ויקיפדיה

ישיבת מרכז הרב

ישיבה גבוהה ציונית-דתית בירושלים. הישיבה הציונית דתית הגבוהה הראשונה בארץ ישראל

מרכז הרב – הישיבה המרכזית העולמית (מכונה "מרכז", במלעיל) היא הישיבה הציונית דתית הגבוהה הראשונה בארץ ישראל. מכונה "ספינת הדגל של הציונות הדתית"[2].

ישיבת מרכז הרב
ישיבה גדולה
השתייכות ציונות דתית
תאריך ייסוד ה'תרפ"ד, 1924
מייסדים הרב אברהם יצחק הכהן קוק
בעלי תפקידים
מנהל יעקב אלעזר כהנא שפירא (2007) עריכת הנתון בוויקינתונים
ראש הישיבה הרב יעקב אלעזר כהנא שפירא
תלמידים
כ-700 תלמידים ואברכים[1]
מיקום
מיקום הרב צבי יהודה 12, ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
קואורדינטות 31°47′16″N 35°11′48″E / 31.7879°N 35.1967°E / 31.7879; 35.1967
mercazharav.org.il
(למפת ירושלים רגילה)
 
ישיבת מרכז הרב
ישיבת מרכז הרב
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ישיבת "מרכז הרב" נוסדה בשנת ה'תרפ"ד (1924) על ידי הרב הראשי האשכנזי הראשון של ארץ ישראל, הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה), ושכנה בבית הרב. בשנת ה'תשכ"ה (1964) עברה הישיבה למשכנה הנוכחי, בשכונת קריית משה בירושלים[3]. בראשה עומד הרב יעקב אלעזר כהנא שפירא.

רבים ממקימי הישיבות הציוניות בדור הבא למדו בישיבת מרכז הרב או היו תלמידים של רבנים שלמדו בה, והיא נחשבת בעיני רבים ל"אם הישיבות הציוניות".

הראי"ה קוק, מייסד וראש הישיבה

רקע עריכה

ישיבת הרב קוק ביפו עריכה

  ערך מורחב – ישיבת הרב קוק ביפו

הרב קוק הקים ישיבה כבר לפני מלחמת העולם הראשונה, ביפו שבה כיהן כרב, וזאת כדי לא להיכנס לעימותים עם היישוב הישן. לצורך כך הוא פנה למנהיגי המזרחי ופרסם מודעות בעיתונות. הישיבה קמה בשנת ה'תרס"ט (1909). היא מנתה עשרות ספורות של תלמידים וכעבור מספר שנים התפרקה.

תוכנית הלימודים בה כללה בין היתר לימוד פנימיות התורה[4], אמונה ומחשבת ישראל[5], בנוסף לסדרי הלימוד הרגילים הנהוגים בישיבות – לימוד ש"ס ופוסקים בבקיאות ובעיון – בהכוונתו של הראי"ה, ועל פי דרכו.

חזון הישיבה של הרב קוק עריכה

כחלק מתהליך בניין האומה וגאולת ישראל, ראה הרב קוק צורך בהקמת "ישיבה מרכזית עולמית" שתשכון דווקא בירושלים ושממנה תצא תורה לכל העולם:

אני מלא תקוה שכל גדולי ישראל וכל המצפים לישועת ה' בארץ אבותינו יקומו ויתאחדו להקים לאור עולם את הבנין הגדול הזה! ישיבה מרכזית עולמית לישראל בירושלים. ירושלים עיר הקודש, בירת העבר והעתיד שלנו צריכה להיות חזות הכל של כל לב טהור וכל בעל נשמה מרגשת החדורה ברוח החיים של קדש בישראל. ועלינו להקים בתוכה ישיבה מרכזית עולמית כבירה ואדירה לא רק בעד בני ארץ ישראל, כי אם בעד כל הגולה כולה, אשר אליה ינהרו כל הצעירים למודי ה' המצוינים בכשרון ושאר רוח מכל תופשי התורה בכל תפוצות הגולה, ויעלו ירושלימה 'לקצה בגבעות ולסתת בהרים לפרק הויות ולתרץ שברים', להחזיר עטרה ליושנה ולהשתלם בה בתורת ארץ ישראל ובתחית הקודש על אדמת הקודש! שם במקום 'ארזים', בתוככי המרכז הגדול והקדוש הזה יקבלו הם תורת חיים מאוצר חיים ושם יכירו וידעו גם הם את הוד הקדושה, התפארת והעז אשר אנחנו חשים ומרגישים בארץ חמדתנו ועתידנו, וכמה גדול הוא כח האוויר המחכים של ארץ קדשינו להשפיע עלינו שפע חיים ואורה על דרכינו. שם במקום הקודש יבינו 'בחורי ישראל' ובחיריו את הכח המרכזי הפועל ב'כנסת ישראל' היושבת על אדמת הקודש...

בהמשך דבריו מסביר הרב קוק, שאמנם ישנן ישיבות רבות וחשובות, אך הן אינן מספיקות. על אף שהן מרבות תורה וחכמה. זאת מפני שלצורך השלמת הצביון של תחיית האומה עם תחיית הקודש בארץ ישראל, עליהן להיכרך יחדיו, בישיבה המחברת את הלימוד עם תודעת התחייה והגאולה של האומה וארצה בשעה זו, מה שלא מתקיים בישיבות ההן. בישיבה זו יכרכו את לימוד הקודש עם תודעת תחיית האומה, וילמדו בה נושאים נוספים בתורה מלבד גמרא והלכה. לפי שאיפתו, התלמידים שיתכנסו לישיבה ויגדלו בה ישמשו לאחר מכן כמנהיגים בעם וכרבנים, או כסופרים, מחברים או יוצרים, מתוך תפיסת הגאולה ותחיית האומה.

היסטוריה עריכה

בחיי הראי"ה עריכה

ייסודה עריכה

עם התמנותו של הרב קוק לתפקיד הרב הראשי לישראל ורב העיר ירושלים, הוא החל לפעול למען הקמת ישיבה בירושלים. הרב דוד כהן (הנזיר) סיפר בזיכרונותיו משנת תרפ"ג:

"בקיץ שעבר ואני יושב בבית המדרש סגור ומסוגר, עטוף בטלית ותפילין ושוקד על תלמודי בקול ניגון ערב והנה דופקים בדלת, ואפתח דלתות בית המדרש, והנה שני צעירים לקראתי, ואשאלם, מה אתם רוצים? ללמוד – הייתה התשובה. אז אמרתי למזכיר הישיבה ומייסדה, הרב יצחק לוי, הנה הזדמנות ראשונה לפתיחת הישיבה ויסודה, ויעדתיו לפנות מיד בזה אל הרב... כך הונח היסוד הראשון ונפתחה הישיבה". שני הבחורים היו שבתי שמואלי, לימים מזכיר הישיבה, ואריה בוירסקי[6].

