מחמוד אבו אל-פתח
מַחְמוּד אַבּוּ אלְ-פַתְח (בערבית: محمود أبو الفتح, שמו מתועתק לעיתים בעיתונות העברית: אבולפתח; אוגוסט 1885[1]/1893 – 15 באוגוסט 1958) היה עיתונאי מצרי, המייסד והבעלים של עיתון "אל-מצרי", ביטאון מפלגת אל-ופד.
לידה | אוגוסט 1893 |
---|---|
פטירה |
15 באוגוסט 1958 (בגיל 65) ז'נבה, שווייץ |
מדינה | מצרים |
השכלה | אוניברסיטת קהיר |
ביוגרפיה
עריכהאבו אל-פתח נולד לשייח' אחמד אבו אל-פתח, מרצה להלכה אסלאמית. הוא למד משפטים באוניברסיטת המלך פואד הראשון ב-1906 ולאחר מכן הצטרף לעבודה ככתב בעיתון "ואדי א-ניל" (בערבית: وادي النيل), שיצא לאור באלכסנדריה. הסגנון העיתונאי שלו היה מודרני, נטול האופי והרטוריקה הספרותית, המסורתית, שאפיינו את הכתיבה העיתונאית באותה תקופה וזו הייתה הסיבה שבעל העיתון אל-אהראם שכר אותו לעבוד כעיתונאי.[2]
היה חבר במפלגת אל-ופד ב-1936, והקים את עיתון "אל-מצרי" באותה שנה. אחיו, חוסיין, שימש מנהל העיתון. בשנת 1941 נבחר אבו אל-פתח לוועד הפועל של איגוד העיתונאים.[3] הוא גם עסק בשליחויות מדיניות וכיהן כחבר בסנאט במהלך מלחמת העולם השנייה.
בשנת 1954, שנתיים לאחר מהפכת הקצינים החופשיים ועלייתו לשלטון של גמאל עבד אל נאצר, נסגר עיתון "אל-מצרי", ואבו אל-פתח ברח לשווייץ והיה לפעיל אופוזיציוני גולה. בין היתר רכש את העיתונים בלשונות הזרות, The Egyptian Gazette ו-La Bourse Égyptienne.[4] אבו אל-פתח נדון שלא בפניו ל-15 שנות מאסר בשל בגידה במולדת, סחר בנייר עיתונים מוקצב וקבלת סכומי כסף מקרנות חשאיות.[5] לפי מקור אחר נידון ל-10 שנים בעבור הפצת תעמולה בחו"ל נגד משטר נאצר.[6] הוא ביקש מקלט מדיני בסוריה, אך בהמשך הגיע לעיראק וקיבל אזרחות עיראקית.[7]
אבו אל-פתח נפטר בבאד נאוהיים (אנ') שבגרמניה המערבית ב-15 באוגוסט 1958 מהתקף לב. נקבר בתוניס.[8]
הערות שוליים
עריכה- ^ Arthur Goldschmidt Jr. (2000). Biographical Dictionary of Modern Egypt. Lynne Rienner Publishers. p. 12. ISBN 978-1-55587-229-8.
- ^ העיתון אלמסרי. הודפס 2012, الصحفي الكبير عبدالرحمن فهمي يكتب عن: قصة محمود أبو الفتح.. صاحب جريدة المصري - الأهرام اليومي - העיתונאי הדגול עבד אל-רחמן פהמי כותב על: סיפורו של מחמוד אבו אל-פתח...בעל העיתון אלמסרי, באתר web.archive.org, 2017-08-10
- ^ אצל עיתונאי מצרים, הַבֹּקֶר, 8 בדצמבר 1941
- ^ "לא בורס" ו"גאזאט" לידי בעלי "אל מצרי", הארץ, 3 במאי 1953
- ^ מיום ליום, הארץ, 21 באפריל 1954
- ^ נסגר עיתון "אל-מאסרי", על המשמר, 7 במאי 1954
- ^ ראיתי שמעתי, הארץ, 14 במרץ 1955
- ^ מנהיג ה"וואפד" מת בגרמניה, על המשמר, 18 באוגוסט 1958