קלימונטוב – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת שדות אוכלוסייה ריקים בתבנית עיר (תג) |
Nituch2022 (שיחה | תרומות) מאין תקציר עריכה תגיות: שוחזרה הסרת קישורים |
||
שורה 1:
רקע
קלימונטוב- (בפולנית:Klimontów;ביידיש: קלעמענטאָוו) שוכנת על שפת הנהר פוקז'בקה, בעמק מוקף גבעות, בצומת הדרכים אופאטוב-אושייק וסנדומייז'-סטשוב. קלימונטוב, מן היישובים העתיקים בפולין נוסדה במאה ה-12.
עד המאה ה-17 הייתה יישוב כפרי גדול. בשנת 1604 השיג בעליה, האציל י"ז אוסולינסקי, פריווילגיה ממלך פולין זיגמונט השלישי, שכללה הכרה בה כביישוב עירוני. בשנת 1611 קיבלה העיר פריווילגיה נוספת שאפשרה לה לקיים שני ימי שוק בשבוע ו-3 ירידים שנתיים.
עד לפלישת השוודים בשנים 1655-1656 התפתחה העיר מבחינה כלכלית ודמוגרפית, אך השוודים זרעו בה חורבן, הרסו את בתיה ורצחו רבים מתושביה. העיר שוחררה בידי חייליו של המצביא צ'רנייצקי. שיקומה של ק' היה איטי. בשנת 1663 היו בה רק 530 תושבים ו-241 בתים. רוב תושביה התפרנסו מחקלאות וממסחר, אך היו בה גם כמה בעלי מלאכה. העיר הייתה בבעלותן של כמה משפחות אצולה פולניות בזו אחר זו - תחילה משפחת אוסולינסקי ואחר-כך משפחות לדושינסקי, רדושבסקי ואחרות.
במאה ה-18 הוקמה בק' תעשיית טווייה ואריגת בדים, אבל העיר לא חזרה למעמדה הקודם. בשנת 1869, במסגרת צעדי ענישה של הרוסים נגד ערים במלכות פולין הקונגרסאית, איבדה ק' את מעמדה העירוני, משום שתושביה השתתפו במרד הפולני של 1863. למרות שהייתה יישוב כפרי גדלה האוכלוסייה של ק' בין שנים 1869-1921 והגיעה בשנת 1921 ל-3,737 נפש. בתום מלחמת העולם הראשונה נכללה ק' במדינת פולין העצמאית ובתקופה שבין שתי מלחמות העולם נשארה במעמד כפרי. בראשית מלחמת העולם השנייה, תחת הכיבוש הנאצי, גדל מספר תושביה (היהודים בעיקר), אך אחרי גירוש היהודים הידלדלה מאוד.
הקהילה היהודית
ייתכן שיהודים ישבו בק' כבר במאה ה-16, אף כי מקורות רשמיים מוסרים שהתיישבו שם רק ב-1604, בעת שקיבלה זכויות עיר. יהודי קלימונטוב הקימו קהילה מאורגנת על כל מוסדותיה, בנו בית-כנסת מעץ וקיבלו חלקת אדמה לבית-עלמין. עיקר פרנסתם הייתה על המסחר הזעיר, המלאכה וגם החקלאות. כשפלשו השוודים לפולין, בשנת 1655/6, נפגעו גם יהודי ק', כמוהם כשאר התושבים, ועם שחרור העיר נפלו בידי חייליו של המצביא הפולני צ'רנייצקי, שערכו בהם פרעות. לאחר הפרעות השתקמה הקהילה לאט אך בהתמדה. בסוף המאה ה-19 פתחו יהודי ק' כמה חנויות ו-3 מסעדות, ורבים אחרים היו רוכלים בכפרי הסביבה או בעלי מלאכה, בעיקר חייטים וסנדלרים, שייצרו גם הם בעיקר בעבור איכרי הסביבה.
יהודי קלימונטוב היו חסידים ושמרו בנאמנות על מוסדות הקהילה ועל מסורתם. בשנים 1857-1865 הייתה הקהילה בעלת רכוש מקרקעין לא קטן. היו לה בית-כנסת, שנבנה בשנות ה-50 של המאה ה-19 במקומו של בית-הכנסת הישן מעץ, בית עץ גדול שבו התגורר רב הקהילה, שני בתים - האחד מעץ והשני מאבן - לבתי-הספר, ובית עץ גדול שבו שכן בית-החולים. הקהילה הקפידה על כך שכיסאו של הרב יהיה מאויש ללא הפסקה. מבין הרבנים שכיהנו בעיר ידועים לנו בשמותיהם הרב אייזיק שפירא, הרב חיים בר-יוסף הורוביץ, הרב מאיר יהושע גלרנטר והרב שמחה בר-יוסף גלרנטר (משנת 1901).
לאחר מלחמת העולם הראשונה גדל מספרם של היהודים בעיר. נוסף על בית-הכנסת הוקמו בקלימונטוב שני בתי-מדרש וכמה "שטיבלעך" של חסידים. בתקופה זו נוסדו בעיר קופת גמילות חסדים ואגודות צדקה וחסד ונוסדו מפלגות ציוניות וכן הוקמו תנועות נוער בקלימונטוב.
בשנים הראשונות אחרי מלחמת העולם הראשונה נפגעו היהודים קשה מן המשבר הכלכלי, ורבים מהם נותרו ללא מקורות מחייה. מוסדות הסעד והעזרה של הקהילה התגייסו לעזרה.
בשנות ה-20 וה-30 גברו גילויי האנטישמיות בעיר בהתמדה. ולא רק מצד יחידים וקבוצות חברי מפלגות וארגונים אנטישמיים, אלא גם מצד הממשל המקומי. בתחילת 1927 הגיע לעיר מפקד משטרה חדש שהשפיל עוברי אורח ברחובות, ואף נהג לשלח בהם את כלבו.
מבחינת תעסוקה, בקלימונטוב היו 9 מסעדות, 5 מתוכן בבעלות פולנים ו-4 בבעלות יהודים. מועצת העירייה החליטה שמספר המסעדות בקלימונטוב גדול מדי וצריך לסגור 3 מהן, כולן של יהודים.
בשנת 1936 גברה ההסתה האנטישמית בתחום הכלכלה. האנטישמים קראו להטיל חרם על עסקיהם של היהודים ואף הפעילו נגדם טרור ואכן הפעילות הכלכלית של יהודי ק' שותקה בחלקה הגדול.
ב- 9.1939 עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, התגוררו בקלימונטוב 3,100 יהודים.'''
הנהגה רבנית
1. רבי בנימין עוזר ב"ר מאיר הכהן כ"ץ כיהן כרב ואב"ד קלימנטוב (פולין) וכראש ישיבה בעיר זאלקווא -אוקראינה, היה נכדו של המהרש"ל(רבי שלמה לוריא). הוא נפטר בשנת ה'ת"ע(1710) . מספריו: "אבן העוזר" על התלמוד הבבלי וספר "אבן העוזר" על שולחן ערוך.
2. הרב אייזיק שפירא כיהן כרב בקהילת קלימונטוב.
3. הרב חיים בר-יוסף הורוביץ.
4. הרב מאיר יהושע גלרנטר כיהן כרב בסוף המאה ה-19.
5. ובנו, הרב שמחה בר-יוסף גלרנטר כיהן אחרין כרב (משנת 1901).
6. בנו הרב יוסף גלרנטר נולד בקלימונטוב בשנת תרנ"ב שימש כרב ואב"ד בארזנדוב, לובלין ובבריסל. נרצח באושוויץ עם אשתו וחמישה מבין ילדיו בשנת 1942.
אישים
1. הרשל בן חיים הוא שמו האמנותי של המוזיקאי והצייר צבי כספי אותו בחר לזכר אביו חיים, הוא נולד וחי בעיירה היהודית קלימונטוב. ביצירותיו ניתן לראות מוטיבים רבים הקשורים במוזיקה, וכן דמות היהודי הנושא את ביתו על הגב, ושעון הקוקייה המסמל את הזמן ומחזור החיים.
מקורות תעסוקה ופרנסה
במאה ה-17 עיקר פרנסתם הייתה ממסחר זעיר, מלאכה וגם חקלאות.
במאה ה-18 הוקמה בעיר תעשיית טווייה ואריגת בדים.
בסוף המאה ה-19 פתחו יהודי ק' כמה חנויות ו-3 מסעדות, ורבים אחרים היו רוכלים בכפרי הסביבה או בעלי מלאכה, בעיקר חייטים וסנדלרים שייצרו את מלאכתם בעיקר בעבור איכרי הסביבה.
מוסדות וארגונים פוליטיים:
בתחום הרוחני:
• במחצית ה-2 של המאה ה-19 הייתה הקהילה בעלת רכוש מקרקעין לא קטן.
היו לה בית-כנסת, שנבנה בשנות ה-50 של המאה ה-19 במקומו של בית-הכנסת הישן מעץ, בית גדול שבו התגורר רב הקהילה, שני בתים לבתי-הספר, ובית גדול שבו שכן בית-החולים.
בית הכנסת בקלימונטוב
• לאחר מלחמת העולם הראשונה בנוסף על בית-הכנסת הוקמו בקלימונטוב שני בתי-מדרש וכמה "שטיבלעך" של חסידים.
בתחום החינוך והתרבות:
• עד הסוף המאה ה-19 המסגרת החינוכית הייתה מסורתית; לימוד ב"חדר" ואח"כ מעבר ל"תלמוד תורה" ולישיבה.
• בתחילת מאה ה-20 ביוזמתה של "המזרחי" הוקם בעיר' בית-ספר עברי, מעין "חדר מתוקן".
• "אגודת ישראל", המפלגה הדומיננטית בקהילה מבחינת מספר חבריה, קיימה בקלימונטוב מסגרת לימודים לבנות דתיות של רשת "בית יעקב".
בתחום החברתי והתרבותי;
• לאחר מלחמת העולם ה-1 נוסדו בקלימונטוב קופת "גמילות חסדים" שנתנה הלוואות זעירות ללא ריבית לבעלי עסקים קטנים, שלא יכלו להשיג אשראי בשום מקום אחר.
• וכן נוסדו אגודות צדקה וחסד כגון; "לינת צדק" ו"ביקור חולים".
• בעיירה התקיימו שיעורי ערב לעברית והוקמה ספרייה ציונית.
• הקומוניסטים הקימו ספרייה שהתקיימה עד פרוץ מלחמת העולם השנייה, למרות שפעילותם נאסרה עוד ב-1926. "
בתחום הפוליטי:
בקלימונטוב נוסדו סניף ה"הסתדרות הציונית" ומפלגות ציוניות כגון; "המזרחי", "פועלי ציון צ"ס" ו"פועלי ציון שמאל".
מהמפלגות הלא-ציוניות פעלו בה; "אגודת ישראל", ה"בונד" והקומוניסטים.
בקלימונטוב פעלו שני איגודים מקצועיים יהודיים, האחד של סוחרים והשני של בעלי מלאכה.
בתקופה זו של משבר כלכלי ושל אנטישמיות מתגברת התחזקה בעיר התמיכה בתנועה הציונית. בבחירות 1936 לוועד הקהילה איברה "אגודת ישראל" את הבכורה שהייתה לה במשך שנים רבות. הציונים קיבלו 212 קולות ו-4 מנדטים בוועד הקהילה, איגוד בעלי המלאכה היהודים קיבל 87 קולות ומושב אחד, ואילו "אגודת ישראל" קיבלה רק 150 קולות ו-2 מושבים בוועד.
ביולי 1939 התקיימו בק' בחירות לקונגרס הציוני הכ"א: רשימת "הסתדרות הציונים הכלליים העולמית" קיבלה 66 קולות, "המזרחי" - 69 קולות, גוש "ארץ-ישראל העובדת" - 6, "הציונים הכלליים" - 15,
"פועלי ציון-שמאל" - 5, "עת לבנות" 2 קולות.
גם תנועות הנוער הציוניות גדלו במספר חבריהן ופעילותן הסתעפה.
מבין תנועות הנוער הציוניות פעלו בקלימונטוב "החלוץ", "החלוץ הצעיר", "השומר הצעיר", "השומר הדתי" ו"הנוער הציוני".
רבים מבוגרי תנועות הנוער יצאו להכשרות לקראת עלייה לארץ-ישראל. בשנת 1938 עלו ארצה כמה בני נוער מקלימונטוב
בתקופת השואה
בימים הראשונים למלחמה הגיעו לק' פליטים יהודים מלודז'. הגרמנים נכנסו לק'
ב-13 בספטמבר 1939 (לפי גרסה אחרת - ב-11 בספטמבר). ביום בואם כינסו הגרמנים את כל הגברים בעיירה מבני 14 עד 60, יהודים כפולנים, בכיכר השוק.
כבר בימים הראשונים לכיבוש החלו החיילים הגרמנים במעשי שוד וביזה; הם נהגו להיכנס לחנויות של יהודים ולרוקן את תכולתן, וגם מבתי המגורים של היהודים לקחו רהיטים, כלי בית וחפצים אחרים ככל העולה על רוחם. בשעת מעשה לא נמנעו הבוזזים מגידופים, קללות ואף מכות והתעללויות.