בשנת תרפ"א (1920)[7] התכנס חוג תלמידים מישיבות בירושלים סביב הרב קוק ושמע ממנו שיעורים. חוג זה, שנועד להוות "הכנה ליסוד הישיבה המרכזית העולמית", מנה כעשרים וחמישה תלמידים. בעיות כלכליות מנעו את פתיחת הישיבה במשך שנתיים, עד שהנדיב הארי פישל בנה את מעונו של הרב הראשי ובו גם בית מדרש. עם סיום הבנייה החלו ההכנות המעשיות להקמת הישיבה, שנוסדה שנה מאוחר יותר. את מגמתה של הישיבה הגדיר הראי"ה: "שיהא שם שמים, שם התורה, שם ישראל ושם ארץ ישראל, מתקדש על ידה".

הרב דוד כהן הכין הצעה לתוכנית הלימודים על פי בקשתו של הרב קוק. ההצעה כוללת לימודי תנ"ך וביקורת על ביקורת המקרא, בלשנות עברית, גאוגרפיה של ארץ ישראל, היסטוריה, מבואים לתורה שבעל פה, השתלשלות ההלכה, השוואת המשפט העברי למשפט הרומי, בוטניקה, אנטומיה ואסטרונומיה כמקצועות עזר לתלמוד ועוד. לימודי פילוסופיה יהודית כללו בהצעה בין היתר את פילון, רב סעדיה גאון, חובת הלבבות, מורה נבוכים, כוזרי, רמח"ל, קבלה וחסידות. התוכנית לא יושמה בפועל.

הישיבה בראשותו עריכה

 
בית הרב קוק, שבו שכנה הישיבה מהקמתה בשנת תרפ"ד (1924) ועד שנת תשכ"ד (1964)
 
חצר בית הרב

הישיבה הוקמה בבית הרב בירושלים, (כיום ברחוב הרב קוק, סמוך לכיכר ציון). לצד הראי"ה התמנה הרב אברהם אהרן בורשטין ("הגאון מטבריג"), שעלה לארץ ישראל בשנת תרפ"ד (1924) והחל לכהן כראש ישיבה באדר תרפ"ה, ולשיעוריו הגיעו רבים מתלמידי החכמים שבירושלים, גם כאלה שלא היו קשורים לישיבת מרכז הרב. אך הוא נפטר בי"ט בכסלו תרפ"ו (1926) לאחר שהספיק ללמד בישיבה כתשעה חודשים בלבד. הרב שמעון שקופ הציע כי ימלא את התפקיד, אולם התוכנית לא יצאה אל הפועל[8]. בישיבה לימדו גם הרב יעקב משה חרל"פ, הרב צבי יהודה הכהן קוק, הרב דוד כהן - "הנזיר", הרב יצחק אריאלי, הרב שלום נתן רענן ועוד. הרב קוק עצמו לא תמיד מסר שיעורים ושיחות באופן קבוע, אך אף על פי כן האווירה הייתה באופן תמידי כזו שרוחו של הראי"ה חופפת עליה[9].

בשנותיה הראשונות מנתה הישיבה כמה עשרות תלמידים, והיא גדלה מעט במשך השנים והגיעה לבין שבעים לשמונים תלמידים. עם זאת, המצב הכלכלי של הישיבה לא אפשר לה להתפתח, ובשלב מסוים נמנעו מלקבל תלמידים חדשים אלא אם כן הם שילמו על מחייתם בעצמם (בניגוד למקובל באותה תקופה). בעקבות מסעות התרמה שנערכו בארצות הברית השתפר המצב הכלכלי, והישיבה התרחבה והגיעה ליותר משמונים תלמידים, אך בעקבות המשבר הכלכלי העולמי בשנות ה־30, כמו גם חוסר ניסיונו הניהולי של הרב צבי יהודה קוק שנתמנה באותה שנה למנהל הישיבה, נכנסה הישיבה שוב למצוקה תקציבית. למרות מסעות התרמה מחודשים, ומכתבים ששלח הראי"ה עצמו לאישים שונים, נותר המצב הקשה בעינו עד לפטירתו של הראי"ה בשנת תרצ"ה (1935).

לישיבה הגיעו תלמידים בולטים מישיבות מזרח אירופה. ביניהם גם נכדו של החפץ חיים שנשלח על ידי סבו ללמוד אצל הרב קוק[10]. חלק מן התלמידים השתתפו בתרצ"ב בהקמת "מכון הרי פישל לדרישת התלמוד".

סדר הלימוד בישיבה בתקופה זו עריכה

לצד הלימוד הישיבתי המקובל, הונהג בישיבה חידוש בכך שניתנו בה שיעורים בנושאי מחשבת ישראל (המכונים בישיבה ובקרב ממשיכותיה "לימודי אמונה"), שניתנו בעיקר על ידי הראי"ה ו"הרב הנזיר" רבי דוד כהן. כמו כן הועברו בישיבה שיעורי תנ"ך, שעליהם הופקד בנו של הראי"ה, הרב צבי יהודה קוק.

כל אחד מהתלמידים למד מסכת שבה לבו חפץ, והלימוד היה עצמאי לגמרי ונטול פיקוח, וזאת בדומה לנהוג בישיבות היישוב הישן. בערבים התקיימו שיעורי הרבנים, והמעוניינים יכלו להשתתף בהם. הראי"ה נשא לעיתים את שיעורו בפלפול תלמודי במשך שעות, עד חצות הלילה, כשהוא מדבר בקול נמוך ובמהירות רבה. נושא השיעור היה מפורסם מראש, שכן נדרשו לתלמידים ימים של הכנה כדי לאפשר את הבנתו.

בזמן כהונת הרב יעקב משה חרל"פ כראש הישיבה עריכה

 
הרב יעקב משה חרל"פ

לאחר פטירתו של הראי"ה בשנת ה'תרצ"ה, התמנה לראשות הישיבה תלמידו הרב יעקב משה חרל"פ, והרב שלום נתן רענן התמנה למנהל הישיבה. תקופה זו הייתה קשה מבחינה כלכלית וביטחונית. אותות התקופה הזאת ניכרו גם בישיבה. בשנות הארבעים מינה הרצי"ה את הרב אברהם שפירא, שנישא לאחותו של הרב רענן, לצוות הישיבה[11]. הרב שפירא ביכר להיענות להצעה זו על פני הצעת הרב יוסף שלמה כהנמן והחזון איש לכהן כראש ישיבת פוניבז', ונימק זאת לימים: "אני הולך בדרכו של מרן הרב זצ"ל"[12]

במהלך מלחמת העצמאות התגייסו רבים מבני הישיבה לצה"ל, זאת חרף המחלוקת בשאלה זו בין הרב צבי יהודה שקרא לגיוס לבין הרב חרל"פ שהתנגד לו, בדומה לראשי ישיבות נוספים בירושלים באותה תקופה. היעדרות התלמידים בתקופה זו ונפילתם של מספר תלמידים גרמה לירידה במצב הישיבה.

בתקופה זו היו מגיעים רבים מישיבת "חברון" לשמוע שיעורים בישיבה, וכן הרב בן ציון אבא שאול מישיבת פורת יוסף[13].

עם היחלשותו של הרב חרל"פ, ביקש מהרב שפירא, שעד אז מסר אך שיעור קצר[14], שימלא את מקומו ויחל במסירת השיעור כללי, וכך נעשה[15].

