ישיבת מרכז הרב – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מביע עניין (שיחה | תרומות) ←התייחסויות לפיצול: אם כבר |
מביע עניין (שיחה | תרומות) ←פיצול הישיבה: התחלה של תיקון |
||
שורה 112:
המאבקים בין שני המחנות בישיבה התחדדו סביב כמה הבדלים אידאולוגיים. הרב טאו ותלמידיו עסקו יותר בהדגשת מורשת הרב צבי יהודה קוק כפי שהבינוה, ואילו הרב שפירא פחות עסק בכך. נושא לימודי אמונה הודגש יותר אצל הרב טאו ותלמידיו, ואילו הרב שפירא התמקד יותר בלימודי הגמרא, אם כי שמר על כך שלימודי האמונה בישיבה יימשכו כפי שהיו,{{הערה|{{אתר ישיבה1|1=חיים אביהוא שוורץ|3=13388|2=ראש ישיבת 'מרכז הרב' (פרק ג')}}}} שיבח לימודים אלו ואף עודד ודרבן את העיסוק בהם,<ref>{{צ-מאמר|מחבר=הרב [[יעקב אריאל]]|שם=איש ההלכה|כתב עת=ביטאון צהר לב}}</ref> וכמו כן נהג לעסוק עם התלמידים בלימוד ועיסוק אמוני במוצאי שבתות, לאחר סיום השיעור בקצות החושן{{הערה|הרב [[חיים שטיינר]], "ר' אברום היה אגדה", [[גילוי דעת (עלון שבת)|גילוי דעת]], י"ג תשרי תשפ"ג.}}. הפערים התבטאו גם בתחומים הקשורים בסוגיית ה[[ממלכתיות (ציונות דתית)|ממלכתיות]], שהרב טאו הוא אחד מנושאי דגלה ואילו הרב שפירא התייחס באופן ביקורתי הרבה יותר לממשלה.{{הערה|{{המכון הישראלי לדמוקרטיה|יאיר שלג|אחרי רבים – להטות? עמדות רבנים בישראל כלפי הדמוקרטיה|books/4975|2006}}, בעמ' 78}} הרב [[שאול ישראלי]], הרב [[משה צבי נריה]] והרב [[שלמה גורן]],{{הערה|אברמוביץ', הביקורת המשיחית על גוש אמונים, בתוך: "הציונות הדתית: היסטוריה, רעיון, חברה". עמ' 183}} וכן חלק מתלמידי הרצי"ה הוותיקים – דוגמת הרבנים [[יעקב אריאל]], [[דוב ליאור]], [[יעקב הלוי פילבר|יעקב פילבר]], [[חיים שטיינר]], [[זלמן ברוך מלמד]], [[איתן איזמן]], [[מיכאל הרשקוביץ]], [[אליקים לבנון]], [[דוד חי הכהן]], [[יהושע רוזן]] ו[[אריה שטרן]] – צידדו במחנהו של הרב שפירא.{{הערה|ריקלין, מאבקם של חוג תלמידי הרצי"ה בהתנתקות. בתוך: "הציונות הדתית: היסטוריה, רעיון, חברה". עמ' 40 - 41. מכתב רבנים בוגרי הישיבה שפורסם בעיתון [[הצופה]], י"ד חשוון תשנ"ח}}{{הערה|{{יוטיוב|QX6GFWSiQKs|שם=הלווית מו"ר הרב יהושע רוזן זצ"ל|זמן=107}}}}{{דרושה הבהרה}}
מתח זה הוביל לפיצול הישיבה בראשית שנת [[תשנ"ח]] ([[1997]]). קודם לכן, בקיץ [[תשנ"ז]] ([[1997]]), הציעה הנהלת הישיבה בפני התלמידים אפשרות ללימודי הוראה במקביל ללימודי הישיבה.<ref>"ויכוח
קבוצת רבנים מוותיקי תלמידי הרצי"ה המשיכה ללמד בישיבה אחרי הפיצול ואחרי פטירת הרב שפירא, ביניהם: הרב [[חיים שטיינר]], הרב [[יעקב פילבר]], הרב [[יהושע רוזן]], הרב [[מיכאל הרשקוביץ]], הרב [[יצחק בן שחר]], הרב [[חיים אביהו שוורץ]]. וכן אלו בעקבות הפיצול חידשו את שיעוריהם בה - הרב [[יעקב אריאל]], הרב [[אריה שטרן]] והרב [[דוד חי הכהן]].
