ויקיפדיה

אדריאנוס – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
Rutohana (שיחה | תרומות)
976 עריכות
כפילות
(53 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 32:
 
==חייו==
===נעוריו ותחילת דרכו===
אדריאנוס נולד בעיר איטליקה (בסמוך לעיר [[סביליה]] המודרנית שב[[ספרד]]) למשפחת מתיישבים רומית עשירה. הוא היה שאר בשר של קודמו בתפקיד [[טראיאנוס]]. אביו מת כשהיה אדריאנוס כבן 14 ואדריאנוס נמסר לאומנות של שניים, טראיאנוס ואטיאנוס ידיד אביו. אדריאנוס חונך כמנהג הרומאים העשירים באותה התקופה, והצטיין במיוחד בשפה ה[[יוונית]], עד כדי כך שידידיו כינוהו "גרייקולוס" (יווני קטן).
אולם אפשר שנולד בעיר [[רומא]]. שם אביו היה [[פובליוס איליוס הדריאנוס אפר]] {{אנ|Publius Aelius Hadrianus Afer}} ושם אמו דומיטיה פאולינה, שמוצאה מהעיר גאדיס ([[קדיס]] בספרד). אביו מת כשהיה אדריאנוס כבן 10 והוא נמסר לאומנות ([[אפוטרופסות]]) של שניים: שאר בשרו, הקיסר לעתיד [[טראיאנוס]] (סבתו של אדריאנוס היתה דודתו של טראיאנוס, שקדם לו בתפקיד), ו[[פובליוס אקיליוס אטיאנוס]] {{אנ|Publius Acilius Attianus}}, ידיד אביו. האומנים לקחו את אדריאנוס עמם לרומא, שם הצליח בלימודיו.{{הערה|שם=גולן 11|דוד גולן, '''חיי הדריאנוס''', מאורעות עיקריים בחייו, עמ' 11.}} אדריאנוס חונך כמנהג הרומאים העשירים באותה התקופה, והצטיין במיוחד בשפה ה[[יוונית]], עד כדי כך שידידיו כינוהו "גרייקולוס" (יווני קטן).
 
בשנת 91 שב לעיר מולדתו כדי למלא שרות טרום-צבאי של נערים (IUVENES) המיועדים לשירות הקיסרי הבכיר.{{הערה|שם=גולן 11}}
אדריאנוס הצטרף לצבא הרומי בתקופת שלטון הקיסר [[דומיטיאנוס]]. לאחר מות הקיסר [[נרווה]] היה זה אדריאנוס שהודיע על כך ליורשו של נרווה טראיאנוס. לאחר מכן מונה למפקד [[לגיון]] באזור פאנוניה, ולאחר מכן למושל ה[[פרובינקיה]] [[פאנוניה]]. כן כיהן בתפקידים שונים בעיר [[אתונה]] וקיבל את האזרחות האתונאית.
 
===שירות ציבורי===
בתקופת שלטון טראיאנוס היה אדריאנוס פעיל במלחמות נגד הדאקים ([[דאקיה]], פרובינקיה המצויה באזור [[רומניה]] ו[[הונגריה]] של היום), והקיסר שיבח אותו על פעולותיו.
לאחר תום שירותו, בשנת 93, נקרא על ידי טראיאנוס לשוב לרומא, שם מילא תפקיד ציבורי: חבר ועדת העשרה שדנה בסכסוכים בין אזרחים {{אנג|Decemviri stlitibus judicandis}}.{{הערה|שם=גולן 11}} בשנת 94 מונה לתפקיד האחראי על החגיגות הלטיניות (PRAFECTUS FERIARUM LATINARUM) שנערכו מדי שנה על הר אלבאנוס לכבוד [[יופיטר (מיתולוגיה)|יופיטר]]. בנוסף על כך, היה חבר ועדת השישה אשר על חטיבות הפרשים הרומיים (SEVIR TURMAE EQUITUM ROMANORUM).{{הערה|דוד גולן, '''חיי הדריאנוס''', מאורעות עיקריים בחייו, עמ' 11–12.}}
 