בזמן כהונת הרב צבי יהודה קוק כראש הישיבה עריכה

בעודה ב"בית הרב" עריכה

 
הכניסה לבניין החדש של הישיבה בקריית משה
 
בניין ישיבת מרכז הרב מצידו האחורי
 
הרב צבי יהודה קוק ליד הספרייה בישיבה יחד עם הרב אברהם שפירא

עם פטירתו של הרב חרל"פ, בשנת תשי"ב, החל למלא את תפקיד ראש הישיבה בנו של הראי"ה, הרב צבי יהודה. הרצי"ה ביקש מהרב שפירא שימשיך בקביעות במסירת השיעור הכללי, ואף מינה אותו כ"ראש ישיבה" לצידו (הרצי"ה עצמו נקרא "ראש הישיבה), וראה בו ראש ישיבה המופקד על לימוד התלמוד וההלכה, כשבנוסף אף נהג להתייעץ איתו בענייני ההנהגה הכלליים של הישיבה[16][17][12]. את בחירתו ברב שפירא נימק: "צריך שיהיו אנשים מתוכנו, החיים לפי התורה הגואלת[18] ומרבים שלום בעולם"[12] בראשית התקופה, הייתה הישיבה קטנה מאוד מספר התלמידים היה מצומצם (ביניהם היו הרב אליעזר שפירא, הרב שבתי אטון והרב יוסף שלוש). למעט שני שיעורים כלליים של הרב רענן ושל הרב אברהם שפירא[19][11][20], לא ניתנו שיעורי גמרא בישיבה[21]. לאחר שנה מונה גם הרב מרדכי פרום לר"מ, ובשלב מסוים היה גם הרב זוסמן ריגר, גיסו של הרב רענן, נותן שיעור לכמה בחורים מהישיבה.[22] התקדמות מסוימת במקומה של הישיבה הייתה בגל תלמידים שהגיע אליה בשנת ה'תש"ט, ביניהם הרב דוב ליאור, הרב פרופ' נחום רקובר והרב יהושע רוזן[23].

בהמשך התחזקה הישיבה והייתה ל"ספינת הדגל" של הציבור הדתי לאומי. חיזוקה של הישיבה התאפשר בזכות שני גורמים עיקריים: האחת - החלטת הנהלת בני עקיבא שבוגרי התנועה יונחו ללכת לשנת ישיבה לפני שיפנו להתיישבות, יחד עם פעילותו החינוכית של הרב חיים דרוקמן בקרב חניכיו בשבט איתנים, והגעתו יחד עם כמה מהמובחרים שבהם - כמו הרב זלמן מלמד, הרב יעקב פילבר, הרב צפניה דרורי ואחרים - אל הישיבה; והשנייה - השתלבותה של ישיבת "משכן ישראל", בראשות הרב יעקב כלאב במרכז הרב (פעולה שנבעה מההחלטה הראשונה), עם הגעתם מונה גם הרב כלאב לר"מ בישיבה. לאחר מלחמת ששת הימים משכה הישיבה תשומת לב ציבורית לאחר שתנועת גוש אמונים שהורכבה בעיקר מתלמידי הישיבה ובוגריה, הקימה את תנועת ההתיישבות בשטחי יהודה ושומרון, ותשומת לב זו גרמה שהישיבה פרצה לתודעה הציבורית.

הרצי"ה לימד בישיבה שיעורי תנ"ך ואמונה. היו גם בחורים מישיבת חברון כנסת ישראל שהגיעו להשתתף אצלו בשיעור. כאשר שמע הרצי"ה שיש מתלמידי הישיבה ששומעים שיעור בספר התניא, החל ללמד בתגובה את נפש החיים.[22] את השיעורים בגמרא מסרו הרב רענן, הרב כלאב, הרב פרום, והרב שפירא שהיה מוסר שיעור כללי ושוהה בישיבה בשעות הסדרים כדי לשוחח עם הבחורים בסוגיות[24].

בשנת ה'תשי"ט ביקש הרצי"ה מהרב שאול ישראלי להצטרף לראשות הישיבה. הוא החל להעביר שיעור כללי בישיבה ושימש בתפקיד ראש ישיבה עד לפטירתו בשנת תשנ"ה[דרוש מקור]. מאז ועד פטירתו נמסרו מדי שבוע שני שיעורים כלליים - שלו ושל הרב שפירא. כאשר הרב שפירא מוסר בנוסף שיעור מיוחד בקצות החושן במוצאי שבתות. במשך כל חיי הרב צבי יהודה, הרב שפירא הצניע את עצמו מאוד, ולא הביע עמדה שונה משל הרצי"ה בשום נושא[25].

המעבר לקריית משה עריכה

בחשוון תשכ"ה, מחמת ריבוי התלמידים[26], עברה הישיבה לשכונת קריית משה בירושלים, לבניין חדש שנבנה עבורה ברחוב בן דור (עם השנים הוסב שמו ל"רחוב הרב צבי יהודה"). בעשר השנים הבאות בית המדרש היה בבניין הפנימיה, במקום שבו נמצאים כיום חדרי השיעורים, ובשנת תשל"ה עבר בית המדרש למקומו הנוכחי. המעבר נתן לישיבה תנופה, נוספו ר"מים חדשים והרבה תלמידים. כמו כן היא החלה להתנהל באופן מסודר יותר, עם חלוקה לשיעורים לפי שכבות כמקובל, והרצי"ה החל במסירת שיעורים בשעות קבועות, בספרי הראי"ה, בכוזרי ובמסילת ישרים[27].

במשך הזמן שילב הרב צבי יהודה את בוגרי הישיבה בתחומי עיסוק שונים. הוא הטיל על הרבנים אריה שטרן ויוחנן פריד את הקמתו של מכון הלכה ברורה לפי חזונו של הראי"ה. גם כיום עומד הרב אריה שטרן בראש המכון. לר"מים בישיבה מינה הרב צבי יהודה את הרבנים יעקב אריאל, דוב ליאור, זלמן ברוך מלמד, חיים שטיינר, מרדכי שטרנברג, עמיאל שטרנברג, מיכאל הרשקוביץ, יהושע רוזן ואברהם יצחק הלוי כלאב, ואת הרב יהושע צוקרמן לר"מ בשיעור לבוגרי צבא. למלמדי אמונה מינה את הרבנים חיים דרוקמן, יעקב פילבר, צבי ישראל טאו, יעקב לבנון, עודד ולנסקי, עוזי קלכהיים ומיכאל צבי נהוראי.

במהלך שנת תשל"ב נפטרו הרב שלום נתן רענן והרב דוד כהן ("הנזיר"). מיד לאחר מכן, נפטר גם חתנו הרב מרדכי פרום שהיה ר"מ בולט בישיבה, מלבד שיעורים שהעביר לכלל תלמידי הישיבה הוא היה אחראי על קבלת התלמידים ואף נטל על עצמו לתקופה קצרה את ניהול הישיבה[דרוש מקור]. לאחר פטירתם קרא הרב צבי יהודה למספר רבנים בישיבה ואמר להם "צריך לקדם עוד יותר את ר' אברום בישיבה"[12], בהמשך מינה הרב צבי יהודה מספר ר"מים חדשים. במהלך שנים אלו צמחה הישיבה לסדר גודל של מאות תלמידים. מרכיב משמעותי בצמיחתה של הישיבה היה פריצתה לתודעה הציבורית בעקבות הקמת גוש אמונים.

