פתיחת התפריט הראשי

על המשמר

העיתון היומי של תנועת "השומר הצעיר", שהופיע בין השנים 1943–1995.

על המשמר היה ביטאונה של תנועת "השומר הצעיר", שהופיע בין השנים 19431995.

Internet-news-reader.svg על המשמר
Al HaMishmar
סמליל "על המשמר" ומעליו הסיסמה: "לציונות – לסוציאליזם – לאחוַת עמים"
סמליל "על המשמר" ומעליו הסיסמה: "לציונות – לסוציאליזם – לאחוַת עמים"
תדירות עיתון יומי
סוגה חדשות
פורמט ברודשיט
מו"ל תנועת השומר הצעיר
בעלים השומר הצעיר עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך ייסוד 30 ביולי 1943 עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך סגירה מרץ 1995 עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

היסטוריהעריכה

העשור הראשוןעריכה

העיתון החל להופיע ב-30 ביולי 1943 בשם "משמר", כביטאונה של תנועת השומר הצעיר (קיים גם גיליון ראשון קודם נוסף מ-6 ביוני של אותה שנה). ב-25 בינואר 1948 שונה שמו ל"על המשמר". בראש העמוד הראשון של כל גיליון התנוססה סיסמת התנועה: "לציונות, לסוציאליזם, לאחוות עמים". העיתון התבסס בעיקר על מאגר מנויים מקרב חברי קיבוצי תנועת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר ועירוניים אוהדי מפ"ם, ודגל בצדק סוציאלי, אקטיביזם, שלום ושוויון. כך למשל, מדורו הכלכלי נקרא "הכלכלה והאדם".

הופעת גיליון הראשון היה סיומו של תהליך ארוך, שרובו התרחש בזירה הפוליטית של היישוב. "משמר" היה הביטוי הפוליטי של הקיבוץ הארצי מיסודו של "השומר הצעיר". אומנם במשך תקופה ארוכה מאז שלהי שנות העשרים היו לתנועת "השומר הצעיר" ומאוחר יותר, לקיבוץ הארצי, ביטאונים, אך היו אלה כתבי העת שראו אור כירחונים או כשבועונים. החל משנת 1925 מילא את תפקיד העיתון היומי העיתון "דבר" שהיה בטאונה של ההסתדרות הכללית ובזירה הפוליטית, של "הליגה למען ארץ ישראל העובדת", ארגון גג של השמאל הציוני. בפועל העיתון ביטא את עמדותיה של המפלגה ההגמונית בארץ, מפא"י. עד לקיץ 1939 שררה בקיבוץ הארצי הנחה כי "השומר הצעיר" יוכל להצטרף למפא"י תוך שמירה על מעמדו האוטונומי. בקיץ 1939 התברר כי להנחה הזאת אין תוחלת. במועצת הקיבוץ הארצי במשמר העמק, שנערכה בשנת 1942 הוחלט כי תקום מפלגה עצמאית מיסודו של הקיבוץ הארצי, וכצעד להקמתה הקיבוץ הארצי ייסד עיתון יומי משלו. הופעתו המיועדת של "משמר" עוררה חרדה והתנגדות בקרב המחנה הדתי והחרדי. מחנה זה ראה את עצמו מופלה לרעה ומוחלש בעקבות פרשת "ילדי טהרן" והעיתון החדש, לדברי העורכים של העיתון של הציונות הדתית, "הצופה" יהיה "עיתון יומי של המומרים להכעיס, המתקיף את הדת מבחינה עקרונית וטכסיסית... עם הופעת העיתון החדש... תוקם במה שתעמוד על "משמר הכפירה ביסודות היהדות." 

