חסידות ברסלב – הבדלי גרסאות

חסידים התקבצו סביב רבי נחמן עוד בטרם קבע את מושבו בעיר [[ברסלב (עיר)|ברסלב]]. תחילת כהונתו כ[[אדמו"ר]] הייתה בשנת [[1790]] בעיר [[מדוודיווקה]]. מספר חסידיו גדל במהלך נדודיו לזלטפולי ומשם לברסלב. בתקופת חייו זכתה החסידות לגיבוי מצד רבי [[לוי יצחק מברדיצ'ב]] ו[[החוזה מלובלין]] ובשלב מסוים גם מרבי [[שניאור זלמן מלאדי]], ולכן מחלוקות שהיו לרבי נחמן עם [[הסבא משפולי]] ועם דודו ר' [[ברוך ממז'יבוז']], לא פגעו בה באופן ניכר. בתקופה זו התעצבה חסידות ברסלב באופן שונה מחסידויות אחרות, באמצעות מנהגים שהנהיג רבי נחמן, ביניהם [[התבודדות]] ו[[וידוי (יהדות)|וידוי]] בפני הצדיק{{הערה|1=ראו: [[ליקוטי מוהר"ן]] חלק א' תורה ד'; [[אברהם יצחק גרין]], '''בעל הייסורים, פרשת חייו של ר' נחמן מברסלב''', תל אביב: [[הוצאת עם עובד]], תשמ"א, עמ' 60–61. לדברי גרין שם, ייתכן שרבי נחמן הדגיש פחות את נושא הווידוי בשנותיו האחרונות.}}. בחצי השנה האחרונה של חייו השתכן ב[[אומן (עיר)|אומן]], ושם הכיר קבוצת [[משכילים מוקדמים|משכילים]] יהודיים, כדוגמת [[הירש בער הורביץ]], שעמו שיחק [[שחמט]]. כשהירש בער הורביץ נפטר על פי עדות בתו סמוך לפטירתו היא שמעה אותו אומר הרבה ‘אוי דער רבה’, אוי דער רבה’, במשך השנים לפני פטירתו היה שומר על קשר הדוק עם ר’ נחמן מטולטשין כפי שסיפר בנו ר’ אברהם ב”ר נחמן זצ”ל באומן, והיה שולח אליו מכתבים, ר’ לוי יצחק בנדר זצ”ל סיפר שממכתבים אלו ידעו חסידי ברסלב באומן שהירש בער חזר בתשובה לפני מותו.