בשנת 95 נכנס למסגרת הצבאית בדרגת [[טריבון צבאי|טריבון]] של [[הלגיון השני אדיוטריקס]]. מלגיון זה הועבר באותה דרגה ל{{ה|לגיון החמישי מקדוניקה}}, שהוצב ב[[מואסיה]]. באוקטובר 97, לאחר שנודע כי הקיסר [[נרווה]] אימץ את טראיאנוס, יצא אדריאנוס לגרמניה העליונה, שם בירך את טראיאנוס בשם חילות מואסיה על אימוצו הקיסרי. טראיאנוס השאיר אותו שם, לשרת בתפקיד טריבון ב[[הלגיון ה-22 פרימיגניה|לגיון ה-22 פרימיגניה]] {{אנג|Legio XXII Primigenia}}. בסוף ינואר 98, לאחר מות הקיסר נרווה, יצא אדריאנוס לקולוניה אגריפינה ([[קלן]]) שבגרמניה התחתונה, כדי להיות הראשון שיודיע על כך לטראיאנוס, יורשו של נרווה.{{הערה|שם=גולן 12|דוד גולן, '''חיי הדריאנוס''', מאורעות עיקריים בחייו, עמ' 12.}}
בימיו האחרונים ניהל טראיאנוס את [[המלחמות הפרתיות]], מלחמות שמטרתן להכרית את [[האימפריה הפרתית]]. במהלך מלחמה זו חנו אדריאנוס ולגיונותיו בעורף החזית המזרחית ב[[סוריה]]. המלחמה הייתה כישלון, וטראיאנוס חלה ומת בשנת [[117]].
 
בשנת 100 נשא אדריאנוס לאשה את [[ויביה סבינה]] {{אנג|Vibia Sabina}}, נכדתה של אחות טראיאנוס, [[אולפיה מרקיאנה]] {{אנ|Ulpia Marciana}}. מאחר שלא היו לטראיאנוס צאצאים, ויביה סבינה היתה הקרובה ביותר לו בקשרי המשפחה.{{הערה|שם=גולן 12}}
ל[[נרווה]], [[טראיאנוס]], אדריאנוס ו[[אנטונינוס פיוס]], ארבעת הקיסרים שבאו אחרי מות [[דומיטיאנוס]], לא היה בן שיכול היה לרשת את הקיסרות. לכן הם אימצו לבן מועמד מתאים לרשת את הקיסרות. האימוץ הבטיח את רציפות השלטון התקין. כך מינה נרווה את טראיאנוס, אך טראיאנוס לא הספיק למנות את יורשו בעודו בחיים. לפי סברה אחת היה בדעתו למנות את שר הצבא [[לוסיוס קווייטוס]], אך הוא לא הספיק לעשות זאת בטרם מת ואשתו של טראיאנוס, [[פלוטינה]], שנטתה חסד לאדריאנוס, הוכיחה באמצעות מסמכים מזויפים כי טראיאנוס אימץ את אדריאנוס לבן, וכך מינה אותו [[הסנאט הרומי]] לקיסר. עם זאת, מקור כוחו של אדריאנוס לא היה באימוצו על ידי טראיאנוס ובתמיכת הסנאט, כי אם בתמיכת הלגיונות.▼
 
בשנת 101 היה אדריאנוס מועמדו של הקיסר טראיאנוס למשרת [[קוואיסטור]] ויצא עמו ל[[דאקיה]], למסע [[המלחמה הדאקית הראשונה]] {{אנ|First Dacian War}} (בשנים 101–102), בה זכה באותות הצטיינות. בשנת 103 כיהן במשרת הממונה (CURATOR) על רשומות הסנאט (AB ACTIS SENATUS). בשנת 105 כיהן במשרת [[טריבון של העם]] {{אנ|Tribune of the plebs}} ברומא. בזמן מסע [[המלחמה הדאקית השנייה]] {{אנ|Second Dacian War}} (בשנים 105–106), מונה מטעם הקיסר על [[הלגיון הראשון מינרוויה]]. בסוף שנת 106 נשלח על ידי טראיאנוס לרומא ומונה ל[[פראיטור]].{{הערה|שם=גולן 12}}
===אדריאנוס וצבאו===▼
בעקבות הצטיינותו במלחמה הדאקית השנייה, מונה למושל ה[[פרובינקיה]] [[פאנוניה התחתונה]] {{אנ|Pannonia Inferior}} בדרגת [[לגאטוס]] (LEGATUS PRO PRAETORE). לאחר מכן מונה לתפקיד קונסול מוסף (CONSUL SUFFECTUS) ובתקופה זו שימש כמחבר נאומיו של טראיאנוס. בשנים הבאות צורף אל ועדת השבעה הממונה על פולחן סעודות האלים (SEPTEMVIR EPULONUM) {{אנ|Epulones}} ול[[סודאלס אוגוסטאלס]] {{אנ|Sodales Augustales}}, חבר הרעים הסודאלים שתפקידם היה לטפח את פולחן [[אוגוסטוס]], שהיה חשוב ביותר במשטר הקיסרי.{{הערה|שם=גולן 13|דוד גולן, '''חיי הדריאנוס''', מאורעות עיקריים בחייו, עמ' 13.}}
 
