד נרדפה כל חייה על ידי בני משפחתה, שהגיעו בעקבותיה לתל אביב ובהמשך גם לברלין, ואילצו אותה לתת להם את רווחיה מעבודתה.

לאחר שעזבה את ברלין היא חזרה לישראל, ועסקה בזנות למחייתה.

בשנת 2005, כשהיא בת שישים, אושפזה בבית החולים ולאחר מספר חודשים הלכה לעולמה, ללא בני משפחתה לצידה.

הנצחה עריכה

סיפור חייה של ריאד, ודמויות אחרות, סופר בתערוכה בשם "מה יגידו השכנים? חיים קוויריים בחיפה, 2007-1932" המספרת את סיפורה של קהילת הלהט"ב בחיפה. התערוכה הוצגה במוזיאון חיפה ונוצרה בשיתוף עם פרויקט ההיסטוריה הגאה החיפאית.[2]

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה