הגבלת קלוריות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת {{תב|ויקישיתוף בשורה}} בקישורים חיצוניים במידה וחסר (תג)
מ הוספת קישורים
שורה 10:
המחקר אודות הגבלת קלוריות אמנם נמשך מעבר ל-70 שנה אך עד היום לא ידוע בדיוק מהו המנגנון הפועל{{מקור|נושא=בריאות}} מאחוריו. ישנם אמנם כבר הסברים [[ביוכימיה|ביוכימיים]] ו[[גן (ביולוגיה)|גנטיים]] מסוימים.
 
בפברואר [[2000]] דיווח לראשונה צוות חוקרים מ-[[MIT]], שבראשו עמד [[פרופסור]] [[לאונרד גוארנטה]] (''Leonard Pershing Guarente''), על תוצאות מחקר שעשה במשך כל העשור הקודם על "גן נוגד [[הזדקנות]]", שהתגלה עוד קודם לכן ב[[שמרים]]. הצוות של גוארנטה גילה במחקרו [[אנזים]], שנוצר על ידי אותו גן ספציפי בשמרים, המסוגל "לכבות" פעילות של גנים אחרים באותם שמרים ולגרום בכך להאטת תהליך ההזדקנות של ה[[פטריות]] ה[[חד תאיים|חד תאיות]] הללו. שמרים שקיבלו עותק נוסף של הגן, חיו יותר מאשר אלה שלא קיבלוהוקיבלו אותו. ושמריםשמרים שמה-[[DNA]] שלהם, הוציאו או השקיטו את הגן הזה, חיו פחות מאלה שמהם לא הוציאו או השקיטו אותו{{הערה|[http://newsoffice.mit.edu/2000/guarente "MIT researchers uncover new information about anti-aging gene"],{{כ}} 16 בפברואר 2000, באתר MIT News}}. גוארנטה וצוותו קראו לגן ולאנזים שהוא מקודד לו, בשם ''Silent Information Regulator'' (רגולטור משקיט מידע), [[סירטואין|סירטונין]], או בראשי תיבות - SIR.
 
המחקר החדש הזה הראה גם קשר ישיר מובהק בין האטת קצב [[חילוף חומרים|חילוף החומרים]] של השמרים, להאטת תהליך ההזדקנות אצלם. ותוצאה זו השתלבה יפה עם תוצאותיהם של המחקרים הקודמים, שהראו כי "דיאטת רעב", גורמת להארכת [[תוחלת חיים|תוחלת החיים]]. כמו כן, העובדה שהתוצאה האחרונה, הארכת תוחלת החיים עקב דיאטת רעב הייתה אוניברסלית, דהיינו, נכונה לכל יצור חי כנראה, החל מ[[חד תאיים]] ועד ל[[פרימטים]] (קופים דמויי אדם) גרמה לחוקרים להניח גם, שהאנזים והגן שגילו, בהנחה שהם אכן קשורים ל"דיאטת הרעב", אף הם אוניברסליים בכל עולם החי, לרבות אולי בבני אדם.
 
ה[[היפותזה]] של גוארנטה וצוותו הייתה אם כן, שסירטואיןשסרוטואין (אחד מהמוליכים העיצביים) הוא לפחות אחד הגורמים המופעלים על ידי דיאטת רעב, והוא משמש כמתווך, המאפשר לה להאט את ההזדקנות ואת ההתדרדרות הבריאותית הנילווית אליה ובכך להאריך את תוחלת החיים הבריאים. ואחד מתלמידיו של גוארנטה, [[פרופסור]] [[דייוויד סינקלייר]], הנחשב כיום לאחד ממובילי תחום המחקר הזה, הצליח ב-[[2004]] לקשר אמפירית בין "דיאטת רעב" לסירטואיןל[[סירטואין]]{{הערה|[http://www.nature.com/nature/journal/v430/n7000/full/nature02789.html "Sirtuin activators mimic caloric restriction and delay ageing in metazoans"],{{כ}} 14 ביולי 2004, Nature}}.
 
מחקר אחר שפורסם ב-[[2000]] מציע כי המנגנון שעל פיו עובדת השיטה קשור לירידה ברמות [[אינסולין]] בגוף, אף כי למעשה שינוי התזונה הזה משפיע על מדדים [[פיזיולוגיה|פיזיולוגיים]] רבים{{הערה|1=[http://diabetes.diabetesjournals.org/cgi/content/abstract/49/12/2094 A high fasting plasma insulin concentration predicts type 2 diabetes independent of insulin resistance: evidence for a pathogenic role of relative hyperinsulinemia]}}.