מחנה ריכוז

מתקן כליאה רחב ידיים, שנועד לאסירים פוליטיים, קבוצות אתניות או קבוצות דתיות, הנכלאים ללא כל הליך משפטי

מחנה ריכוז הוא מתקן כליאה רחב ידיים, שנועד לאסירים פוליטיים, קבוצות אתניות או קבוצות דתיות, הנכלאים ללא כל הליך משפטי. לעיתים משמש מחנה הריכוז גם לעבודות כפייה (מחנה עבודה), ולעיתים להשמדה של האסירים (מחנה השמדה).

המשטרים הקומוניסטיים בברית המועצות, סין וקוריאה הצפונית הפעילו בעבר ומפעילים בהווה מחנות ריכוז המוניים בהם נכלאו ונכלאים מיליוני אזרחים ללא משפט ועוברים עינויים קשים. כמו כן, גם הנאצים הקימו מחנות ריכוז בגרמניה ובפולין, בהם נכלאו, הורעבו, עונו והושמדו מיליוני יהודים, שבויי מלחמה סובייטים, צוענים והומואים.

היסטוריה

עריכה

לראשונה נעשה שימוש במונח "מחנה ריכוז" ביחס למחנות שהפעילה בריטניה בדרום אפריקה במהלך מלחמת הבורים (1899–1902).

בין השנים 1904–1907 השלטון הקולוניאלי הגרמני בדרום-מערב אפריקה הגרמנית הקים מחנות ריכוז כחלק מרצח העם של ההררו והנאמה, שם נטבע לראשונה התרגום הגרמני למושג האנגלי "מחנה ריכוז".

מחנות הגולאג בברית המועצות נחשבים גם הם כמחנות ריכוז, אף על פי שפורמלית אוכלוסייתם הגיעה אחרי הליך משפטי.

במהלך מלחמת העולם השנייה הקימה גרמניה הנאצית מחנות ריכוז רבים לקבוצות אתניות רבות ומגוונות, בשטחה ובשטחי הכיבוש שלה באירופה ובצפון אפריקה. ארצות הברית כלאה אזרחים ממוצא יפני במחנות, אולם בשל רגישות המונח "מחנה ריכוז" יש המעדיפים להשתמש במונחים אלטרנטיביים. על־פי ההערכות הקימו הנאצים 42,500 מחנות וגטאות לריכוז והשמדת יהודים.[1]

אחר כך, הוקמו מחנות ריכוז לאויבי המשטר בסין, קוריאה הצפונית, ובמדינות יוגוסלביה לשעבר בתקופת המלחמות הפנימיות.

מחנות ריכוז בגרמניה הנאצית

עריכה
  ערך מורחב – מחנות ריכוז והשמדה של גרמניה הנאצית
 
מפת מחנות ריכוז והשמדה באירופה (לחצו להגדלה)
 
במחנה הריכוז בוכנוואלד לאחר שחרורו על ידי בעלות הברית

המשטר הנאצי הפעיל מחנות ריכוז (בגרמנית: Konzentrationslager, "קונצנטרציונסלאגר"; בר"ת: KZ, מבוטא "קָה-צֶט") ממספר סוגים: מחנות מעבר, מחנות מעצר, מחנות עבודה ומחנות השמדה.[2] לעיתים שימשו המחנות למספר מטרות, ולעיתים הוחלף ייעודם במהלך הזמן. פעמים רבות, גם אסירים במחנות עבודה הורעבו והועבדו בפרך עד מותם. על-פי ההערכה, עשרה מיליון אנשים מצאו את מותם במחנות הריכוז הגרמניים נאצים, שישה מיליון מתוכם ב-15 המחנות הגדולים.

מחנות ריכוז הוקמו בגרמניה זמן קצר לאחר עליית הנאצים לשלטון. מחנה הריכוז הראשון היה דכאו, שהוקם ליד מינכן, מיד לאחר עליית היטלר לשלטון ב–1933. בעקבותיו הוקמו מחנות נוספים, כמו בוכנוואלד ומאוטהאוזן. הם נועדו לכליאת מתנגדים פוליטיים וקבוצות חברתיות שהוגדרו כבלתי רצויות: אסירים פליליים, הומוסקסואלים, חסרי בית ועוד. מחנות הריכוז נועדו לשבירתם של הכלואים בהם ולעיתים אף לחיסולם. המחנות הפכו לחלק ממערכת האס אס, ומלקות ואפילו עונש מוות היו בהם דבר שבשגרה.

טרם מלחמת העולם השנייה נכלאו במחנות הריכוז יותר מרבע מיליון אסירים. בכמה מחנות הוקמו מפעלים לעבודות כפייה ומעבדות לניסויים בבני-אדם, שבהן נבדקו אפשרויות של עיקור המוני או של מידת סבילותו של האדם לקור ולמחלות. לאחר פוגרום "ליל הבדולח" החל לראשונה מעצר המוני של יהודים ושילוחם למחנות ריכוז.

במהלך מלחמת העולם השנייה הוקמו על ידי הנאצים מאות מחנות ריכוז בשטחי הכיבוש, כמכשיר לדיכוי העמים הנכבשים, וכדרך לנצל את התושבים לעבודות כפייה לצורכי כלכלת המלחמה הנאצית.

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • מנבר, רחל. מחנות הריכוז הנאציים: מבנה ומגמות, דמות האסיר, היהודים במחנות. הרצאות ודיונים בכינוס הבינלאומי הרביעי של חוקרי השואה. ירושלים, שבט תש"מ-ינואר 1980. ירושלים: יד ושם, 1984

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה