התגנבות יחידים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תבנית ציטוט |
|||
שורה 97:
המבקר והחוקר, [[אורציון ברתנא]], סבר שקנז נכשל כמעט בכל המשימות שנטל עליו בספר. את מאמר הביקורת שלו, עם צאת הספר לאור, הוא פתח במשפט: "העיקר הוא אכזבה. לא אל הילד הזה התפללתי." לטענתו, קנז עסוק בריפוי פצעי־אוהב ישנים ובחשבונות עצמיים מעברו וכתב רומן שהוא אנאכרוניסטי ומהווה נסיגה שמרנית לעבר. ברתנא מאמין כי ביצירת המיקרוקוסמוס של החברה הישראלית באמצעות "המעבדה לבדיקת טיפוסים" שבספר, מנסה קנז בצורה אלגורית לרמוז ליחסי הכוחות הפוליטיים-חברתיים ולהנהגה בישראל הנוכחית (באמצע [[שנות ה-80 של המאה ה-20]]), אולם פרשנות זו היא באנאלית ופשטנית.{{הערה|שם=ברתנא|{{מעריב|אורציון ברתנא|בן מלך נרדם על ספרו החדש של יהושע קנז|19861212|130}}}} בעיה נוספת שמוצא ברתנא בספר היא חוסר אחידותו מבחינה קטעי הפרוזה הפיוטיים שבו. הוא מודה כי יש בספר קטעי פרוזה יפהפיים ואף נוגעים ללב, אלא שהעדר הקשר ביניהם הופך אותם לכעין ספר אמרות חכמה. עוד ליקוי הוא מוצא בפיתוח דמויות צדדיות (אביו המזדקן של מיקי ודפנה, חברתו של אלון) שנעלמות והמחבר אינו מוצא להן מקום בהמשך העלילה. ברתנא סבור שקנז נכשל, הן מן הבחינה הסגנונית - אותה הוא מכנה "סגנון נער", הן מבחינת זווית הראיה, כיוון שאין בספר תהליך של התבגרות הכולל שיפוט עצמי והסקת מסקנות מן העבר, והן מבחינת הצורה המבנית - כיוון שהסיפור מתפורר לעלילותיו. את כותרת מאמר הביקורת; "בן מלך נרדם", הוא מסביר בכך שקנז דומה לחמדת, גיבורו של [[ש"י עגנון|עגנון]], בסיפור "[[על כפות המנעול|גבעת החול]]", הלכוד בעיסוק מעגלי בפצעיו ואומר: "אני בן מלך נרדם שאהבתו מעוררתו לתרדמה חדשה.".{{הערה|שם=ברתנא}}
החוקר, [[גרשון שקד]], מתייחס ל"התגנבות יחידים" במאמרו העוסק ברומן העוקב של קנז, "[[בדרך אל החתולים]]".{{הערה|שם=שקד|[[גרשון שקד]], "אדם בסיר לחץ: על יצירתו של יהושע קנז ועל '''בדרך אל החתולים'''", '''ספרות אז, כאן ועכשיו''', זמורה־ביתן, 1993, עמ' 180-167. נדפס גם בתוך "יופיים של המנוצחים : ביקורת ומחקר על יצירתו של יהושע קנז", עורכות - חן שטרס וקרן דותן, עם עובד, תשע״ז 2016)}} שקד מוצא כי {{""|רומן זה נושא אופי
[[מאיר שניצר]] עמד על הרעיון המופיע בספר של השוואת האתוס של [[ספרטה]] לאתוס הישראלי-ציוני וטען כי למוות מקום נכבד בספר וכי אין זה מקרה שהסופר פותח את הספר במוות מדומה ומסיים אותו ב[[חזון העצמות היבשות]] של הנביא [[יחזקאל]] - חזון הנוגע לישראל של שנות ה-80 ולא לזאת של [[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]].{{הערה|{{חדשות|מאיר שניצר|בספרטה יסדתי את מדינת היהודים|19870121|97}}}}
| |||