|
|
|
בשנים אלו היה המצב בארץ שפיר כלכלית וביטחונית. הזהרותיו הקודרות של ז'בוטינסקי על הצורך בהגברת העלייה וה[[התיישבות]] לא התקבלו בציבור הרחב. בתקופה זו התאמץ ז'בוטינסקי למצוא מקור פרנסה. הוא הוחרם על ידי עיתוני הציונות, והעיתונות הרוויזיוניסטית לא יכלה לשלם לו שכר. ב-[[1928]] פרסם ז'בוטינסקי את הרומן "[[שמשון (ספר)|שמשון]]", שבו מתואר האדם [[היהודי החדש]] שאותו שאף ז'בוטינסקי לגבש.
מארצות הברית הגיעה אל ז'בוטינסקי הצעה מ"[[מסדר בני ציון]]" לנהל בארץ ישראל את [[חברת ביטוח|חברת הביטוח]] "יהודה", וז'בוטינסקי נענה בחיוב ({{הערה|על כך בהרחבה [http://www.albit.co.il/zabo.htm כאן])}}. הוא הגיע ארצה, כשמשפחתו עתידה להצטרף אליו. בהגיעו הומטרו עליו חצי ביקורת נוקבת מצד החוגים הערביים וארגוני ה[[שמאל וימין בפוליטיקה|שמאל]]. ז'בוטינסקי הביא לכינוס [[הוועד הלאומי]] באוקטובר [[1928]], נאם בפניו על אי-אמונו בהסתדרות הציונית והעלה הצעה להקים נציגות בעלת מעמד בלונדון; הדיון בהצעתו התמוסס. אז עבר ז'בוטינסקי לערוך לתקופה קצרה את עיתון "[[דואר היום]]". בסוף השנה חזר לאירופה כדי להשתתף בוועידת הצה"ר השלישית. הוא חזר לארץ בינואר [[1929]]. באספת הנבחרים בתל אביב התנגד ז'בוטינסקי לעניין מסוים הקשור בבחירת הנציגים לקונגרס. לאחר שנאם פרץ ויכוח סוער, שהידרדר להתקפה פיזית עליו ועל כמה מצירי הצה"ר. ביולי נסע לאירופה, מכורח היותו נציג סיעתו, כדי להשתתף בקונגרס הציוני ה-16. בקונגרס תקף את התקוות שתלו בממשלתו של [[רמזי מקדונלד]] ואת היוזמה להרחבת הסוכנות על ידי צירוף לא-ציונים אליה. בדצמבר חזר לארץ לתקופה קצרה. ז'בוטינסקי רצה להעיד בפני [[ועדת שו]] בעניין [[פרעות תרפ"ט]], אך ההנהלה הציונית שללה זאת ממנו בנימוק שהאחריות על פריצתן נופלת על פעילי בית"ר, וכך נאלץ ז'בוטינסקי לצאת ללונדון ולהעיד שם. לפני שיצא נאם ז'בוטינסקי בתל אביב בפני 6,000 איש נאום ביקורת חריף נגד הוויתורים לערבים ומדיניות ההסתדרות הציונית. לאחר מכן הודיעו לו כי הנציב העליון לא היה שבע רצון מנאומו. לאחר שיצא לאירופה שללו ממנו הבריטים את [[אשרה (ויזה)|אשרת הכניסה]] לארץ, וז'בוטינסקי לא שב אליה עוד בחייו.
בשנים [[1931]]–[[1932]] הוביל ז'בוטינסקי בברית הציונים הרוויזיוניסטים קו שלפיו על הסיעה לנקוט קו עצמאי ולדרוש הכרזה כי מטרתה הסופית של הציונות היא הקמת [[ישראל|מדינה עברית]]. היו מבין הרוויזיוניסטים שהתנגדו לצעדים אלה. במספר שלבים הידרדרו העניינים עד ליציאת מספר אישים, בהם [[מאיר גרוסמן]], מן הסיעה, והקמת מפלגה רוויזיוניסטית חדשה, [[מפלגת המדינה העברית]] (לפירוט נוסף ראו תחת [[ברית הציונים הרוויזיוניסטים#המשבר בהצה"ר ופירודה|הצה"ר]]).
|
