חילונים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
AddMore-III (שיחה | תרומות) טיילור מגדיר חילוניות (secularism, לא hiloni-ness); אולי לא שמת לב למשפטים *אי-תלות של המדינה ומוסדותיה בצידוק דתי* ונסיגת הדת מהמרחב הציבורי; "אורח חיים" יותר מאמונות מבוסס על הער"ש מ*שוהם*, שצריך להופיע בפירוט, כפי שהופיע בגרסתי; ההרחבה למוסלמים ונוצרים היא מחמ"ק ללא סימוכין; שטרן וברנד הם נושא אחר |
AddMore-III (שיחה | תרומות) שחזור התוספות לגבי הקהילה היהודית, הן מתייחסות בכלל לתהליך החילון ולא לנושא הערך, שמקומו במדינת ישראל תגית: תו כיווניות מפורש |
||
שורה 1:
{{פירוש נוסף|נוכחי=[[קבוצה חברתית]] בישראל|אחר=תהליך של צמצום ונטרול תפקיד הדת בחיים הציבוריים|ראו=[[חילון]]}}
'''חילונים''' הם מגזר [[סוציולוג]]י ב[[מדינת ישראל]] המתייחס לאלו בציבור היהודי שזיקתם לדת נמוכה או לא קיימת. כ-44% מיהודי ישראל הבוגרים 'חילונים' או 'לא דתיים'.{{הערה|שם=למ"ס}} ההגדרה איננה נשענת על השקפה או אידאולוגיה אחידה ולא על מאפייני התנהגות חד-משמעיים, והיא נובעת בעיקר מתפישה עצמית. בתקופת [[העלייה השנייה]] ואחריה נעשה שימוש במונח "חופשיים" כדי לציין את אותו עניין, תוך הבנה כי מדובר בלקיחת חופש מכבלי הדת המגבילה, אך במהלך השנים תפס המונח "חילונים" את מקומו בהוויה הישראלית. החלוקה של הציבור היהודי בישראל על פי מפתח של אמונה וזיקה למסורת מכילה גם את המגזרים ה[[מסורתיים|מסורתי]], ה[[
[[קובץ:Yom Kippur on Highway 20 Tel-Aviv.jpg|שמאל|ממוזער|250px|רוכבי אופניים נוסעים ב[[נתיבי איילון]] ב[[תל אביב]] ב[[יום הכיפורים]], 2004]]
==היסטוריה==
{{ערך מורחב|ערכים=[[חילוניות יהודית]]}}
תפיסות אידאולוגיות יהודיות-חילוניות קמו לראשונה ב[[מזרח אירופה]] בשלהי [[המאה ה-19]], ומנסחיהן, דוגמת [[אחד העם]], השפיעו רבות על הזהות הלאומית הישראלית שקמה בהשראת הציונות החילונית. דור מייסדי המדינה היה חדור בהשקפה שראתה את ה[[יהדות כתרבות]], ואת המסורת הדתית כפרי רוחו של העם היהודי ואחת היצירות שיצר, ושניתן היה לשנות או לעזוב במידת הצורך; לא כתולדה של [[התגלות]] אלוהית המגדירה ומכוננת את עם ישראל כבהשקפה המסורתית. רעיונות חילוניים עקרוניים היו דומיננטיים בישראל העצמאית בימי הקמתה וגם בעשורים שלאחר מכן, אך נחלשו למן שנות ה-70.{{הערה|1=[[יואב פלד]], הורית הרמן פלד. The Religionization of Israeli Society. Routledge, 2018. עמ' 17, 94 וכו'.}} המגזר החילוני בישראל שואב חלק ממאפייניו מתפישות אלו, אך רק חלק מהמגדירים עצמם 'חילונים' על פי המפתח הסוציולוגי במדינה אוחז בהשקפה חילונית-יהודית עקרונית.
שורה 21 ⟵ 15:
==תפיסת העולם החילונית==
{{ערך מורחב|ערכים=[[חילוניות]]}}
הוגי דעות חילונים שונים הציגו מהי תפיסת העולם החילונית בעיניהם. [[יעקב מלכין]] כותב{{הערה|1=יעקב מלכין, "[http://www.hofesh.org.il/articles/jew/death.html אמונה אתאיסטית של יהודים חילונים]", יצא לאור בצרפתית בספטמבר 2002 והתפרסם בביטאון "יהדות חופשית", גיליון 26–27, 2003}}:
:"האמונה החילונית בבלעדיות החיים ובבלעדיות העולם הזה היא הבסיס לאמונה כי רק בקרב בני אדם ניתן להעניק משמעות לחיים. בני אדם חילונים מייחסים משמעות לחייהם כאשר הם פועלים באופן מועיל לאחרים ולעצמם, חותרים לצדק חברתי אשר חייב להתממש כאן ועכשיו, כאמונת נביאי ישראל, כיוון שאין עולם אחר בו ניתן לתגמל את המקופחים והמדוכאים."