הרב צבי יהודה ראה מצווה משמעותית בשירות הצבאי, אך נזהר שלא לערב את תקופת השירות של תלמידיו בתוכניות הלימודים של הישיבה. הוא איפשר לתלמידים חופש בחירה בנוגע לתוכני הלימוד, אך הקפיד שהם ילמדו את הספר שמירת הלשון, העוסק בדיני לשון הרע, במשך כחצי שעה בכל יום. בעידודו הוקמה תוכנית הסדר מרכז לשירות צבאי מקוצר לבחורי הישיבה שהורחבה גם לישיבות גבוהות ציוניות אחרות.

הרב צבי יהודה עצמו היה מעביר שיעורים לבני הישיבה בשעות הצהרים. השיעורים היו בספר הכוזרי, בספר אורות, אורות התורה, אורות התשובה, ומסילת ישרים. בימי רביעי אחר הצהרים היה שיעור מיוחד באורות הקודש, שאליו הורשו להיכנס רק תלמידים מבוגרים, ובהם רבני ערים וישובים, ר"מים וראשי ישיבות. גולת הכותרת של השיעורים היה השיעור בפרשת השבוע שנערך במוצאי שבת, אליו היו מגיעים המונים, והוא הועבר באמצעות טלוויזיה במעגל סגור לחדרי הבית השונים, וגם לדירות השכנים.

בשנותיו האחרונות, היה הרב צבי יהודה שולח הרבה מענייני הישיבה לבירורו והכרעתו של הרב שפירא, וכן העביר לאחריותו את ניהול הישיבה[25][28]. לפי עדות הרב דוב ליאור, בשנת ה'תשמ"ב (1982), לפני פטירתו, הורה הרצי"ה שהרב שפירא יהיה לממשיכו בראשות הישיבה[29]. כך גם סיפרו מנהל הישיבה דאז הרב שמעון קליין[30] והרב איתן אייזמן[31], בדומה העידו הרב חיים שטיינר[32] והרב יעקב אריאל[33] שכך קבע הרצי"ה בחייו.

הקמת ישיבות והתיישבות עריכה

בהמשך, שלח הרב צבי יהודה את הרבנים חיים דרוקמן, אליעזר ולדמן, דוב ליאור, יצחק בן שחר, זלמן ברוך מלמד, צפניה דרורי ואחרים להקים ישיבות חדשות, צעד שחיזק את מעמדה של הישיבה.

בעקבות מלחמת ששת הימים, ובמיוחד לאחר מלחמת יום הכיפורים, הוביל הרצי"ה את תנועת ההתיישבות בשטחי יהודה ושומרון. תנועת גוש אמונים שהורכבה בעיקר מתלמידיו, שינתה למעשה את התודעה של הציונות הדתית. בכך הפך הרב צבי יהודה את הישיבה למובילה בציבור הדתי־לאומי.

בזמן כהונת הרב אברהם שפירא כראש הישיבה העיקרי עריכה

 
הרב שאול ישראלי - ראש הישיבה יחד עם הרב שפירא

לאחר פטירת הרב צבי יהודה קוק, בחג הפורים תשמ"ב, נותרו בראשות הישיבה הרב אברהם שפירא והרב שאול ישראלי.

השיעור הכללי הועבר בימי שלישי על ידי הרב אברהם שפירא ובימי חמישי על ידי הרב שאול ישראלי. מלבד השיעורים - שם הרב שפירא דגש על יצירת קשר אישי וחם עם תלמידי הישיבה, ואף הוסיף שיעורים ושיחות עם בחורים צעירים בביתו שלו. הוא גם דרש מהר"מים ליצור קשר ושיחות אישיות עם בחורים, לשמוע על מצבם ואם יש להם קשיים או טענות, הוא הדגיש שדבר זה נצרך אף לבחורים המצוינים, ולא רק לכאלו שנחשבים עם קשיים.

בשיחות לצעירים בביתו הרבה להדגיש את חשיבות שקידת התורה והלימוד בהספק נרחב, באמרו "בתורה - כמות זו איכות", בהמריצו אותם להגביר את הקצב בלימוד העיון, ולהשקיע בלימוד התוספות בשעת לימוד הבקיאות, כשהוא מנמק: "שיטת הלימוד של 'ואם תאמר' 'ויש לומר' זה מה שבונה באדם שכל של תורה"[25].

הרב שפירא והרב ישראלי ייסדו את איחוד הרבנים למען ארץ ישראל ובלטו במאבק על שלמות ארץ ישראל בתקופת הסכמי אוסלו. לאחר ההסכמים פנה הרב חנן פורת אל הרב שפירא בבקשה שישלח אברכים מהישיבה ללמוד דרך קבע בקבר רחל כדי לחזק את האחיזה היהודית במקום, כך הוקם הכולל של הישיבה במקום הפועל עד היום. בשנת תשנ"ה נפטר הרב ישראלי. בתקופת הרב שפירא הקימו אנשי הישיבה את המאחזים גבעת אסף וחרשה. הרב שפירא בלט גם במאבק בתוכנית ההתנתקות ואף פסק כי על אנשי כוחות הביטחון לסרב פקודה ולא להשתתף בתוכנית.

הרב שפירא עודד הקמת ישיבות נוספות על ידי תלמידיו, ופעל לביסוסן וקידומן. כן יזם הקמת כוללים ברחבי הארץ, ואף שלח אברכים נשלחו לפעילות תורנית וחינוכית בחוץ לארץ[34]. תלמידים רבים בעלי שיעור קומה תורני שהוא העמיד - נשלחו על ידו למקומות שונים ברחבי הארץ, לתפקידי רבנות, דיינות וחינוך, והודרכו על ידו לאורך פעילותם[13].

לאחר פטירתו של הרב אברהם שפירא בשנת תשס"ח, נמסר כי בצוואתו הוא הוריש את תפקידו לבנו הרב יעקב שפירא. בן נוסף, הרב שמואל, הוא מנהל הישיבה.

פיצול הישיבה עריכה

בתום ימי השבעה על הרצי"ה דרשו הרב צבי טאו ושישה מהרבנים בישיבה – הרבנים מרדכי שטרנברג, עמיאל שטרנברג, עודד וולנסקי, יהושע צוקרמן ויעקב לבנון, וכן הרב שלמה אבינר – מהרב שפירא והרב ישראלי, למנות גם את הרב צבי ישראל טאו לראש ישיבה ולהעניק לו זכות הטלת וטו בקבלת והוצאת תלמידים ור"מים, ניהול כספי, עמדות הישיבה כלפי חוץ ועוד. דרישתם לא התקבלה[35]. בהמשך מינה הרב שפירא ר"מים חדשים, כמו בנו הרב יעקב שפירא, בן אחיינו הרב שלמה שפירא, ותלמידיו הרב יהושע מגנס והרב יגאל לרר. הישיבה התנהלה במשך חמש עשרה שנה כשבתוכה מלמדים רבנים משני המחנות.