באמצע שנות ה-30 לחייו, נסע אדריאנוס ל[[יוון]], ובעקבות ביקורו ופגישותיו בעיר [[אתונה]], קיבל את האזרחות האתונאית, ונבחר בה על דעת כל מוסדות העיר ל[[ארכון]] מן המניין {{אנג|Eponymous archon}} לשנת 112–113.{{הערה|שם=גולן 13}}
 
בשנות חייו האחרונות, ניהל טראיאנוס את [[המלחמות הפרתיות]], מלחמות שמטרתן להכרית את [[האימפריה הפרתית]]. במהלך [[מסע המלחמה הפרתי של טראיאנוס|מסע המלחמה הפרתי]] {{אנ|Trajan's Parthian campaign}} חנו אדריאנוס ולגיונותיו בעורף החזית המזרחית ב[[סוריה]].
בתקופה זו גם שימש מושל ה[[פרובינקיה סוריה]]. בשנת 117, כאשר החליט טראיאנוס לעזוב את המלחמה ולצאת לרומא, הפקיד בידי אדריאנוס את הלגיונות המוצבים במזרח והועיד אותו להתמנות קונסול בשנה הקרובה.{{הערה|שם=גולן 13}}
המלחמה הייתה כישלון, וטראיאנוס חלה ומת ב-8 באוגוסט 117.
 
▲ל[[נרווה]]לנרווה, [[טראיאנוס]], אדריאנוס ו[[אנטונינוס פיוס]], ארבעת הקיסרים שבאו אחרי מות [[דומיטיאנוס]], לא היה בן שיכול היה לרשת את הקיסרות. לכן הם אימצו לבן מועמד מתאים לרשת את הקיסרות. האימוץ הבטיח את רציפות השלטון התקין. כך מינה נרווה את טראיאנוס, אך טראיאנוס לא הספיק למנות את יורשו בעודו בחיים. לפי סברה אחת היה בדעתו למנות את שר הצבא [[לוסיוס קווייטוס]], אך הוא לא הספיק לעשות זאת בטרם מת ואשתו של טראיאנוס, [[פלוטינה]] {{אנ|Pompeia Plotina}}, שנטתה חסד לאדריאנוס, הוכיחה באמצעות מסמכים מזויפים כי טראיאנוס אימץ את אדריאנוס לבן, וכך מינה אותו [[הסנאט הרומי]] לקיסר. עם זאת, מקור כוחו של אדריאנוס לא היה באימוצו על ידי טראיאנוס ובתמיכת הסנאט, כי אם בתמיכת הלגיונות.
 
===קיסר רומא===
ב-11 באוגוסט 117 קיבל את סמכויות הקיסר ובתוארו המקוצר, נקרא: "IMPERATOR CAESAR TRAIANUS HADRIANUS AUGUSTUS".{{הערה|שם=גולן 13}}
ב-1 בינואר 118 מונה ברומא בהיעדרו לתפקיד קונסול בפעם השנייה. בהמשך, נרקם נגדו קשר ברומא על ידי אישים בולטים בממשל ונאמניו מוציאים להורג על דעת הסנאט ארבעה מהבולטים שבהם. ביולי אותה שנה הגיע לרומא והחל להפגין נדיבות בהענקת קצובות המזון להמון ובמחיקת חובות ישנים לקופת הקיסר. הוא כיבד את זיכרו של טראיאנוס בנשיאת דיוקנו על מרכבה בתהלוכת ניצחון מרשימה. ב-1 בינואר 119 מונה לקונסול בפעם השלישית והאחרונה.{{הערה|דוד גולן, '''חיי הדריאנוס''', מאורעות עיקריים בחייו, עמ' 14.}}
 
אדריאנוס הדיח את אקיליוס אטיאנוס, אומנו לשעבר, מכהונת [[פראיפקטוס הפראיטוריום]] {{אנ|Praetorian prefect}}, והחליף אישים נוספים בצמרת הפקידות הבכירה במגמה לקרב למשרות החשובות אישים מ[[מעמד הפרשים]] במקום עבדים משוחררים. ככל הנראה בתקופה זו מונה [[גאיוס סווטוניוס טרנקוילוס]] למשרת הממונה על הקורספונדנציה המלכותית [[אב אפיסטוליס]] {{אנג|Ab epistulis}}.{{הערה|דוד גולן, '''חיי הדריאנוס''', מאורעות עיקריים בחייו, עמ' 14–15.}} עוד בשנת 119, הקים מועצה (CONSILIUM PRINCIPIS), שתפקידה לייעץ ל[[פרינקפס]] בענייני מדינה וחוק. הוא הפקיד בידי המשפטן הצעיר [[פובליוס סאלוויוס יוליאנוס]] {{אנ|Salvius Julianus}} את עדכונו של קובץ הצווים של הפראיטורים, EDICTUM PERPETUUM {{אנ|Praetor's Edict}}. בדצמבר אותה שנה נפטרה חמותו, [[מטידיה]] {{אנ|Salonia Matidia}}, ובעקבות זאת העניק חגיגה מיוחדת לזכרה ויזם את האלהתה.{{הערה|שם=גולן 15|דוד גולן, '''חיי הדריאנוס''', מאורעות עיקריים בחייו, עמ' 15.}}
 