הסוציולוגית [[אווה אילוז]] כתבה{{הערה
:"ניתן להגדיר חברה חילונית כחברה שבה החלטות כלכליות, פוליטות ותרבותיות מתקבלות על סמך האמונה כי עליהן להיות מונחות על בסיס ידע ותבונה, ולא התגלות או הנחיות אלוהיות... אך בניסיון להעמיק מעבר להגדרה כללית זו ולהיות יותר ספציפיים, אנו נתקלים במכשול בלתי עביר כמעט: שלא כמו הדת, לחילוניות אין אסופת כתבים ייחודית, אין דיברות מפורשים... מכיוון שהחילוניות מעודדת רבגוניות, קשה להבין מה מאחורי המגוון הזה הוא העמדה המגדירה את ההשקפה החילונית... תוכנה של החילוניות מצוי בדיוק באותו ריבוי של צורות חיים... כמובן, לא כל החילונים עונים על תיאור החילוניות שהובא כאן. אך גם רוב הדתיים אינם חיים לאור הסטנדרטים שמציבות המצוות שלהם, מבלי שהדבר ישלול את תוקפה של הדת כשלעצמה."
שורה 35 ⟵ 29:
הפילוסוף וחוקר הספרות [[מנחם ברינקר]] כתב{{הערה|[[מנחם ברינקר]], ייחודו של החילוני היהודי, מתוך מחשבות ישראליות, כרמל, ירושלים, 2006}}: "איני בז לנוסטלגיה לאורח החיים המוצק של יהדות העבר על אורותיו וצלליו, אבל אדם חילוני חי על מחשבתו יותר מאשר על אינסטינקט ההשתייכות שלו. הוא משלים עם גזרת המודרניות של היעדר אורח חיים אחד לכל הבריות. ממקורותיו המחשבתיים והנפשיים הוא תובע ובעצם מקבל על עצמו את החירות לקבוע מה אורות ומה צללים במסורת עמו, כמו בכל מסורת אנושית אחרת, ועל המחסור בזהות בלתי אמצעית נתונה מראש ובלתי ניתנת לערעור, המחברת אותו לקולקטיב גדול, בעל היסטוריה שהיא ארוכה יותר מאורך הגלות, הוא מפצה בנכונותו לעמוד בכל טלטולי החיים האישיים והקולקטיביים, כשהוא מודרך על ידי מחשבתו המתחדשת חדשות-לבקרים, כחיים עצמם, אתגריהם, צרותיהם וכל מלואם".
[[טומי לפיד]] הציג דמות של 'חילוני אמיתי'{{דרוש מקור}}, ואמר כי לדעתו אחוז החילונים האמיתיים במדינה אינו עולה על 20% אחוז. כהסבר הוא תיאר, "כשאתה עוצר חילוני ממוצע ושואל אותו "למה אתה נוסע בשבת?" בדרך כלל התשובה תהיה "כי קשה לי" "זה לא באמת אסור, רק להדליק אש ממש וכו'" או "צריך ליהנות בשבת" וכדומה. זו איננה תשובה של חילוני אמיתי. חילוני אמיתי היה עונה "למה לא?". "אך לצערי" ממשיך טומי לפיד "אחוז העונים כך הוא קטן מאוד".
==תרבות חילונית בישראל==
שורה 41 ⟵ 35:
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[תרבות יהודית חילונית]], [[תרבות ישראלית]]}}
עיצוב התרבות היהודית-חילונית בארץ ישראל החל בתקופת [[העלייה השנייה]]. העולים, שחלק קטן מהם השתייכו למשפחות שהתנתקו מהמסורת, חסרו מצד אחד תרבות דתית, ומצד שני עזבו את התרבות של ארץ המקור, אליה שאפו משפחותיהם להשתייך. כתגובה, החל מהלך של הענקת משמעויות חדשות לאלמנטים תרבותיים יהודיים. תוכן חדש זה התבסס על ה[[אידאולוגיה]] של העולים, ובעיקר על [[יציאה בשאלה|נטישת הדת]] וחזרה לעבודת האדמה, שבה לעיתים ראו דת חלופית. תרבות חילונית התפתחה במיוחד ב[[קיבוץ|תנועה הקיבוצית]], בה התגבשו טקסים חילוניים לחגי ישראל, ובערים הגדולות [[תל אביב]], [[חיפה]] ו[[ירושלים]], בהן הוקמו תיאטראות, תזמורות ומוזיאונים, מוסדות שלא היו קיימים לפני כן בתרבות היהודית.