השוני בין שני המחנות בישיבה התחדד סביב כמה הבדלים אידאולוגיים. הרב טאו ותלמידיו עסקו יותר בהדגשת מורשת הרב צבי יהודה קוק כפי שהבינוה, ואילו הרב שפירא פחות עסק בכך. נושא לימודי אמונה הודגש יותר אצל הרב טאו ותלמידיו, ואילו הרב שפירא התמקד יותר בלימודי הגמרא, אם כי שמר על כך שלימודי האמונה בישיבה יימשכו כפי שהיו[36], שיבח לימודים אלו, עודד ודרבן את העיסוק בהם[33], וכמו כן נהג לעסוק עם התלמידים בלימוד ועיסוק אמוני במוצאי שבתות, לאחר סיום השיעור בקצות החושן[37]. הפערים התבטאו גם בתחומים הקשורים בסוגיית הממלכתיות, שהרב טאו הוא אחד מנושאי דגלה, לעומת הרב שפירא שהתייחס באופן ביקורתי הרבה יותר לממשלה[38]. הרב שאול ישראלי, הרב משה צבי נריה והרב שלמה גורן[39], וכן חלק מתלמידי הרצי"ה הוותיקים – דוגמת הרבנים יעקב אריאל, דוב ליאור, יעקב פילבר, חיים שטיינר, זלמן ברוך מלמד, איתן איזמן, מיכאל הרשקוביץ, אליקים לבנון, דוד חי הכהן, יהושע רוזן ואריה שטרן – צידדו במחנהו של הרב שפירא[40][41].[דרושה הבהרה]

מתח זה הוביל לבסוף לפיצול הישיבה בראשית שנת תשנ"ח (1997). קודם לכן, בקיץ תשנ"ז (1997), הציעה הנהלת הישיבה בפני התלמידים אפשרות ללימודי הוראה במקביל ללימודי הישיבה. בעקבות זאת, טענו הרב טאו והרבנים הקשורים אליו, כי הנהלת הישיבה מתכוונת להקים מכון ללימודי הוראה אשר יפעל בישיבה – מה שעלול היה בעיניהם לפגוע בחירות הלימוד בה. הרב שפירא הכחיש את הדברים[42], ואת דבריו גיבו גם משרד החינוך ומשרד התרבות שהודיעו כי לא הייתה כל כוונה כזו[43]. משרד החינוך פרסם גם הכחשה בכתב רשמי[44]. הקבוצה פרסמה מכתב פומבי תקיף ובו התנגדות לאפשרות זו, בו כונה משרד החינוך "לכל הפחות עבודה זרה בשיתוף" שאסור לישיבה לשתף עמו פעולה[45]. לקראת זמן אלול הושעו החותמים על המכתב מתפקידם בישיבה[46], ובעקבות זאת עזבו אותה בתחילת זמן חורף תשנ"ח (1997) והקימו את ישיבת הר המור, בהּ מכהן הרב צבי טאו כנשיא, והרבנים מרדכי שטרנברג ועמיאל שטרנברג, כראשי הישיבה. הרב שפירא ותלמידיו סברו שעל פי ההלכה אסור היה להם להקים ישיבה בעירו של הרב שפירא, שלדעתם הוא גם רבם של הפורשים[47]. והרב שפירא אף אמר כי ללא שיחזרו בתשובה על המעשה הם פסולים להוראה, כדין תלמיד החולק על ישיבתו של רבו[48].

קבוצת רבנים מוותיקי תלמידי הרצי"ה המשיכה ללמד בישיבה אחרי הפיצול ואחרי פטירת הרב שפירא, ביניהם: הרב חיים שטיינר, הרב יעקב פילבר, הרב יהושע רוזן, הרב מיכאל הרשקוביץ, הרב יצחק בן שחר, הרב חיים אביהו שוורץ. וכן אלו בעקבות הפיצול חידשו את שיעוריהם בה - הרב יעקב אריאל, הרב אריה שטרן והרב דוד חי הכהן.

הפילוג פגע קשות בישיבה, אך היא הצליחה להשתקם, ונותרה אחת הישיבות הגדולות והחשובות של הציבור הדתי לאומי. לפי בדיקה שערך עיתונאי מקור ראשון יהודה יפרח בקרב המתמנים לתפקידי רבנות ודיינות בציונות הדתית הוא הסיק שמפרספקטיבה מאוחרת - הפיצול לא גרם להיחלשות הישיבה, ועודנה "בית הגידול הגדול והמשמעותי ביותר לתפקידי רבנות בציונות הדתית"[13].

התייחסויות לפיצול עריכה

במכתב שעליו חתמו כמה רבנים מבוגרי הישיבה לאחר הפרישה והקמת הר המור, נקראו הרבנים הפורשים ותלמידיהם לשוב לישיבה ולבקש מחילה מהרב שפירא. הרב מרדכי אליהו הוסיף בתחתית המכתב דברים בשבחו של הרב שפירא ובחומרת איסור ההתפלגות מהישיבה בראשותו[49]. מכתב נוסף פורסם בעיתון הצופה הטוען שההתפלגות מנוגדת לחינוכו של הרצי"ה לאחדות, לכבוד תלמידי חכמים ולכבוד התורה. החותמים כתבו כי "מתוך אחריות ורצון לשמור על שלמותה של הישיבה, מחזקים אנו את ידי מורנו ורבנו הגאון הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא שליט"א, המוסר נפשו למען הגדלת התורה ושלמות עמנו וארצנו" וסיימו בעידוד ללומדי הישיבה ש"סופגים מרוחם של רבותינו הגדולים". בין החותמים על מכתב זה נמצאים הרבנים דוב ליאור, זלמן מלמד, יעקב אריאל, אמנון שוגרמן, גדעון פרל, יהודה פליקס, ישעיהו מייטליס, יהושע בן מאיר, שמואל יניב, מנחם פליקס, שבתי זליקוביץ, עמנואל זרביב, יוסף טולדאנו, שמחה שטטנר, שבתי סבתו, יוסף אלנקווה, חיים אביהוא שוורץ, דוד חי הכהן, ועוד. בראש החותמים הופיע הרב אליהו שלמה רענן (בנו של הרב שלום נתן רענן), בתואר "נכד מרן הראי"ה"[50].

עם חלוף השנים המעיטו תלמידי הרצי"ה להתבטא בנושא, אך במקרים בודדים כן נרשמה התייחסות שגררה עניין בתקשורת המגזרית. הרב דוד חי הכהן כתב שישיבת הר המור היא בעלת ערך רב אך רוב הציבור כואב את הפרישה, אשר נראית בלתי מוצדקת. הוא הסביר שאף על פי ש"סגנון הדברים" של הרצי"ה מובלט יותר בהר המור, דרכו המעשית משתמרת דווקא במרכז הרב, בין השאר בפעילות למען ארץ ישראל, בעוד בתחום הלימודי לא קיים הבדל. הוא סיים כי לפי רובו של הציבור ישיבת מרכז הרב היא הממשיכה את דרכו של הרצי"ה, וגם רוב זקני תלמידיו אינם מקבלים את דרכה של הר המור.

