איצטלנים – הבדלי גרסאות

איצטלנים (שם מדעי: ascidiacea) הם מחלקה של [[חסרי חוליות]] ימיים, הניזונים מסינון מיםחומר אורגני מגוף המים. באיצטלנים קיימים מינים מושבתיים ומינים [[מין יחידאי|יחדאיים]]. כלמרבית האיצטלנים הם [[בעל חיים ישיב|ישיבים]], צמודי מצע כאשר [[פגית|הפגית]] שלהם שוחה בגוף המים.

איצטלנים (Ascidiacea) הם חסרי חוליות ימיים [[מערכה (טקסונומיה)|ממערכת]] [[מיתרניים|המיתרניים]] (Chordata), המשויכים לתת המערכה [[מיתרני זנב|מיתרני הזנב]] (Tunicate) או (Urochordata). [[מחלקה (טקסונומיה)|מחלקת]] האיצטלנים היא המחלקה הגדולה ביותר תחת תת-מערכה זו (Shenkar & Swalla, 2011) והיא מונה כיום כ-3000 מינים ידועים למדע. איצטלנים, בדומה [[בעלי חוליות|לחולייתנים]], משתייכים למערכת [[מיתרניים|המיתרניים]] (Chordata), בשל ארבעה מאפיינים משותפים: סדקי זימים, זנב פוסט אנאלי, מיתר גבי חלול וחוטוצינור עצבים גבי. אצל בני האדם, מאפיינים אלו קיימים בשלבים מסוימים אצל העובר ונעלמים במהלך ההיריון. באיצטלנים מאפיינים אלו קיימים בשלב [[פגית|הלרוולי]] (שלב התפתחותי מוקדם) ונעלמים בשלב הבוגר. [[פגית|הלרווה (פגית)]], של האיצטלן היא לרווה דמוית ראשן, אשר שוחה במים עד אשר היא עוברת [[מטמורפוזה]] (התמרה) לבוגר ישיב, צמוד מצע. בעבר, [[מיתרני ראש|מיתרני הראש]] (Cephalochordate) נחשבו לקבוצה הקרובה ביותר מבחינה אבולוציונית לחולייתנים, אך מחקרים גנטיים הראו לאחרונה כי מיתרני הזנב הם הקבוצה הקרובה ביותר למערכה זו (Delsuc et al., 2006; Tsagkogeorga et al., 2009; Zeng & Swalla, 2005).

מחלקת האיצטלנים מחולקת לשלוש סדרות אשר נבדלות זו מזו על ידי מבנה סל זימים שונה (Millar, 1971). :

איצטלנים נפוצים בכל רחבי האוקיינוסים, הם מותאמים לטווח רחב של טמפרטורות, מליחות מים ועומקים שונים. הם יכולים להתיישב על מצע סלעי, בשוניות אלמוגים, על מצע מלאכותי ואף להיאחז בחול בעזרת איבר דמוי גבעול.(miler) מספר מינים רביםהצליחו שללפלוש בעשורים האחרונים לסביבות חדשות, איצטלנים הם [[מין פולש|מינים פולשים]]. איצטלנים הם פולשים מוצלחים מכמה סיבות שונות; הם מגיעים לגיל רבייה תוך מספר חודשים ספורים' הם דו ביתיים ([[הרמאפרודיט|הרמפרודיטים)]] ומשחררים מספר רב של [[תא רבייה|גמטות]] לגוף המים בתקופת הרבייה (YamaguchiLambert, 19752007). לרב אין להם טורפים טבעיים באזור אליהם הם פולשים ובנוסף הם מופצים בעזרת הצמדות לכלי שיט המהווה את מקור ההפצה העיקרי שלהם (Berezade &Barros Shenkaret al., 20222009; de BarrosGewing et al., 20092014) . בחופי ישראל ישנם עשרים ותשעה מינים שונים של איצטלנים בים התיכון, חמישה מהם אינם מינים מקומיים ובמפרץ אילת עוד עשרים ושבעה מינים שונים שתועדו עד היום (Shenkar, 2008). מספרים אלו מהווים הערכת חסר בשל מאמץ בזיהוי ודיגום מועט.

הצורההמבנה הבסיסיתהבסיסי של איצטלן, מורכבתהמכונה [[סיפוןגם (צינור)|מסיפון]]זואיד, דומה לאגרטל בעל שני פתחים: סיפון כניסה אליו נשאבים מים אל בית הבליעה וסיפון יציאה דרכו המים יוצאים. בית הבליעה עבר התמחות לסינון מזון, יש בו סדקים והוא נקרא גם סל זימים מפני שמתבצע בו גם [[נשימה|תהליך חילוף גזים (נשימה).]] רב האיצטלנים ניזונים על ידי סינון חלקיקים מגוף המים. חלקיקים הנעים בזרם המים נתפסים בריר אשר מופרש מאיבר בשם אנדוסטיל, ומוסעים אל סל הזימים (Ben Tal et al., 2021; Bone et al., 2003). בלוטת האנדוסטיל [[הומולוגיה (ביולוגיה)|הומולוגית]] ל[[בלוטת התריס]] בחולייתנים (ogasawarw 1999). על גבי סל הזימים ישנם שוטונים, אשר תנועתם גורמת להזרמת מים. החלקיקים עוברים מסל הזימים לעבר מערכת העיכול בסדר הבא: [[ושט]] קצר, [[קיבה]], בלוטות עיכול, [[מעיים|מעי]] ופי טבעת שנפתח אל סיפון היציאה משם הפסולת נפלטת החוצה על ידי התכווצות שיריםשרירים. (miler)