* '''טקסים חילוניים:''' בין המאפיינים הטקסיים של תרבות זו ניתן לציין את חג ה[[חנוכה]], שבו מודגשות עצמאות מדינית וגבורה, את [[הגדה קיבוצית לפסח|סדר הפסח הקיבוצי]] שבו מודגשת [[יציאת מצרים]] כסמל של יציאה מעבדות לחירות, תקומת העם ועלייה לארץ-ישראל, ואת חג ה[[שבועות]], שבו מודגשים אלמנטים חקלאיים ([[ביכורים]]) במקום האלמנטים הדתיים של [[מתן תורה]]). כטקסים חילוניים מובהקים נוספים בישראל ניתן לציין את חלוקת [[פרס ישראל]] וטקס הדלקת המשואות. טקסים אלה הם חלק מ[[דת אזרחית|הדת האזרחית]] בישראל, שנשענת גם על המסורת היהודית-דתית. טקסי [[יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל|יום הזיכרון]] ו[[יום השואה]] משלבים בין תרבות חילונית לבין תרבות דתית: ימי זיכרון אלה הוכרזו כמועדים יהודיים על ידי [[הרבנות הראשית]] של [[ישראל]] ובטקסים אלה נושא הרב הראשי של צה"ל תפילת [[יזכור]] לזכר הנספים, החללים והנרצחים. למרות זאת, נושאים טקסים אלה הרבה גינונים שמקורם בתרבות החילונית, הבולטים שבהם הם צפירות הדומיה והמסדרים הצבאיים.
* '''שפה חילונית:''' [[תחיית הלשון העברית|החייאת השפה העברית]] כשפת דיבור יומיומית, הפכה אותה מ"[[לשון הקודש]]" - נכס תרבות יהודי-דתי, לנדבך עיקרי בתרבות החילונית. מפעל זה החל במאה ה-19 על ידי אנשי [[תנועת ההשכלה]] כמסד לתרבות חילונית ופתוחה כנגד ההסתגרות של מרבית הקהילות היהודיות, והמשיך אצל הציונים בארץ ישראל ב[[מלחמת השפות]] שאיפשרה חינוך כללי וטכנולוגי בעברית, והפכה אותה לשפה הרשמית עוד לפני קום מדינת ישראל. חילון העברית בולט במילות קודש רבות שכיום יש להן שימוש חילוני נפוץ: "לכהן", "להקדיש", "קורבן", "תורה", "כנסת", "משכן", "חשמל". החייאת השפה אִפשרה יצירת נכסי תרבות כתובים רבים: ספרים, מחזות, פעילות אקדמאית ועוד.{{הערה|רפאל ניר ורוביק רוזנטל, דילמות יסוד של העברית החדשה -מבוא, זמן יהודי חדש: תרבות יהודית בעידן חילוני, כרך שני: העברית ולשונות היהודים; וראו גם [[מיכל אפרת (בלשנית)|מיכל אפרת]], [https://hebrew-academy.org.il/wp-content/uploads/maatak.pdf "מעתק החילון" מנקודת מבט בלשנית], [[לשוננו]], ע"ג (תשע"א) עמ' 209–247 באתר [[האקדמיה ללשון העברית]]}}
* '''אמנות:''' [[אמנות חזותית בישראל]] היא בעיקר חילונית, אף שהיא מרבה לעסוק גם בנושאים יהודים. מבקר האמנות [[גדעון עפרת]] ציין כי היא "נולדה במחצית המאה ה-19 מתוך רחם ההשכלה היהודית" והמשיכה להתפתח במאה ה-20 ב[[אופקים חדשים]] "גוף אמנותי המזוהה כענן האמנות החילונית שלפני המחנה".{{הערה|[[גדעון עפרת]],[https://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=8672 האמנות הישראלית והמסורת היהודית], אתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח}} אמנים חילונים גם דומיננטים בתחומי [[ריקוד]], [[מוזיקה]], [[תיאטרון]], ו[[קולנוע]]. חוקר התיאטרון [[שמעון לוי (פרופסור)|שמעון לוי]] כתב: "אם בראשית דרכו סטה התיאטרון העברי מדרך ההלכה, שאחרת לא יכול היה להתפתח כלל, כיום הוא נחשב לבית הכנסת של החילונים".{{הערה|[[שמעון לוי (פרופסור)|שמעון לוי]], תיאטרון עברי וישראלי, זמן יהודי חדש: תרבות יהודית בעידן חילוני. כרך שלישי: ספרויות ואמנויות, הוצאת כתר, 2007}}. להוציא [[חזנות]] ו[[פיוט]], רוב המוזיקה בישראל יכולה להחשב כהבט של תרבות חילונית