הפיגוע בישיבה עריכה

 
ראש הישיבה לצעירים הרב ירחמיאל וייס באזכרה לנרצחים בבית המדרש של הישיבה
  ערך מורחב – הפיגוע בישיבת מרכז הרב

ב־ל' באדר א' ה'תשס"ח (6 במרץ 2008), ערב ר"ח אדר, ביצע מחבל פלסטיני פיגוע ירי בספריית הישיבה, שבמהלכו נרצחו שמונה: שלושה מתלמידי הישיבה וחמישה מתלמידי ישיבת ירושלים לצעירים.

בעקבות הפיגוע החלה קבוצת תלמידים בישיבה להוציא לאור חוברות במסגרת פרויקט 'בשביל הנשמה'. החוברות המנציחות את הנרצחים, עוסקות בנושאים דתיים־חינוכיים שונים המחולקים לימים. לאחר כשנתיים שבהן הופצו החוברות על ידי הישיבה, פרס מינהל החינוך הדתי במשרד החינוך את חסותו על הפרויקט והחל להפיץ את החוברות לכלל תלמידיו לקראת החופש הגדול. פרויקט נוסף מבית 'בשביל הנשמה' לזכר הנרצחים הוא "הלימוד היומי באמונה", שבמסגרתו יוצאים לאור כתבי ראשונים ואחרונים העוסקים באמונה במהדורות מנוקדות מחולקות ללימוד יומי ובתוספת ביאורים והרחבות.

מאז הפיגוע מתקיים מידי ליל שישי שיעור בספריית הישיבה, לזכר הנרצחים (ראו להלן). כמו כן מדי שנה מקיימת הישיבה אזכרה סמוך לתאריך הפיגוע[51], בין המשתתפים באזכרות אלו – האדמו"רים ממודז'יץ[52][53] וטולנא[54].

הישיבה כיום עריכה

שיעורים וסדרי לימוד עריכה

 
הגבהת ספר תורה בישיבה, מימין נראה הרב אביהוא שוורץ
 
לימוד בבית המדרש בישיבת מרכז הרב בעת סדר צהריים, תשע"ה
 
הרב יצחק יוסף יוצא משיעור בישיבה, איתו הרב מנחם בורשטיין

בעקבות צוואת אביו, כאמור לעיל, מונה לאחר פטירתו בנו הרב יעקב שפירא לראשות הישיבה. הוא מעביר שיעורי עיון פעמיים בשבוע לתלמידי שיעור ד' ושיעור כללי מדי שבוע, וכן שיחה בפרשת השבוע בכל ליל שישי. השיחה נערכת, נדפסת ומופצת בדוא"ל לתלמידים מהישיבה ומחוץ לה. לשיעורים הגבוהים יותר מעביר ראש הישיבה שיעורי אמונה שבועיים בביתו, לאחר סדר ערב.

לאחר סדר בוקר מתקיים סדר 'חפץ חיים' ו'שמירת הלשון', כפי שתיקן הרצי"ה. לאחר סדר צהריים ובתחילת סדר ערב נמסרים שיעורים, רובם באמונה ומיעוטם בגמרא בעיון. בסדר ערב לומדים תלמידי שיעור א' עם חברותות משיעורים ג' וד'.

בשיעורי האמונה ובלימוד העצמי לומדים בעיקר מסילת ישרים, כוזרי, ספרי המהר"ל וספרי הרב קוק. בישיבה אף מועברים שיעורים בתנ"ך, מאת הרבנים איתן שנדורפי, יצחק בן שחר ואיתמר אורבך. שיעורים לאברכים בהלכות נידה מועברים על ידי הרב מנחם בורשטין – ראש מכון פוע"ה.

במיזם "משמר" המתקיים מידי ליל שישי לזכר הנרצחים בפיגוע בישיבה, מוזמנים רבנים אורחים למסור שיעור בישיבה. בין הרבנים שהשתתפו במסגרת זו: שלמה משה עמאר, יצחק יוסף, דוד לאו, אביגדור נבנצאל[55], משה מרדכי פרבשטיין (ראש ישיבת חברון)[56], חיים וואלקין (משגיח ישיבת עטרת ישראל), רפאל אבוחצירא[57], אליהו בלומנצוויג, אורי כהן, הרשל שכטר, חיים סבתו, יואל קטן, יוסף צבי רימון, יעקב עדס, מיכה הלוי, יהושע כץ, שמואל אליהו ואברהם שטיינברג[58].

מאפיינים נוספים עריכה

החל משנת תשס"ח, בעקבות הפיגוע, יוצא לאור פעמיים בשנה כתב עת פנימי מטעם הישיבה הנקרא 'מבית מדרשנו' ובו חידושים בגמרא, בהלכה ובאמונה מפרי עטם של תלמידי ורבני הישיבה על המסכת הנלמדת. עד שנת תשע"ט יצאו לאור 23 כרכים[59]. זאת בנוסף לכתב עת אחר היוצא לאור אחת לכמה שנים מטעם הישיבה הנקרא 'ניצני ארץ' ובו חידושים מפרי עטם של רבני ותלמידי הישיבה לדורותיה[60]. עד שנת ה'תשע"ז יצאו 19 כרכים.

בישיבה כולל ללימוד חושן משפט בראשות הרב אברהם גאופטמן דיין בבית הדין הרבני בבאר שבע, כולל הלכה בראשות הרב שמיר שיינטופ ושני כוללי עיון בגמרא - בראשות הרב מאיר פרימן ובראשות הרב אברהם ישראל סילבצקי.

נכון לשנת ה'תשפ"ג, בישיבה לומדים מעל 700 תלמידים, כשליש מהם אברכים. ביניהם כאלה הלומדים עשרות שנים בכולל (כגון הרב בנימין רקובר והרב משה הררי). בין האברכים נמצאים עשרות מוסמכים לדיינות המהווים את הגיבוי העיקרי למערך בתי הדין לממונות על 35 סניפיו ברחבי הארץ, ומשמשים בו כדיינים מעת לעת[61].

בישיבה נערכות אזכרות שנתיות לרבני הישיבה – הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב צבי יהודה קוק, והרב אברהם שפירא.

דרך הישיבה עריכה

הדרך בישיבה מונהגת ברוח תורת הראי"ה קוק ובנו הרצי"ה שעיצבו אותה, המתאפיינת בין השאר ביחס חיובי לציונות ומדינת ישראל ותפיסת התקופה כאתחלתא דגאולה, ובדגש על לימודי אמונה מעמיקים. ולפי הדרכתו ורוחו של הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא.

מוקד הישיבה מושם על למדנות ושימת לב לטיפוח גדולי תורה לעתיד, ראש הישיבה הנוכחי הרב יעקב שפירא נימק זאת בכך שהישיבה נטלה על עצמה את העול של הצמחת גדולי תורה[13].

הישיבה מאמינה בשיתוף פעולה עם רבנים ואישים ממגזרים שונים, ובייחוד בתחושת שותפות הדדית עם רבני הציבור החרדי[62]. לעיתים מוזמנים רבנים חרדים, ראשי ישיבות ואדמו"רים, להעביר בה שיעור. מנגד הוזמנו גם דמויות מהציבור החילוני, כמו חבר הכנסת יצחק הרצוג[63].