שורה 123:
הרב [[שלמה אבינר]] אמר לאחר הפיצול שהשבוע היה עצוב מאוד, אך ייתכן שהפיצול היה בלתי נמנע, ושאין סיבה ששתי הסיבות לא יצליחו וישגשגו.<ref>"הפילוג בישיבת מרכז הרב", [[כל העיר]], ז' חשוון תשנ"ח, עמ' 55</ref> במאמרים שפרסם כתב שאין לבקר אף אחד מהצדדים, והציע לשואל לא להכניס את ראשו למחלוקת. עוד כתב שמכיוון שחילוקי הדעות החלו עקב פיתרון למצוקה כספית נוראה, חשבון הנפש שיש לעשות הוא כיצד נתנו לישיבות להגיע למצב כזה.<ref>הרב שלמה אבינר, "הנותנים עצות לרבותיהם", עיטורי כהנים 156, כסליו תשנ"ח. הרב שלמה אבינר, "לא להיכנס למחלוקת", עיוטרי כהנים 158, שבט תשנ"ח</ref>
הרב שפירא ותלמידיו סברו שעל פי ההלכה אסור היה להם להקים ישיבה בעירו של הרב שפירא, שלדעתם הוא גם רבם של הפורשים.<ref>הרב יוסף בדיחי, '''יוסף לקח''', ירושלים תשע"ב, עמ' 60–61</ref> והרב שפירא אף אמר כי ללא שיחזרו בתשובה על המעשה הפ פסולים להוראה, כדין תלמיד החולק על ישיבתו של רבו.{{הערה|הצופה, ה' חשוון תשנ"ח}}
במכתב שעליו חתמו כמה רבנים מבוגרי הישיבה לאחר הפרישה והקמת הר המור, נקראו הרבנים הפורשים ותלמידיהם לשוב לישיבה ולבקש מחילה מהרב שפירא. הרב [[מרדכי אליהו]] הוסיף בתחתית המכתב דברים בשבחו של הרב שפירא ובחומרת איסור ההתפלגות מהישיבה בראשותו.{{הערה|{{כיפה|חדשות כיפה|הרב יעקב שפירא על פרישת 'הר המור': "אבי הקפיד מאוד עליהם ולא מחל"|חדשות/הרב-יעקב-שפירא-על-פרישת-הר-המור-אבי-הקפיד-מאוד-עליהם-ולא-מחל/|03 באוקטובר, 2017 18:13}}, מבוסס על גיליון "שביעי" מס' 276, עמ' 46}} מכתב נוסף פורסם בעיתון [[הצופה]] הטוען שההתפלגות מנוגדת לחינוכו של הרצי"ה לאחדות, לכבוד תלמידי חכמים ולכבוד התורה. החותמים כתבו כי "מתוך אחריות ורצון לשמור על שלמותה של הישיבה, מחזקים אנו את ידי מורנו ורבנו הגאון הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא שליט"א, המוסר נפשו למען הגדלת התורה ושלמות עמנו וארצנו" וסיימו בעידוד ללומדי הישיבה ש"סופגים מרוחם של רבותינו הגדולים". בין החותמים על מכתב זה נמצאים הרבנים [[דוב ליאור]], [[זלמן מלמד]], [[יעקב אריאל]], אמנון שוגרמן, [[גדעון פרל]], [[יהודה פליקס]], [[ישעיהו מייטליס]], [[יהושע בן מאיר]], [[שמואל יניב]], [[מנחם פליקס]], [[שבתי זליקוביץ]], [[עמנואל זרביב]], [[יוסף טולדאנו]], [[שמחה שטטנר]], [[שבתי סבתו]], [[יוסף אלנקווה]], [[חיים אביהוא שוורץ]], [[דוד חי הכהן]], ועוד. בראש החותמים הופיע הרב אליהו שלמה רענן (בנו של הרב [[שלום נתן רענן]]), בתואר "נכד מרן הראי"ה"{{הערה|הצופה, י"ד חשוון תשנ"ח}}▼
