תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 114:
בשנת 1925 הצליחה [[ססיליה פיין-גפושקין|ססיליה פיין]] לפתור את הבעיה. היא קראה את [[ספקטרום השמש|קווי הספקטרוסקופ]] בצורה אחרת, והגיעה למסקנה שהשמש מורכבת בעיקר מ[[מימן]], ומכילה גם מעט [[הליום]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://davidson.weizmann.ac.il/online/sciencehistory/החוקרת-שהבינה-ממה-עשויה-השמש|הכותב=איתי נבו|כותרת=החוקרת שהבינה ממה עשויה השמש|אתר=מכון דוידסון}}</ref> על פני כדור הארץ אטומי מימן לא נוטים להתפרק באופן טבעי, משום שהם לא נתונים ל[[לחץ]] גבוה. אך כשהם נמצאים במרכזה של השמש, תחת לחץ גדול, גרעיני המימן עשויים להילחץ ולהיצמד זה לזה עד שבמשך הזמן יתמזגו ויהפכו לאטומי הליום.
 
מסתו של אטום מימן אחד היא 1 [[גרם]] ל[[מול]]. לכן, מסתם של ארבעה אטומי מימן נפרדים היא 4 גרם למול. אך כאשר ארבעה אטומי מימן מתאחדים לאטום הליום אחד, הוא ישקול 3.971 גרם למול. 0.7 האחוזים הנותרים צצים כאנרגיה ונפלטים מהשמש בצורת אור, בדיוק על פי המשוואה.<ref name=":2" /> זוהי כמות זעירה, אך השמש גדולה מספיק כדי לספק לכדור הארץ חום ואור. בכל שנייה הופכת השמש 4,000,000 טונות מימן לאנרגיה טהורה.<ref>{{צ-ספר|מחבר=דייוויד בודאניס|שם=E=mc²: סיפורה של התגלית הגדולה בהיסטוריה|עמ=158}}</ref> תהליך זה נקרא [[היתוך גרעיני]].{{הערה|{{דוידסון|ד"ר אבי סאייג|האם פצצת מימן חזקה יותר מפצצת אטום, ומדוע? רון|askexpert/technology/האם-פצצת-מימן-חזקה-יותר-מפצצת-אטום-ומדוע-רון|16 באפריל 2012}}}}
 
====גילוי הביקוע הגרעיני====