כעבור שנה הופיע העיתון המנציח בכותרתו את שם התנועה ונושא ככותרת משנה את התמצית הרעיונית של התנועה: "לציונות, לסוציאליזם ולאחוות העמים". במקום דבר המערכת הופיע מאמרו של מנהיג הקיבוץ הארצי, מאיר יערי: "בקרב היישוב רווחת ההרגשה כי נפל דבר. לקראת הופעת "משמר" הולמים אלפי לבבות." את המערכת הראשונה הרכיבו אישים פוליטיים חברי הקיבוץ הארצי, מרדכי בנטוב, יעקב עמית ואליעזר פרי (חבר הכנסת). העיצוב הגרפי של העיתון החדש נמסר לידי רות שלוס ויוחנן סימון, האחראי על מדור הספרות היה המשורר אברהם שלונסקי

העיתון בראשיתו היה בן ארבעה עמודים בלבד בגלל המגבלה על השימוש בנייר בעתות המלחמה, אך במשך הזמן הוא פיתח מדורים ייחודיים ועיצוב גרפי, שאיפשרו את זיהויו המיידי. המדור המיוחד לילדים שהופיע לרוב לקראת החגים, הפך משנת 1945 לעיתון הילדים "משמר לילדים" וגם הוא נערך על ידי צוות העיתון. ב-1943 בעקבות פרסום ההודעה המשותפת של כל עיתוני היישוב על אירועי רמת הכובש והתגובה של שלטונות המנדט, הפסיק "משמר" כאקט של הזדהות עם עיתונים שהופעתם נאסרה, את הופעתו למשך שבוע. עם סיום מלחמת העולם השנייה הוא נאלץ להתמודד עם הצנזורה המנדטורית שאסרה על השימוש במילים המגדירות את עמדת היישוב מול הגבלות "הספר הלבן". 

החל משנת 1946 היה "משמר" לבטאונה של "מפלגת השומר הצעיר". בינואר 1948 הוקמה "מפלגת הפועלים המאוחדת" (מפ"ם), שאיחדה את "מפלגת השומר הצעיר", את התנועה "לאחדות העבודה", שרוב מנהיגיה הגיעו מקיבוצי הקיבוץ המאוחד ותנועת פועלי ציון שמאל. בעקבות האיחוד שינה "משמר" את שמו ל"על המשמר" ולמערכת העיתון צורפו חברי הקיבוץ המאוחד. במקביל ל"על המשמר" הוציאה מפ"ם גם ביטאון לדור הצעיר של חבריה – "בשער". עם חיסולו של זה עברה ל"על המשמר" חבורה של סופרים צעירים שהוציאה לאור את המוסף הספרותי של "על המשמר", "משא". המוסף היה לאכסניית הבית של קבוצת הסופרים הידועה בשם "דור תש"ח". "משא" היה מוספו של "על המשמר" עד לפילוגה של מפ"ם בשנת 1954, ואז הוא הפך למוספו של העיתון "למרחב". אף על פי שמערכת העיתון הורכבה מנציגי כל מרכיבי המפלגה, היא נותרה נכס של הקיבוץ הארצי וגם אם לא ניתן היה ללמוד ממאמריו על המחלוקות שפילגו את המפלגה, הוא ביטא בעיקר את עמדות "השומר הצעיר". 

במשך התקופה בה היה העיתון בטאונה של המפלגה המאוחדת, התמקדה המערכת בתמרונים פוליטיים מסובכים. כלפי חוץ שמר העיתון על הופעה מלוכדת שהסתירה את המחלוקות הפנימיות בין מרכיבי המפלגה. בשם האוריינטציה הפרו-סובייטית של המפלגה סירבה המערכת לפרסם מאמר הדן בחיסול סופרי היידיש בברית המועצות. העיתון אף לא פרסם את הוויכוח הפנימי בדבר הכניסה לממשלה והמערכת נהגה לפרסם את המידע על חיי המפלגה, רק לאחר שזה אושר לפרסום על ידי מוסדות מפ"ם. המחלוקת במערכת בין חברי הקיבוץ המאוחד לבין חברי הקיבוץ הארצי הגיעה לשיא בשאלת המקום המוקדש לדברי מנהיגי שתי התנועות. מאיר יערי התלונן במכתב אישי למערכת על קיפוחו בהשוואה לראשי מפ"ם האחרים: "אני זכיתי לפחות מ-50 שורות... גלילי זכה ל-70 שורות". אנשי הקיבוץ המאוחד התלוננו באופן קבוע על התעלמות העיתון מהופעותיו הציבוריות של יצחק טבנקין. סירובה של המערכת לפרסם את מאמרו של טבנקין היה עילה להופעת העיתון "למרחב" ולפילוגה של מפ"ם.