באביב שנת 121 יצא אדריאנוס למסע ביקורים בפרובינקיות, שנמשך כארבע שנים. הוא ביקר ב[[גאליה]], בגרמניה ובשנת 122 הגיע ל[[בריטניה (פרובינקיה רומית)|בריטניה]], שם עסק בבניית [[חומת אדריאנוס|החומה]], שנועדה להגן על תחום השליטה הרומי מפני התקפות השבטים של צפון האי הבריטי.{{הערה|שם=גולן 15}} משם חזר לגאליה והמשיך ל[[היספניה טארקוננסיס|ספרד]], שם בילה את החורף בעיר טאראקו ([[טרגונה]]).{{הערה|דוד גולן, '''חיי הדריאנוס''', מאורעות עיקריים בחייו, עמ' 15–16.}} בתחילת שנת 123 חצה את [[מצר גיברלטר]] והגיע ל[[מאוריטניה (פרובינקיה רומית)|מאוריטניה]], שם השתתף בדיכוי מרידה. הוא הפליג מזרחה לאורך חופי אפריקה, חנה ב[[כרתים]] והמשיך אל ה[[פרובינקיה סוריה]], אל אזור הגבול שעל נהר [[הפרת]] עם [[האימפריה הפרתית]]. משם חזר למערב דרך הפרובינקיות [[קפדוקיה]], [[פונטוס]], [[ביתיניה]] ו[[אסיה הקטנה בתקופה הרומית|אסיה]]. ככל הנראה בתחילת אביב שנת 124, חצה את [[מצרי הבוספורוס]] אל [[תראקיה]] וביקר ב[[מואסיה]], [[דאקיה]] ו[[פאנוניה]]. הוא הפליג דרך [[הים האדריאטי]] דרומה ל[[אכאיה (פרובינקיה רומית)|אכאיה]]. בסתיו אותה שנה התקדש ב{{ה|מיסטריות של אלאוסיס}} {{אנ|Eleusinian Mysteries}} ובחורף הגיע ל[[אתונה]]. הוא הסכים לקבל נציגים [[נוצרים]] מקומיים, העניק לעיר זכויות יתר בתחום המסחר, ותרם [[מרוץ סוסים]] לחגיגות נמיאה ומוביל מים ל[[ארגוס]]. דברים דומים עשה גם ב[[ספרטה]]. הוא סייר במרכז יוון, הפליג ל[[סיקיליה]] ולקראת סוף אותה שנה הגיע אל רומא.{{הערה|דוד גולן, '''חיי הדריאנוס''', מאורעות עיקריים בחייו, עמ' 16.}}
 
במהלך שנת 126 עסק ברומא בחקיקה ובנייה. בשנת 127 ערך מסע באיטליה. באפריל שנת 128 הוענק לו התואר "אבי המולדת" (PATER PATRIAE), וכעבור זמן קצר יצא לביקור ב[[אפריקה (פרובינקיה רומית)|פרובינקיה אפריקה]], שם חנך מבנים ציבוריים וכבישים, אולם את עיקר זמנו הקדיש לצבא. בתחילת אוגוסט 128 חזר לרומא וכעבור זמן קצר יצא לאתונה, בה הקים מבנים ציבוריים והיכלות, ובהם: ה[[אולימפיאיון]] {{אנ|Temple of Olympian Zeus, Athens}}, ה[[פנהלניון]] {{אנ|Panhellenion}}, היכל ל[[הרה]] וה[[פנתאון]]. באביב 129 הפליג לפרובינקיה אסיה. בעיר [[אפסוס]] ערך משחקים וחגיגות. בהמשך הגיע ל[[ליקיה]] ובפאסיליס חנך היכל מרכזי לפולחן הקיסר. לאחר מכן ביקר בפאמפיליה וב[[פריגיה]].{{הערה|דוד גולן, '''חיי הדריאנוס''', מאורעות עיקריים בחייו, עמ' 17.}}
 
