חסידות סאטמר – הבדלי גרסאות

לאחר פטירתו של הרב יואל, ללא צאצאים חיים, התנהל תהליך ממושך של מינוי יורש.{{הערה|{{מעריב|יובל אליצור|הרבנית פייגה מעכבת מינוי יורש|1979/08/21|00113}}}} לבסוף בחר ועד העדה את המועמד שנחשב מלכתחילה לסביר ביותר, הרב [[משה טייטלבוים]], אחיינו של קודמו, אף כי הרבנית אלטא פייגא התנגדה לו. רובם הגדול של החסידים קיבל אותו.{{הערה|מינץ, עמ' 126-128.}} קבוצה קטנה, בגיבוייה של האלמנה, מיאנה להכיר בו; לימים הוענק להם השם "בני יואל". לאחר הפטירה עזבו את החסידות שתי קבוצות קטנות של תלמידים בישיבת סאטמר: הראשונה הונהגה בידי הרב יוסף יחיאל מיכל לייבוביץ', שעבר ל[[מונסי]] והכריז על עצמו כאדמו"ר מניקלשבורג; השנייה, בראשות הרב [[מנחם מנדל וכטר]], עברה ל[[חב"ד]].{{הערה|George Kranzler, '''Hasidic Williamsburg: A Contemporary American Hasidic Community''', Jason Aronson, 1995. עמ' 229.}} האדמו"ר החדש לא זכה להערצה הגורפת שנרחשה לדודו, והתהוותה מתיחות בינו לבין גורמים בממסד הוותיק. הוא ובנו הבכור, הרב [[אהרן טייטלבוים]], שמונה לרב בקריית יואל ונחשב כיורש המיועד, הואשמו בסגנון הנהגה ריכוזי ובהיעדר קנאות מספקת. האופוזיציה התרכזה סביב הרבנית האלמנה, שהוסיפה להחזיק בכוח רב. הסכסוך בין המחנות לא הוביל לפילוג רשמי אך לווה באלימות, בעיקר בקריית יואל,{{הערה|מינץ, עמ' 209-211.}} שם נפתח בית-כנסת נפרד ל"בני יואל" שהוחרם על ידי הרב אהרן. לבסוף הושגה פשרה ב-1997.{{הערה|ג'וזף ברגר. '''[http://www.nytimes.com/1997/03/05/nyregion/hasid-rebels-sue-main-sect-for-religious-persecution.html Hasid Rebels Sue Main Sect For Religious Persecution]'''. ניו יורק טיימס, 5 במרץ 1997; ג'וזף ברגר, '''[http://www.nytimes.com/1997/03/12/nyregion/dissidents-gain-with-kiryas-joel-pact.html Dissidents Gain With Kiryas Joel Pact]''', ניו יורק טיימס, 12 במרץ 1997.}} בינתיים הוסיפה החצר לגדול: באמצע שנות השמונים היו רשומים למעלה מ-10,000 גברים כחברים בקהל בוויליאמסבורג.{{הערה|קרנצלר, עמ' 11.}}

*הרב משה טייטלבוים (בנו של [[חסידות סאסוב|האדמו"ר מסעמיהאלימסאסוב]] שהיה חתן הדברי יואל בזוו"ר), דומ"צ חסידי רבי אהרן בירושלים

*הרב חיים צבי מייזליש, נכדו של האדמו"ר רבי משה מסאטמר, מנהיג הקהילה בפועל בבני ברק, ראש ישיבת סאטמר בעיר בני ברק.