ישנם מינים מושבתיים בהם קיימים הבדלים בארגון הזואידים במושבה. לכל זואיד יש פתח כניסת מים נפרד ואילו פיתחיפתחי יציאיתיציאת המים של הזואידים מתנקזים לפתח יציאהאחד אחדמשותף, כמו למשל אצל ''הבוטריל הפרחוני'' (''Botryllus schlosseri''). במינים מושבתיים אחרים לכלנשמר זואידהמבנה במושבההבסיסי של הזואיד בעל פתח כניסה ופתח יציאת מיםיציאה נפרד. (קליין, 2012). איצטלנים מסננים בעיקר פיטופלנקטון וזואופלנקטון קטנים. בשביל להצליח להגיע לכמות מזון מספקת, איצטלנים מסננים כמות גדולה של מים, בין עשרות למאות מיליליטרים בדקה. באזורים אוליגוטרופים, אשר עניים בחומרי הזנה, האיצטלניםאיצטלנים אף מסוגלים יסננולסנן חלקיקים הקטנים מגודל [[מיקרומטר (יחידת מידה)|מיקרון]], כמו [[חיידקים|בקטריות]] שונות (Jacobi et al., 2018) באיצטלנים קיים [[לב]] המורכב משרירים הנעים ומזרימים את הדם ב[[תנועה פריסטלטית]]., הדםכיוון זורם במערכת סגורה וכיוון זרםזרימת הדם מתהפך לכיווןבכל הנגדי כל שלושמספר דקות. לערך(konard 2016).

כיסוי הגוף של איצטלנים נקרא [https://hebrew-academy.org.il/keyword/%D7%90%D6%B4%D7%A6%D6%B0%D7%98%D6%B0%D7%9C%D6%B8%D7%94/ איצטלה] (טוניקה) והוא מהווה שלד גוף חיצוני. איצטלנים הם צמודי מצע ולכן צריכים להתקיים בתנאי קיצון כמו יובש, זיהום מים, טורפים ושחיקה, הטוניקה מהווה מגנההגנה מפני גורמים אלו. הטוניקה מורכבת מחלבונים שונים כגון [[קולגן|קלוגן]], קיטין[[קרטין|, קריטין]], וטוניציןטוניצין וחומרים נוספים רבים בעלי שימושים שונים. למשל, תאים [[פגוציט|פאגוציטים]] שמטרתם להגן מפני [[פתוגניות|פתוגנים]], תאים המאכסנים חומצה לשם הגנה מפני טורפים ותאים [[פיגמנט]]ים בכדי לשמש הגנה מקרינת השמש (Hirose, 2009). ישנם מינים של איצטלנים בהם הטוניקהמתקיימת בטוניקה סימביוזה עם חיידקים אשר מייצרתמפיקים אור בתהליך [[ביולומינסנציה]], ישנםועם מיניםאצות בהםהמפיקות קיימתומספקות סוכרים לאיצטלן בתהליך ה[[סימביוזה|סמביוזהפוטוסינתזה]], עםלמשל אצותהאיצטלן אשר''Diplosoma נמצאותsimile'' בטוניקה(Koplovitz ומספקותet סוכריםal., לאיצטלן2015). במינים מסוימים הטוניקה יכולה להכיל אף מחטי שלד וכלי דם. (Hirose, 2009)

איצטלנים מתרבים ברבייה מינית על ידי שחרור גמטות לגוף המים ([[:en:Spawn_(biology)|spawning]]) או על ידי הפריה והדגרה פנימית, קיים בחלק מן המינים המושבתיים(brooding). בנוסף קיימת גם רבייה א-מינית באיצטלנים, במינים מושבתיים על ידי השתנצותה[[רבייה אל-זוויגית|נצה]] וגם על ידי יכולת רגנרציה גבוהה, אשר מאפשרת התפתחות מושבה חדשה מרקמה קטנה ואפילו מתאים בודדים (Voskoboynik et al., 2007; Brown et al., 2009; Blanchoud et al., 2017; Kassmer et al., 2020). לחלק מן המינים הסוליטרים יש יכולת לרגנרציה גם כן, אך פחות מפותחת וכוללת בעיקר גדילה מחדש של איברים פגועים כמו סיפונים וגנגליון עצבים (Jeffery, 2015; Medina et al., 2015; Gordon et al., 2019). למין הסולטארי ''Polycarpa mytiligera'' יכולת רגנרציה מלאה של כל מבנה גופו ואיבריו. זאת אומרת שאם ''Polycarpa mytiligera'' יחתך לשישה חלקים קטנים, יתפתחו מכל החלקים שישה איצטלנים סוליטרים שלמים ומתפקדים. Gordon 2021/

= שימושיםמחקר =