לקראת סוף יוני 129 הגיע אדריאנוס אל [[אנטיוכיה]] ומשם יצא לבקר את חילות הספר של סוריה. לקראת סוף הסתיו באותה שנה, ניהל בעיר הגבול סמוסאטה שעל נהר הפרת, שיחות מדיניות עם שליטים שכנים. במהלך חורף 129–130 היה פעיל באנטיוכיה ובביקור ב[[פלמירה]] זכה לכינוי "אלוהי".{{הערה|שם=גולן 18|דוד גולן, '''חיי הדריאנוס''', מאורעות עיקריים בחייו, עמ' 18.}}
 
בתחילת שנת 130 הגיע אדריאנוס ל[[פרובינקיה יודיאה]] (יהודה), בה הוטבעו לכבודו מטבעות המכריזים על "בואו של האוגוסטוס ליודאיה". הוא הגיע דרך [[עבר הירדן]] בתחום [[פרובינקיה ערביה]], דרך [[בצרה (ירדן)|בצרה]], [[גרסה]] ו[[פילדלפיה (ירדן)|פילדלפיה]]. משם ככל הנראה המשיך ל[[פטרה]] וככל הנראה בקיץ הגיע ל[[ירושלים בתקופת בית שני|ירושלים]], בה פיקח על תכניתו להקמת [[איליה קפיטולינה]].{{הערה|שם=גולן 18}} בסוף אותה שנה נסע דרך [[השפלה]] אל [[עזה]]. משם המשיך ל[[מצרים (פרובינקיה רומית)|מצרים]], שם פיאר את קברו של [[פומפיוס]]{{הערה|[[דיו קסיוס]], [http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Cassius_Dio/69*.html#11.1 היסטוריה רומאית, ספר 69, פרק 11, סעיף 1].}} ונכנס ל[[אלכסנדריה]] בתהלוכה חגיגית.{{הערה|שם=גולן 19|דוד גולן, '''חיי הדריאנוס''', מאורעות עיקריים בחייו, עמ' 19.}}
 
[[קובץ:Head Antinoos Antikensammlung Berlin Sk363.jpg|שמאל|ממוזער|250px220px|פסל רומי של [[אנטינואוס]] בצעירותו, שנת 130 - 138130–138 לספירה לערך. מוצג ב[[ברלין]].]]▼
אדריאנוס היה ידוע בקשריו ה[[הומוסקסואליות|הומוסקסואליים]] עם יווני בשם [[אנטינואוס]], צעיר יפה תואר שהיה חביב עליו במיוחד.
בשנת 131, לאחר שהות של מספר חודשים באלכסנדריה, יצא אדריאנוס עם אשתו ופמלייתו להפלגה על הנילוס, במהלכה אנטינואוס מצא את מותו.{{הערה|שם=גולן 19}} אדריאנוס הוכה ביגון,{{הערה|'''היסטוריה אוגוסטה: חיי אדריאנוס''', [http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Historia_Augusta/Hadrian/1*.html#14.5 פרק 14, סעיפים 5–6].}} והורה להקים מרכז עירוני על שמו של אנטינואוס בסמוך למקום טביעתו,{{הערה|שם=גולן 19}} עיר בשם [[אנטינואופוליס]] {{אנ|Antinoöpolis}} (כיום שייח עבאדי) ב[[מצרים התחתונה]].{{הערה|דוד גולן, '''חיי הדריאנוס''', עמ' 60, הערה 129.}}
אדריאנוס היה ידוע בשל קשריו ה[[הומוסקסואליות|הומוסקסואליים]] עם יווני צעיר בשם [[אנטינואוס]]. אנטינואוס זה מת מוות טראגי בעת ביקור ב[[מצרים]] בשנת [[130]]. אדריאנוס הוכה ביגון, והקים לזכר הצעיר את העיר [[אנטינופוליס]]. הוא הכריח את האימפריה כולה להתעטף באבל לזכרו של אהובו המת, והפך אותו לאל. אנטינואוס היה האדם האחרון שלא היה בן למשפחה הקיסרית שהוכרז לאל בעולם העתיק. בשארית ימי חייו, מימן אדריאנוס הקמת אלפי פסלים והטבעת מטבעות לזכרו של אהובו.▼
 
בשובו מן ההפלגה על הנילוס, יצא אדריאנוס למסע בלוב. בביקורו זה באלכסנדריה, בלטה נדיבותו הכספית לבנייה ציבורית ובמיוחד היכלות לאלים.{{הערה|שם=גולן 19}}
 