הישיבה מאפשרת לחלק מן התלמידים להתגייס לצה"ל בשלב מסוים של לימודיהם, דרך מסלול "הסדר מרכז" שנוסד בה וקרוי על שמה.

מוסדות נוספים לצד הישיבה עריכה

 
בית המדרש של הישיבה לצעירים

מכונים תורניים עריכה

המכון נוסד בשנת תשמ"ב לאחר פטירת הרב צבי יהודה קוק. על ידי ראש הישיבה הרב אברהם שפירא, אשר שימש כנשיאו והעמיד בראשו את בנו הרב בן ציון שפירא, המשמש בתפקיד עד היום. בנשיאות המכון משמש כיום בנו הצעיר - ראש הישיבה הרב יעקב שפירא.
  • מכון הלכה ברורה ובירור הלכה עוסק בפיתוח והפצת שיטת לימוד זו שנוסדה על ידי הראי"ה, הכוללת הבאת דברי הרמב"ם והשולחן ערוך המצוינים ב"עין משפט", ובבירור הוצאת ההלכה מתוך עיון ופלפול בדברי הפרשנים על סוגיית הגמרא, המכון מוציא לאור גמרות במתכונת זו, אליהן מצורפות אף ההערות שכתב הרצי"ה בגיליון הש"ס שלו.
  • מכון "מים חיים" מוציא חוברות וספרים משיעוריהם של רבני הישיבה[65].

מיזמים שנוצרו בישיבה עריכה

שלוחות הישיבה עריכה

ישיבות ובתי מדרש עריכה

  • ישיבה תיכונית בראשות הרב יעקב אלימלך ביישוב אפרת במתחם ישיבת שבות ישראל.
  • בית מדרש קהילתי בפתח תקווה בראשות הרב חגי קורץ (הוקם בשנת ה'תשע"ד).
  • בית מדרש קהילתי לשכונות קריית משה ובית הכרם, במסגרתו מתקיימים שיעורים שונים לגברים, נשים ונערות, ושיעורים לדוברי צרפתית.

כוללי אברכים עריכה

אירועים בישיבה עריכה

 
ראש הישיבה הרב יעקב אלעזר כהנא שפירא לצד הרב אלי בן-דהן שכיהן כחבר כנסת ומזכירו האישי של הראש"ל והרב הראשי לישראל הרב מרדכי אליהו במסיבת פורים בישיבת מרכז הרב, פורים שנת ה'תשע"ז
 
ראש הישיבה הרב יעקב שפירא יחד עם בנימין נתניהו ראש הממשלה בטקס יום ירושלים, תשע"ה
 
ריקודים בשמחת בית השואבה בישיבה

עצרת ההודיה המרכזית לציון איחוד ירושלים מאז מלחמת ששת הימים נערכת בישיבה מדי שנה עצרת גדולה לציון יום ירושלים[66], בהשתתפות אישי ציבור וקהל רב. בדרך כלל מגיע ראש הממשלה לאירוע. במהלך העשור הראשון של המאה ה־21 לא הוזמן ראש הממשלה במשך מספר שנים, בשל התנגדות הישיבה למדיניות הממשלתית לגבי מסירת שטחים. בשנת 2022 (תשפ"ב) לא הוזמן ראש הממשלה נפתלי בנט לאירוע בשל התנגדות למעשיו הפוליטיים, הדבר עורר דיון ציבורי. בעבר לאחר סיום האירוע הייתה מתקיימת תהלוכה של תלמידי הישיבה ואלפים אחרים לכותל המערבי. בשנת 2021 השתתף יונתן פולארד בעצרת, ונשא בה נאום פומבי לראשונה בחייו[67].

שמחת בית השואבה

מדי שנה מתקיימת בישיבה שמחת בית השואבה בהשתתפות אלפים.

ראשי הישיבה מראשיתה עריכה

רבני הישיבה עריכה

רבנים שלימדו בישיבה

רבני הישיבה שעברו להר המור

ר"מים נוכחיים בישיבה

הרבנים המשמשים כיום כר"מים בישיבה ומלמדים גם גמרא וגם אמונה:

רבנים המלמדים אמונה בישיבה

הרבנים ששיעורים כיום בישיבה הם רק בנושאי אמונה:

רבני הישיבה הנוספים

  • הרב יצחק יודייקין.
  • הרב מנחם בורשטין.
  • הרב שמשון יודייקין.

ראשי הכוללים בישיבה

בעבר

כיום

  • הרב אברהם צבי גאופטמן - ראש כולל דיינות.
  • הרב שמיר שיינטופ - ראש כולל הלכה.
  • הרב אברהם ישראל סילבצקי - ראש כולל עיון בסדר צהריים.
  • הרב אבינועם זומר - ראש כולל קדשים.