* '''[[פנאי|תרבות פנאי]]''' עשירה התפתחה בציבור החילוני בשבתות ובחגי ישראל, שהם ימי השבתון הרשמיים במדינה. ימי שבת וחג מנוצלים למפגשים חברתיים, טיולים, בידור, ספורט, תרבות ואמנות. בערים רבות נערכים בשבתות אירועי תרבות תחת הכותרת '''[[שבתרבות]]''', אשר פתוחים לקהל הרחב ובהם מתארחים ומתראיינים אמנים ואנשי תקשורת, צבא ואקדמיה חילונים. מנהג ייחודי שהתפתח אצל חילונים בישראל הוא הימנעות מנהיגה במכוניות ב[[יום כיפור]], וניצול הכבישים הריקים לרכיבה המונית על אופניים.
* ב'''[[ספורט בישראל]]''' עוסקים באופן תחרותי בעיקר ספורטאים חילונים{{מקור}}. רבים מהמשחקים בליגות הבכירות של ענפי הספורט הפופולריים, כדורגל וכדורסל, נערכים ב[[שבת]], וגם התחרויות ברוב ענפי הספורט המקצועיים האחרים נערכות לרוב בשבת. נוהג זה מקל על חילונים להתפנות להשתתפות באירועי הספורט,{{הערה|לפי [[חוק שעות עבודה ומנוחה]] יום המנוחה השבועי של עובדים יהודים הוא בשבת.}} ובמקביל הופך זאת לבלתי אפשרי עבור [[שמירת שבת|שומרי השבת]].{{הערה|{{בשבע|חגית רוטנברג|מסורת חיה ובועטת|7671|21/08/08}} (ריאיונות עם [[אברהם זוכמן]] ו[[אלי סהר]])}}
במחקר של [[הבדלים בין תרבותיים]] ב[[פסיכולוגיה בין תרבותית]], שנערך ב-1,384 מורות ומורים בישראל ב-54 בתי-ספר, והשווה בין מורים בבתי-ספר חילוניים, אורתודוקסים, קיבוציים, ערבים ודרוזים, ההבדלים הגדולים וה[[מובהקות סטטיסטית|מובהקים]] ביותר נמצאו ב[[הבדלים בין-תרבותיים#סיווג תרבויות על פי "ממדי התרבות" של הופסטדה|ממדי התרבות]] של [[נשיות]]-מול-[[גבריות]], [[מרחק עוצמה]], [[אינדיבידואליזם]]-לעומת-[[קולקטיביזם]], ו[[מצפוניות]]. בממדים אלו, מורים בבתי הספר החילוניים והקיבוציים היו הנשיים ביותר, האינדיבידואליסטים ביותר, בעלי ציון מרחק עוצמה הנמוך ביותר, והמצפוניים ביותר. בטרמינולוגיה של הפסיכולוג החברתי הישראלי [[שלום שוורץ (פסיכולוג)|שלום שוורץ]], הבדלים אלו צפויים לתרבויות יותר [[שוויון|שוויוניות]] ופחות [[קהילתיות]]{{הערה|Cohen, A. (2007). An examination of the relationship between commitments and culture among five cultural groups of Israeli teachers. '''Journal of Cross-Cultural Psychology''', 38(1), 34-49.
==שיעור החילונים באוכלוסיית ישראל הבוגרת==
שורה 83 ⟵ 80:
* Shelomo A. Deshen, Charles Seymour Liebman, '''Israeli Judaism: The Sociology of Religion in Israel''', New Brunswick, 1995.
</div>
==קישורים חיצוניים==
| |||