 
מות סטלין ב"על המשמר". כותרת מאמר המערכת: "הקברניט והמצביא"

לאחר מות סטלין ב-8 במרץ 1953, סיקר העיתון את המאורע בהדגשה רבה ותוך הפגנת אבל כבד, בהתאם לקו המפלגתי של מפ"ם:

אבל כבד שורר בכל ארצות הסוציאליזם ובלב כל איש שוחר שלום בתבל כולה... שבק חיים המנהיג הגדול.[1]

מודעת אבל של מפ"ם שפורסמה בעיתון הכתירה את סטלין, בין השאר, כ"קברניט תנועת השלום בעולם" ומותו תואר כ"אסון גדול".[2] לימים, לאחר הדה-סטליניזציה, הביעו מנהיגי המפלגה חרטה על היחס המעריץ לסטלין. בימין בישראל מוזכר עד היום בלעג הסיקור כפי שבא לידי ביטוי ב"על המשמר".[3]

לאחר פילוג מפ"םעריכה

לאחר פילוגה של מפ"ם, חזר "על המשמר" לבטא את עמדות הנהגת הקיבוץ הארצי, אך תהליך ההתרחקות מהעמדות הפרו-סובייטיות של המפלגה אפשר גיוון עמדות והעיתון הפך לבית הספר לעיתונאות, בו רכשו עיתונאים צעירים רבים מיומנות שאפשרה להם לעבור אחר כך לעיתונים אחרים. למרות היותו עיתון מפלגתי היה "על המשמר" עיתון בו כתבו בעלי עמדות שונות לצד דבר המערכת שביטא את העמדות הרשמיות של המפלגה. שניות זו באה לביטוי מובהק בשלהי שנות השישים, כאשר לעל המשמר צורף מוסף חדש, המכוון לדור הצעיר במפלגה ומחוצה לה – "חותם". "חותם" הוקם במרץ 1964 כבטאון החטיבה הצעירה של המפלגה, ויצא בתחילה ככתב עת עצמאי, אך החל מינואר 1970 צורף ל"על המשמר" והיה למוספו השבועי. 

לאחר הקמת ממשלת ליכוד-מערך בשנת 1984 פרשה מפ"ם מ"המערך" ועתונה הפך לבטאון יומי של האופוזיציה. המתח בין מערכת "על המשמר" לבין הצנזורה, שהיה קיים תמיד, הגיע לשיאו. עקב פרסום ידיעות שלא אושרו על ידי הצנזורה נקנס העיתון בקנס חצי מיליון שקלים וקנס על תנאי בגובה של מיליון שקלים. כאקט של מחאה פרסם העיתון שורה של מאמרים עם כתמים לבנים. העיתון אף פנה ליו"ר מועצת העתונות, יהושע רוטנשטרייך להגן עליו בפני הצנזורה, אך יחסיו הבעייתיים עמה נמשכו עד לסוף שנת 1985.

סופו של העיתוןעריכה

ירידת קרנה של האידאולוגיה השוויונית והסולידריות החברתית, והיבלעותה של מפ"ם במערך, ולאחר מכן במרצ, הביאה לירידה גדולה בתפוצת "על המשמר", בעיקר בקרב הדור הצעיר. החל ממחצית שנות השמונים נכנס הקיבוץ הארצי, בעליו של העיתון למשבר כלכלי חמור. כדי להיחלץ מחובותיו, סגר הקיבוץ הארצי מספר ארגונים ומסגרות שהקשו על תפקודו הכלכלי. למרות חובו הקטן יחסית של "על המשמר" לקופת הקיבוץ הארצי, הוחלט לסגור את העיתון.  בנוסף, החל מ-1993 משקי הקיבוץ הארצי לא חויבו להיות מנויים על העיתון. למרות תהליכי התרעננות, הצטרפותם של כותבים צעירים והוספת מדור סטודנטים, העיתון בעריכתו של צבי טימור נסגר בסוף חודש מרץ 1995 בעת כהונתו של גיורא פורמן כמזכ"ל הקיבוץ הארצי. כך העיתון, ראשון העיתונים המפלגתיים בארץ, שהוקם מסיבות פוליטיות חוסל מסיבות כלכליות.