מבוגרי הישיבה עריכה

  ערך מורחב – קטגוריה:בוגרי ישיבת מרכז הרב

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ישיבת מרכז הרב

הערות שוליים עריכה

  1. ^ אודות הישיבה, באתר מרכז הרב, ‏2 באפריל 2019
  2. ^ קובי נחשוני, מרכז הרב: מהרב קוק ועד הרב שפירא, באתר ynet
    שימי שפר, ‏האדמו"ר ממודז'יץ ימסור שיעור בישיבת 'מרכז הרב', באתר כיכר השבת
    משה ויסברג, מחזה מיוחד: בחורי 'מרכז הרב' רקדו במרפסות, באתר בחדרי חרדים
    בצלאל סמוטריץ:ספינת הדגל של עולם התורה הציוני דתי
  3. ^ ברחוב הרב צבי יהודה, שהיה מראשי הישיבה ובנו של הרב אברהם יצחק מייסד הישיבה.
  4. ^ ידידיה ונגרובר, ר' שם טוב גפן: פרקי חיים איגרות ומאמרים, מטולה: נזר דוד, מהדורה שנייה, ה'תשע"ח, עמ' 27, באתר אוצר החכמה; שם, עמ' 121, מובאת התכתבות בנושא בין הראי"ה לרב שם טוב גפן. בחלק מהמסמכים אף נזכרה הישיבה בתור "ישיבה לתורה ולחכמת האמת" (עמ' 124).
  5. ^ ראה לשלושה באלול, מכון הרצי"ה, ירושלים תשס"ג, עמ' מב.
  6. ^ ראו: אברהם מייזליש, הרב שבתי שמואלי, מגד ירחים גיליון 146, חשוון תשע"ב, עמ' 4
  7. ^ מרכז הרב קוק, דואר היום, 7 בנובמבר 1920
  8. ^ שמריה גרשוני, "עד אשר אמצא מקום במשכנות לאביר יעקב": רבי שמעון שקופ זצ"ל וכהונת ראש ישיבת 'מרכז הרב' – מסורות ועובדות, המעין, תשרי תש"ע, עמ' 79–96
  9. ^ מעדותו של תלמיד הישיבה הרב משה צבי נריה
  10. ^ ראה בהרחבה בספר "בין שני כהנים גדולים" מאת הרב מנחם קמפינסקי. שם מופיע גם כרטיס התלמיד של נכד זה
  11. ^ 1 2 דמות החודש - הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא
  12. ^ 1 2 3 4 דביר עמר, השדכן של הרב אברהם שפירא: הרב צבי יהודה קוק, באתר ערוץ 7
  13. ^ 1 2 3 4 בכל רגע סברה חדשה , יהודה יפרח, מקור ראשון, מוסף "שבת"
  14. ^ הרב דוב ליאור, קוממיות, גיליון 70, א' בחשון תשס"ח
  15. ^ הרב אברהם ישראל סילבצקי, מאמר שלושה כתרים, בתוך ספר הזיכרון "אשל אברהם"
  16. ^ 1 2 ראה אצל: הרב יעקב אריאל, "איש ההלכה", צהר ל"ב, תשס"ח; הרב יוסף בדיחי, יוסף לקח, סיום ההקדמה; הרב חיים שטיינר, "ר' אברום היה אגדה", גילוי דעת, י"ג תשרי תשפ"ג; ראה גם: הרב בן ציון רוזנפלד, האשה וחינוכה, עמ' 39,49
  17. ^ הרב יעקב אריאל, הסכמה לספר "האר עינינו בתורתך" מאת אמיתי קמינצקי
  18. ^ כך הגדיר הרצי"ה את ליבת משנתו של אביו
  19. ^ /דמות החודש - הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא
  20. ^ הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, באתר Mercaz Harav | מרכז הרב
  21. ^ הרב דוב ליאור, קוממיות, גיליון 70, א' בחשון תשס"ח
  22. ^ 1 2 בדרך התורה הגואלת, עמוד רלג
  23. ^ רויטל שנור, בשבע 78: תורה ללא מורא, באתר ערוץ 7
  24. ^ בדרך התורה הגואלת, עמוד רל"ח
  25. ^ 1 2 3 הרב חיים אביהוא שוורץ, ראש ישיבת מרכז הרב
  26. ^ מודעה לגיוס כספים מדווחת על כך שבישיבה קרוב למאה תלמידים הפרדס, ניסן תשכ"ד, עמוד 39
  27. ^ בדרך התורה הגואלת, עמוד רנ"ד
  28. ^ בדרך התורה הגואלת, הקדמה
  29. ^ מעדותו של הרב דוב ליאור בהלווייתו
  30. ^ דביר עמר, הלב הפועם, באתר ערוץ 7
  31. ^ ערב זיכרון לרצי"ה, דקה 131:00
  32. ^ גילוי דעת, י"ג תשרי תשפ"ג
  33. ^ 1 2 הרב יעקב אריאל, "איש ההלכה", צהר ל"ב, תשס"ח
  34. ^ הרב אברהם שפירא
  35. ^ יוסף לקח, עמ' 60 הע' 107
  36. ^ חיים אביהוא שוורץ, ראש ישיבת 'מרכז הרב' (פרק ג'), באתר "ישיבה"
  37. ^ הרב חיים שטיינר, "ר' אברום היה אגדה", גילוי דעת, י"ג תשרי תשפ"ג.
  38. ^ יאיר שלג, אחרי רבים – להטות? עמדות רבנים בישראל כלפי הדמוקרטיה, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2006, בעמ' 78
  39. ^ אברמוביץ', הביקורת המשיחית על גוש אמונים, בתוך: "הציונות הדתית: היסטוריה, רעיון, חברה". עמ' 183
  40. ^ ריקלין, מאבקם של חוג תלמידי הרצי"ה בהתנתקות. בתוך: "הציונות הדתית: היסטוריה, רעיון, חברה". עמ' 40 - 41. מכתב רבנים בוגרי הישיבה שפורסם בעיתון הצופה, י"ד חשוון תשנ"ח
  41. ^   הלווית מו"ר הרב יהושע רוזן זצ"ל, סרטון באתר יוטיוב
  42. ^ ידיעה בעיתון הצופה, ה' חשוון תשנ"ח. ריאיון עיתונאי עם הרב שפירא שהודפס בספר "מורשה" חלק א'
  43. ^ עיתון הצופה, ה' חשוון ה'תשנ"ח
  44. ^ הצופה, מוסף שבת, ז' חשוום תשנ"ח
  45. ^ לדרך הקודש, נספח ראשון
  46. ^ שיחה מאת הרב צבי טאו שניתנה בתחילת זמן אלול ה'תשנ"ז, בתוך החוברת קובץ שיחות – פנימי, שהוציאה לאור ישיבת הר המור, ללא שנת דפוס, עמ' 6.
  47. ^ הרב יוסף בדיחי, יוסף לקח, ירושלים תשע"ב, עמ' 60–61
  48. ^ הצופה, ה' חשוון תשנ"ח
  49. ^ חדשות כיפה, ‏הרב יעקב שפירא על פרישת 'הר המור': "אבי הקפיד מאוד עליהם ולא מחל", באתר כיפה, 03 באוקטובר, 2017 18:13, מבוסס על גיליון "שביעי" מס' 276, עמ' 46
  50. ^ הצופה, י"ד חשוון תשנ"ח
  51. ^ האזכרה בשנת תש"פ
  52. ^ ערוץ 7, האדמור ממודז'יץ באזכרה לנרצחי הטבח במרכז הרב, באתר ערוץ 7
  53. ^ גלריית תמונות מהביקור באתר חדשות JDN
  54. ^ האדמו"ר מטולנא באזכרה לשמונת הקדושים בישיבת מרכז הרב באתר יוטיוב
  55. ^ הרב נבנצל כבש את ישיבת 'מרכז הרב', באתר בחדרי חרדים
  56. ^ משה ויסברג, אחרי 50 שנה: ראש ישיבת חברון מסר שיעור בישיבת 'מרכז הרב', באתר בחדרי חרדים, 16 בפברואר 2018
  57. ^ משה ויסברג, נדיר: האדמו"ר רבי רפאל אבוחצירא ב'מרכז הרב', באתר בחדרי חרדים
  58. ^ שיעורי הרבנים במשמר בערוץ היוטיוב של הישיבה]
  59. ^ מאמרי מבית מדרשנו, באתר ספריית אסיף
  60. ^ מאמרי ניצני ארץ, באתר ספריית אסיף
  61. ^ יוסף ארנפלד, יש דין ויש דיין, בשבע 980
  62. ^ ישראל כהן, ‏הרב יעקב שפירא תוקף: "יש מי שמוזיל את הרבנות", באתר כיכר השבת
  63. ^ הרצוג במרכז הרב: "אש זרה מכרסמת בנו", באתר ערוץ 7, 31 ביולי 2017
  64. ^ בית הוראה שעל ידי ישיבת מרכז הרב
  65. ^ אתר האינטרנט הרשמי של מכון מים חיים
  66. ^ יום ירושלים תש"פ,
    יובל לשחרור ירושלים
  67. ^ חזקי ברוך - ערוץ 7, יהונתן פולארד: הוואקף בהר הבית - צאצאים אידיאולוגיים של הנאצים, באתר ערוץ 7


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ישיבת_מרכז_הרב&oldid=37212323"