כל העיר כולה כארבע אמות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
SuperBasil (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד |
מ (diffedit) |
||
שורה 3:
==במשנה==
הכלל שנוי במחלוקת בין [[רבי עקיבא]] לשאר החכמים במשנה{{הערה|ב{{בבלי|ערובין|סא|א}}}}:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=אנשי עיר גדולה מהלכין את כל עיר קטנה ואנשי עיר קטנה מהלכין את כל עיר גדולה: כיצד? מי שהיה בעיר גדולה ונתן את עירובו בעיר קטנה בעיר קטנה ונתן את עירובו בעיר גדולה '''מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה, רבי עקיבא אומר אין לו אלא ממקום עירובו אלפים אמה''' אמר להן רבי עקיבא אי אתם מודים לי בנותן עירובו במערה שאין לו אלא ממקום עירובו אלפים אמה, אמרו לו אימתי בזמן שאין בה דיורין אבל יש בה דיורין מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה}}
אף רבי עקיבא מודה, שהשובת בפועל בעיר - נחשבת כל העיר כארבע אמותיו ==המניח עירוב במקום שאין בו דיירים==
נחלקו האמוראים בגדר וטעם הלכה זו לפי טעם החכמים: לפי [[שמואל (אמורא)|שמואל]] מעלתה של העיר היא דווקא כשהיא מיושבת, וכאמור לפי פשטות לשון המשנה "...אימתי בזמן שאין בה דיורין אבל יש בה דיורין" אך אם אין בעיר אנשים שמתגוררים בה אלא העיר חרבה מתושביה, אין לה מעלה זו שכל העיר נחשבת כארבעה אמות. לעומת זאת, [[אלעזר בן פדת|רבי אלעזר]] תלמידו חלוק עליו והוא פוסק שפירוש המילים "אין בה דיורין" היא שהעיר אינה ראויה לדירה מכיוון שנפלו [[מחיצה (הלכה)|מחיצותיה]], אך אם העיר קיימת וחומתה עומדת היא נחשבת כארבע אמות, גם אם אין בה תושבים. יתרה מזו, אף המניח את עירובו במערה שראויה לדיורים - נחשבת היא לשיטתו כארבע אמות, שכן לצורך החשבת מקום כארבע אמות די שיהיה המקום מוקף מחיצות, אף שאינו עיר.
שורה 9 ⟵ 10:
בעניין פסיקת ההלכה נחלקו הראשונים: ה[[אברהם בן דוד מפושקירה|ראב"ד]], הרשב"א{{הערה|שם=רשב"א|[[רשב"א]], [[מסכת עירובין]], [[s:חידושי הרשב"א על הש"ס/עירובין/פרק ה#דף סא עמוד ב|דף ס"א, עמוד ב']]}}, [[ישעיה די טראני|רבנו ישעיה די טראני]], [[ריא"ז]], ו[[משולם בן משה מבדרש|רבנו משולם מבדרש]] פסקו כשמואל שהוא היה רבו של רבי אלעזר וגם פשטות לשון המשנה היא כדבריו, אך [[זרחיה הלוי|רבנו זרחיה הלוי]], [[יהונתן מלוניל|רבנו יהונתן מלוניל]], [[רמב"ם|הרמב"ם]]{{הערה|{{רמב"ם|עירובין|ו|ד|ספר=זמנים}}.}}, ו[[המאירי]] פסקו כשיטת רבי אלעזר, וזאת על פי הכלל "הלכה כדברי המיקל בעירוב", וכן נפסק ב[[סמ"ג]]{{הערה|עשין א'}}, וב[[ארבעה טורים|טור]]{{הערה|{{טור|אורח חיים|תח}}}}, ב[[שולחן ערוך]]{{הערה|{{שולחן ערוך|אורח חיים|תח|ב}}.}} וב[[משנה ברורה]]{{הערה|{{משנה ברורה|תח}}; {{שולחן ערוך|אורח חיים|תח|מפרש=ביאור הלכה}}}}.
אף בדעת רבי אלעזר נחלקו ראשונים: לדעת הרשב"א{{הערה|שם=רשב"א}} והמאירי, בהתבססותם על המובא ב[[תלמוד ירושלמי|תלמוד הירושלמי]], דווקא המניח עירוב תחומין במקום שהוקף לדירה - כגון עיר חריבה שחומתה עומדת, או מערה שנחצבה לצורך דירה - נעשה המקום כולו כארבע אמות, ומודדים תחום אלפיים מחוץ לאותו המקום. לעומת זאת המניח עירוב במקום שלא הוקף לדירה, כגון שהוא מוקף מחיצות טבעיות או גינה מגודרת - אין המקום נחשב כולו כארבע אמות, ומשום כך אין לאדם אלא ארבע אמות במקום עירובו - ואלפיים אמה לכל כיוון. לעומת דעתם, הרמב"ם פסק שאין הבדל בין דין מקום שהוקף לדירה לבין מקום שלא , אלא אם כן המקום שלא הוקף לדירה גדול יותר משטח בית סאתיים, כ[[קרפף יותר מבית סאתיים שלא הוקף לדירה]], שאז הוא נידון כ[[כרמלית (שבת)|כרמלית]] ואינו נחשב כולו כארבע אמות , וכן נפסק בטור<ref>{{
בתקופת האמוראים היו שניסו לערער על ההלכה במעט לכל הפחות [[לחומרא]] ולהחמיר מ[[ספק (הלכה)|ספק]] כמו רבי עקיבא, כך למשל כאשר [[מר יהודה]] ראה את בני העיר [[מברכתא]] כאשר הם מכניסים את עירובם ב[[בית כנסת]] שהיה מחוץ לעיר [[מברכתא]]{{הערה|המנהג היה בזמן המשנה והתלמוד שרבים מבתי הכנסיות היו מחוץ לעיר}}, הוא אמר להם שכדאי להעמיק את העירוב בסוף בית המדרש כדי ששיעור אלפים האמה יגדל ממקום העירוב, אך [[רבא]] שהה במקום ומחה בתוקף על דבריו של מר יהודה, באמרו לו בחריפות "חולק על דברי חכמים אתה! אין אנו פוסקים כרבי עקיבא ואף אין חוששים לדבריו!", את פסקו ביסס על הכלל הידוע {{ציטוטון|[[הלכה כדברי המיקל בעירוב]]}}{{הערה|ב{{בבלי|ערובין|סא|ב}}.}}.
| |||