ארכיון העיתון בשלמותו, כולל ארכיון הצילומים הגדול, נמצא בארכיון "השומר הצעיר" ביד יערי, גבעת חביבה.

השם "על המשמר" נמצא עדיין בשימוש עבור חדשות התנועה העולמית של "השומר הצעיר".

כותבים בעיתוןעריכה

בין חברי המערכת של העיתון היו אנשי-שם כמו המשוררים לאה גולדברג, אברהם שלונסקי, א.ב. יפה, מיכל סנונית, המחזאי יהושע סובול, הסופרים משה שמיר, יצחק אוורבוך-אורפז, איל מגד, אריה קרישק, יעל ישראל, חנה רוזנטל, יגאל גלאי, נתן שחם, אילן שיינפלד ועמוס לויתן, כמו גם העיתונאים תום שגב, בנימין (בנקו) אדר, חיים מרגלית, גיורא מנור, גבריאל שטרן, רפל ברקן-בנקלר, מארק גפן, יעל לוטן, דורית גפן, אמנון אברמוביץ', שלי יחימוביץ', מרדכי גילת, אוריאל בן-עמי, חיים שור, סבר פלוצקר, אבי בניהו, חנה קים, יצחק שור, מוטי בסוק, בצלאל עמיקם, יואב אביב, שולה לוריא, ורד לוי, סמדר פרי, אלכס פישמן, רוביק רוזנטל, ארנון לפיד, יעקב לזר, פאר-לי שחר, אבשלום קווה, חיה יוסף, הצייר והמאייר יעקב גוטרמן, המאייר והקריקטוריסט שמואל כץ, ההיסטוריון משה לוין ועיתונאי הספורט ישראל פז. צלמים: בועז לניר, מורדו אברהמוב.

מוספיםעריכה

 
שער הגיליון הראשון של המוסף "חותם"

לעיתון היו מוספים שונים, בהם המוסף השבועי "חוֹתָם", שבין עורכיו בצלאל לב, נתן שחם, מרים עין-דור-ריפתין, בנקו אדר ורוביק רוזנטל; שבועון הקיבוצים "הדף הירוק" ושבועון המושבים וההתיישבות הכפרית "קו למושב" (שעם סגירת העיתון עברו ל"מעריב").

בנפרד פרסם העיתון שבועון לילדים שנקרא "משמר לילדים", שעם עורכיו נמנו בין השאר מרדכי אמיתי, בנימין טנא, שלמה ניצן, עטרה אופק, ובין כותביו נמנו הסופרים יפרח חביב, יהואש ביבר, יעקב רבי ועיתונאי הספורט אברי בן שלום. "משמר לילדים" התאחד ב-1985 עם "הארץ שלנו" ו"דבר לילדים" לשבועון "כולנו", שנסגר בשנת 2000.

אלמרצאד ואלפג'רעריכה

החל מ-1952 הוציא "על המשמר" עיתון מקביל בערבית בשם (المرصاد, "אלמרצאד"), בעריכת המזרחן אליעזר בארי ובהשתתפות עיתונאים ערבים פעילי מפ"ם, בהם איברהים שבאט, מוחמד ותד, רוסתם בסתוני ומחמוד ביאדסה. בין 1958 ל-1962 ערך רוסתם בסתוני את הירחון הספרותי הנלווה "אלפג'ר" (الفجر, "השחר") בו כתבו, בין היתר, ראשד חוסיין ופאוזי אל-אסמר.[4]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ העולם המתקדם אבל על מותו של י. וו. סטאלין, על המשמר, 8 במרץ 1953
  2. ^ מודעת האבל, על המשמר, 8 במרץ 1953 (מודעה)
  3. ^ תום שגב, כשבישראל ביכו את מותו של סטאלין, הארץ, ‏09.03.2013
  4. ^ דן כספי ומוסטפא כבהא, מירושלים הקדושה ועד המעיין בתוך: פנים- תרבות חברה וחינוך, 2001, גיליון 16- מרץ 01'