▲עיתון הצופה, וכתבו שאול שיף, הצהירו על תמיכתם ברב שפירא.<ref>"לא אסתיר כי אני אישית ו"הצופה" מתייצבים במחלוקת שפרצה מאחורי ראש הישיבה, הגאון הרב אברהם שפירא" (שאול שיף בתשובה ל"מכתב למערכת" תחת הכותרת "ויכוח בין תלמידי חכמים", הצופה, חשוון תשנ"ח)</ref> במכתב שעליו חתמו כמה רבנים מבוגרי הישיבה לאחר הפרישה והקמת הר המור, נקראו הרבנים הפורשים ותלמידיהם לשוב לישיבה ולבקש מחילה מהרב שפירא. הרב [[מרדכי אליהו]] הוסיף בתחתית המכתב דברים בשבחו של הרב שפירא ובחומרת איסור ההתפלגות מהישיבה בראשותו.{{הערה|{{כיפה|חדשות כיפה|הרב יעקב שפירא על פרישת 'הר המור': "אבי הקפיד מאוד עליהם ולא מחל"|חדשות/הרב-יעקב-שפירא-על-פרישת-הר-המור-אבי-הקפיד-מאוד-עליהם-ולא-מחל/|03 באוקטובר, 2017 18:13}}, מבוסס על גיליון "שביעי" מס' 276, עמ' 46}} מכתב נוסף פורסם בעיתון [[הצופה]] הטוען שההתפלגות מנוגדת לחינוכו של הרצי"ה לאחדות, לכבוד תלמידי חכמים ולכבוד התורה. החותמים כתבו כי "מתוך אחריות ורצון לשמור על שלמותה של הישיבה, מחזקים אנו את ידי מורנו ורבנו הגאון הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא שליט"א, המוסר נפשו למען הגדלת התורה ושלמות עמנו וארצנו" וסיימו בעידוד ללומדי הישיבה ש"סופגים מרוחם של רבותינו הגדולים". בין החותמים על מכתב זה נמצאים הרבנים [[דוב ליאור]], [[זלמן מלמד]], [[יעקב אריאל]], אמנון שוגרמן, [[גדעון פרל]], [[יהודה פליקס]], [[ישעיהו מייטליס]], [[יהושע בן מאיר]], [[שמואל יניב]], [[מנחם פליקס]], [[שבתי זליקוביץ]], [[עמנואל זרביב]], [[יוסף טולדאנו]], [[שמחה שטטנר]], [[שבתי סבתו]], [[יוסף אלנקווה]], [[חיים אביהוא שוורץ]], [[דוד חי הכהן]], ועוד. בראש החותמים הופיע הרב אליהו שלמה רענן (בנו של הרב [[שלום נתן רענן]])
הרב [[דוד חי הכהן]] כתב שישיבת הר המור היא בעלת ערך רב אך רוב הציבור כואב את הפרישה, אשר נראית בלתי מוצדקת. הוא הסביר שלמרות ש"סגנון הדברים" של הרצי"ה מובלט יותר בהר המור, דרכו המעשית משתמרת דווקא במרכז הרב, בין השאר בפעילות למען [[ארץ ישראל]], בעוד בתחום הלימודי לא קיים הבדל. הוא סיים כי לפי רוב רובו של הציבור ישיבת מרכז הרב היא הממשיכה את דרכו של הרצי"ה, וגם רוב זקני תלמידיו אינם מקבלים את דרכה של הר המור.
| |||