באוגוסט 131 הפליג אדריאנוס לסוריה ומיד המשיך לאתונה, שם חנך בטקס גדול את האולימפיאיון – היכל ענק ל[[זאוס]] האולימפי, בו הוצב פסלו של אדריאנוס עצמו לצד פסלו של זאוס. כמו כן, הקדיש את היכל הפנהלניון לזאוס פנהלניוס וקבע בעיר "התכנסות של כלל ההלנים", שבמסגרתה העמיד כינוסים שנתיים ואת [[המשחקים הפאן-הלניים]]. אדריאנוס העניק חשיבות ומרכזיות לאתונה ולכל מה שהיא מייצגת, ומשום כך תיקן תקנות לטובתה. בין היתר, פסק לה קצבת תבואה שנתית. הוא ראה בביקורו בעיר את גולת הכותרת של מסעו. בשנת 132 שב לרומא ועסק בעיקר במינהל, חקיקה ובניין.{{הערה|דוד גולן, '''חיי הדריאנוס''', מאורעות עיקריים בחייו, עמ' 19–20.}}
 
בסתיו שנת 132, שמע אדריאנוס על הישגי היהודים ב[[מרד בר כוכבא]] ובראשם כיבושה של [[איליה קפיטולינה]] (ירושלים). הוא ציווה לדכא את המרד במהירות וייעד לשם כך כוחות צבאיים נוספים שלא נמצאו בזירת המלחמה. במהלך שנת 133 השיגו החילות הרומאיים הישגים חלקיים בלבד ולא הצליחו לכבוש מחדש את איליה קפיטולינה מידי המורדים. אדריאנוס ייחס עתה חשיבות למלחמה זו ובשנת 134 יצא בעצמו אל שדה המערכה, ונראה כי בקיץ אותה שנה פיקח בעצמו על ההתקפה המכרעת לכיבוש העיר. כיבושה של ירושלים היה כרוך בהרוגים רבים גם בצבא הרומאי, ומסיבה זו נמנע הקיסר במכתבו אל הסנאט על המערכה מן הנוסח המקובל בדרך כלל, "אם לכם ולבניכם שלום, מה טוב, לי ולחיילי שלום". אדריאנוס הפקיד את השלמת דיכוי המרד בידי מצביאו, [[יוליוס סוורוס]], ועזב לאנטיוכיה.{{הערה|דוד גולן, '''חיי הדריאנוס''', מאורעות עיקריים בחייו, עמ' 20.}} בעקבות המרד היהודי, החליט אדריאנוס על ארגונה מחדש של [[פרובינקיה יודיאה]], שנקראה מעתה "[[סוריה פלשתינה]]" (PALAESTINA SYRIA), תוך השמטת השם "יהודה" משמה הרשמי וגזירת [[גזירות אדריאנוס|גזירות על היהודים]] בארצם.{{הערה|דוד גולן, '''חיי הדריאנוס''', מאורעות עיקריים בחייו, עמ' 20–21.}}
 
בשנת 135 שב אדריאנוס לרומא ונטל לידיו את ניהולה של פרובינקיה [[ביתיניה]], שהיתה עד עתה סנאטורית וסבלה מקשיים כלכליים. כמו כן, הקדיש את תשומת לבו לפלישת ה[[אלאנים]] בגבולה הצפון-מזרחי של האימפריה. בסתיו-חורף אותה שנה, העניק ליוליוס סוורוס עיטורים של טריומף, עבור הצלחותיו בכיבוש [[ביתר]] והשלמת דיכוי המרד היהודי. אדריאנוס עצמו הוכרז בשנית כעל "[[אימפרטור]]" (על המטבעות מופיע: "IMPERATOR II"). בשנת 136 הקים ברומא את ה"[[אתנאיום]]" {{אנ|Athenaeum (ancient Rome)}}, מרכז עיון ולימוד של חכמה יוונית. באותה שנה עסק בהשלמת בניית ארמונו ליד העיר [[טיבולי (איטליה)|טיבּוּר]], שנודע כיום בשם "[[וילה אדריאנה]]": מכלול של בניינים, גנים, בריכות והיכלות קטנים. באותה שנה החליט לאמץ לבן (הנבחר לרשת אותו בשררה האימפריאלית) את לוקיוס קיאוניוס קומודוס, ששימש קונסול בשנה זו ונקרא מעתה [[לוקיוס אייליוס קיסר]] {{אנ|Lucius Aelius}}. אדריאנוס גם הוציא להורג את גיסו בן התשעים ואת נכדו של זה, באשמת חתירה, ייתכן משום שהיו בין שארי בשר שהיו מאוכזבים מן האימוץ.{{הערה|דוד גולן, '''חיי הדריאנוס''', מאורעות עיקריים בחייו, עמ' 21.}}
 
בסתיו שנת 136 נפטרה ויביה סבינה, אשת אדריאנוס, ללא בנים. במהלך שנת 137 אדריאנוס נותר מרותק לארמונו בשל מחלה. הוא מינה את בנו המאומץ ל[[קונסולט]] שני ובהמשך השנה גם לתפקיד מושל פאנוניה, ככל הנראה לשם הכשרתו לקראת קיסרותו העתידית. אלא שב-1 בינואר 138, לוקיוס אייליוס נפטר. ב-25 בפברואר אותה שנה, אימץ אדריאנוס לבן את האיש שכונה מעתה בשם טיטוס אייליוס אנטונינוס (הקיסר לעתיד [[אנטונינוס פיוס]]). מפאת מחלתו, מסר אדריאנוס לאנטונינוס את סמכויות השלטון בפועל ויצא אל חווילתו ב[[באיאי]] {{אנ|Baiae}}, ייתכן משום שביקש לרחוץ במעיינות המרפא בסביבה. ב-10 ביולי 138 מת אדריאנוס ממחלתו. הוא נקבר בחווילה שהיתה שייכת ל[[קיקרו]] בעבר, ב[[פוטיאולי]] {{אנ|Pozzuoli}} הסמוכה למקום הפטירה, אך בתחילת שנת 139, משהושלם ה[[מאוזוליאום]] החדש על שפת נהר ה[[טיבר]] ממול ל[[שדה מרס]], הועברו שרידיו אל [[קבר אדריאנוס|אתר הקבורה]] שייעד לעצמו בעודו בחיים.{{הערה|דוד גולן, '''חיי הדריאנוס''', מאורעות עיקריים בחייו, עמ' 22.}}
אדריאנוס מת בוילה שלו בבאייה בשנת [[138]]נפטר בגיל 62, לאחר שהיה קיסר במשך 21 שנים.▼
 
▲===אדריאנוס וצבאו===
[[קובץ:Hadrian's wall2.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[חומת אדריאנוס]]]]
על אף היותו מנהלן מוכשר ובעל יכולת צבאית מוכחת, ואולי משום כך החליט אדריאנוס כי שטחי האימפריה הרומית נמתחו אל מעבר ליכולתיה ההגנתיות. ההתקוממות הכללית של עמי המזרח, הביאה את אדריאנוס למסקנה כי על האימפריה להחזיק בגבולות בני הגנה, דבר העדיף על מדיניות הכיבושים של טראיאנוס, אשר שאף להרחיב את גבולות האימפריה ככל האפשר. מכיוון שכך, כבר מיד לאחר שנעשה קיסר, ויתר אדריאנוס על כיבושי קודמו בפרתיה וב[[ארמניה]], נסוג מ[[מסופוטמיה]] וכן הסיג מעט את גבול צבאותיו ב[[בריטניה]], תוך שהוא בונה חומה (שחלקים ממנה קיימים עד ימינו) שהפרידה בין פראי הצפון, ובין האזור הדרומי של בריטניה שהיה לפרובינקיה רומית. [[חומת אדריאנוס]] בבריטניה הייתה אך אחת משורה של ביצורים מאסיביים בכל גבולות הממלכה, שכונו "לימס" - רשת של מחסומים נייחים וביניהם דרכים, מצדיות, מבצרים, מגדלי איתות ותצפית, שיצרו קו הניתן להגנה וב[[ארץ ישראל]] [[לימס פלשתינה]].
 
מדיניות זו של שמירת הגבול בהגנה נייחת הייתה עלולה ליצור אי שקט בצבא, שעתה חסרה הייתה לו התעסוקה כנגד גורמים מבחוץ, והסכנה הייתה כי יפנה פנימה. בשל כך הרבה אדריאנוס לתור את האימפריה, להגיע אף ליחידות הצבא המרוחקות ביותר, ולהשליט משטר של אימונים ותרגולים שהיה בהם כדי להעסיק את היחידות.
 
בסיוריו ברחבי האימפריה (ובין היתר בפרובינקיית יהודה, בדרך למצרים{{הערה|[[דיו קסיוס]], [http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Cassius_Dio/69*.html#11.1 היסטוריה רומאית, ספר 69, פרק 11, סעיף 1].}} בשנת 130) ניסה אדריאנוס לאחד את המינהל והמשפט בפרובינקיות, וליצור מצב בו תהיה האימפריה לקהילה, יותר מאשר אגד של פרובינקיות הנשלט בניגוד לרצונו על ידי שלטון מרכזי זר. אדריאנוס פעל למען הענקת זכויות של אזרחות רומאית לאזרחי ערים רבות באימפריה. אף בביקורו של אדריאנוס ביהודה רצה אדריאנוס להרגיע את הרוחות ולצרף את העם היהודי אל הקהילה שהקים. במטבע שטבע לזכר הביקור נראה אדריאנוס כשהוא עומד ליד אישה המסמלת את [[יהודה (חבל ארץ)|יהודה]], וילדים מגישים לו כפות תמרים כאות לשלום. על אף שאותות המרד כבר ניכרו מתחת לפני השטח בעת שביקר אדריאנוס ביהודה, לא הצליח הקיסר לגלותם בעת שערך את ביקורו.
 
על פי המדיניות החדשה לא היו עוד המדינות השוכנות בגבולה של האימפריה מטרות מיידיות לכיבוש או להפיכה למדינות גרורות נוסח [[ממלכת יהודה]] של ימי [[הורדוס]], כי אם מדינות שתפקידן לחצוץ בין האימפריה ובין אויביה, ולאפשר מרווח פיזי בין האימפריה הרומית ובין מעצמות אזוריות כאימפריה הפרתית, דבר שיאפשר מניעתה של מלחמה כל עוד ירצו בכך הצדדים. מדיניות זו איפשרהאפשרה את שמירת השלום בגבולות האימפריה, ואת תקופת השגשוג שידעה האימפריה בימי יורשיו של אדריאנוס - "הקיסרים הפילוסופים" [[אנטונינוס פיוס]] (החסיד) ו[[מרקוס אורליוס]].
 
הקונפליקט הצבאי הקשה ביותר בתקופתו של אדריאנוס היה עם ה[[יהודים]] בימי [[מרד בר כוכבא]] בין השנים [[132]]–[[135]]. האבדות הרומאיות במרידה זו היו כה קשות, עד כי לאחר דיכויה נמנע הקיסר מלברך את הסנאט בנוסח המקובל "אם שלום לכם ולבניכם, טוב הדבר, שכן גם לקיסר ולצבאו שלום".
 
===פועלו התרבותי===
אדריאנוס תמך בקידום האומנויות. [[וילה אדריאנה|הוילה של אדריאנוס]] ב[[טיבולי (איטליה)|טיבולי]] היא הדוגמה הרומית הטובה ביותר לגינון קלאסי. ברומא הרחיב את הפנתיאון שנבנה בימיו של [[מרקוס ויפסניוס אגריפה]], ונתן לו את הצורה בה הוא השתמר עד ימינו. כאשר ביקר ביוון בשנת [[125]] ביקש ליצור פרלמנט שיאחד את הערים היווניות ביוון ובאסיה הקטנה. פרלמנט זה שכונה פנהלניון לא עלה יפה, ולא הצליח לאחד את ההלנים.
 
תקופת שלטונו הייתה תקופה של פריחת האומנויות, הציור והפיסול, הכתיבה והאדריכלות. בין היתר נכתבו בתקופתו ספריו של ההיסטוריון [[סווטוניוס]] אשר היה בתקופה מסוימת מזכירו האישי.
 
===הומוסקסואליות===
▲[[קובץ:Head Antinoos Antikensammlung Berlin Sk363.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פסל רומי של אנטינואוס בצעירותו, שנת 130 - 138 לספירה לערך. מוצג ב[[ברלין]].]]
▲אדריאנוס היה ידוע בשל קשריו ה[[הומוסקסואליות|הומוסקסואליים]] עם יווני צעיר בשם [[אנטינואוס]]. אנטינואוס זה מת מוות טראגי בעת ביקור ב[[מצרים]] בשנת [[130]]. אדריאנוס הוכה ביגון, והקים לזכר הצעיר את העיר [[אנטינופוליס]]. הוא הכריח את האימפריה כולה להתעטף באבל לזכרו של אהובו המת, והפך אותו לאל. אנטינואוס היה האדם האחרון שלא היה בן למשפחה הקיסרית שהוכרז לאל בעולם העתיק. בשארית ימי חייו מימן אדריאנוס הקמת אלפי פסלים והטבעת מטבעות לזכרו של אהובו.
 
===מותו===
▲אדריאנוס מת בוילה שלו בבאייה בשנת [[138]] בגיל 62, לאחר שהיה קיסר במשך 21 שנים.
 
==אדריאנוס והיהודים==
שורה 137 ⟵ 173:
* Birley, Anthony R, '''Hadrian. The Restless Emperor''', London (1997).
</div>
 
== קישורים חיצוניים ==
{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Hadrianus|שם ויקישיתוף=אדריאנוס }}
שורה 154 ⟵ 191:
{{בקרת זהויות}}
 
[[קטגוריה:ילידי 76]]▼
[[קטגוריה:נפטרים ב-138]]▼
[[קטגוריה:קיסרי רומא]]
[[קטגוריה:השושלת הנרווה-אנטונינית]]
[[קטגוריה:אישים במרד בר כוכבא]]
[[קטגוריה:אנשי מלוכה להט"בים]]
▲[[קטגוריה:ילידי 76]]
▲[[קטגוריה:נפטרים ב-138]]
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/אדריאנוס"