בתחילת אוקטובר 1939 נצטוו היהודים לבחור יודנראט. תחילה עמד בראש היודנראט חיים הימלפרב, אבל כעבור זמן מה, נתמנה במקומו א' טפרמן. בסוף אוקטובר 1939 הוטלה על יהודי נפת סנדומייז' קונטריבוציה(מס) בסך 100,000 זלוטי. בחלקה של קלימונטוב נפל לשלם 12,500 זלוטי . הגרמנים לקחו 10 בני ערובה, כולם אנשי ציבור, ואיימו שאם לא ישולם הסכום במועד יוצאו בני הערובה להורג. במאמצים מרובים הצליחו היהודים לאסוף את הכסף, ובני הערובה שוחררו.
מיד עם בואם החלו הגרמנים לחטוף יהודים לעבודות כפייה בעיר ובסביבתה.
בינואר 1940 יחידת הס"ס דרשה לספק לה פועלים יהודים צעירים ובריאים. נערים ונערות יהודים הועבדו בעבודת פרך בפיקוחם של אנשי הס"ס, ללא שכר וללא מזון. העבודה הייתה מלווה התעללויות ומכות רצח.
במרס 1940 אנשי הס"ס העבירו את הספריות של קהילת קלימונטוב לסנדומייז' ושם שרפו אותם. אחר כך החרימו גם רכוש אחר של היהודים, תוך איום בעונש מוות על כל מי שיסתיר סחורה.
במרס 1940 הוחלפו אנשי היודנראט ובראשו הועמד מ' שולמן. הוקמה גם משטרה יהודית. היודנראט החדש מילא את דרישות השליטים. באפריל 1940 שולחו רבים מיהודי ק' לעבוד במחצבה, שהייתה מרוחקת 18 ק"מ מהעיר. היהודים הוצעדו לעבודה ברגל, תחת ליווי של שוטרים, והיו חייבים להגיע למקום לפני עלות השחר. יום אחד לא הופיעו היהודים לעבודה ועל כן, ב-6 באוגוסט 1940 השכם בבוקר, הגיעו לקלימונטוב שוטרים מאפאטוב, הוציאו את כל הגברים היהודים ממיטותיהם, מבלי שנתנו להם שהות להתלבש, וריכזו אותם בכיכר השוק. שם היכו אותם באכזריות והובילו אותם לעבודה במחצבה, רבים מעובדי הכפייה חלו ואחדים מהם נפטרו. היו גם כמה מעשי בריחה. הגרמנים איימו לתלות כל מי שלא יופיע לעבודה בזמן.
בשנת 1941 גדל מספרם של יהודי קלימונטוב. על הפליטים מלודז' נוספה קבוצה גדולה של יהודים מווינה ויהודים שגורשו מן הכפרים הסמוכים לק'. הצפיפות, הרעב ומגפות הטיפוס גרמו לתמותה רבה בקרב היהודים, ורבים מתו.
ב-25 בדצמבר 1941 הורו הגרמנים ליהודי העיר לאסוף את כל הפרוות שברשותם ולמסרן לידיהם. הגרמנים איימו בעונש מוות על כל מי שיחביא פרוות או ינסה להתחמק בדרך כלשהי מלציית להוראה.
בקלימונטוב לא הוקם גטו סגור, אך על היהודים נאסר באיסור מוחלט לצאת מן היישוב, למעט יציאה לעבודה במחצבה, שלוותה בשמירה קפדנית של אנשי המשטרה הפולנית והשוטרים הגרמנים.
בקיץ 1942 שולחו קבוצות גדולות של כ-300 יהודים מק', למחנה העבודה בסקרז'יסקו- קמיינה. הם עבדו במפעלים לייצור תחמושת ובתנאים קשים ביותר.
ב-30 באוקטובר 1942 הקיפו אנשי ס"ס ושוטרים אוקראינים את ק', ובעזרת המשטרה הפולנית הוציאו את יהודי ק' מבתיהם וריכזו אותם בכיכר השוק. שם נערכה סלקציה. 150 צעירים הופרדו ונשלחו לעבודת כפייה במחנה בלז'ץ, ואילו יתר היהודים, בערך 4,000 נפש, הוצעדו ברגל לזלוטה, מרחק 18 ק"מ מק'. בדרך רצחו הגרמנים ביריות 80 קשישים וחולים שלא עמדו בקצב ההליכה, הדרך הייתה זרועה גוויות. מזלאטי הובלו יהודי ק' לתחנת הרכבת בנבז'ז'ה ושם הועלו על קרונות משא, 120 איש בכל קרון. בצפיפות נוראה וללא מים שולחו 4,000 יהודי ק' למחנה ההשמדה טרבלינקה.
עוד לפני שהחל המצעד לזלאטי הוצאו מן השורות 65 יהודים, וביניהם אנשי היודנראט והמשטרה. עליהם הוטלה עבודת האיסוף והמיון של רכוש המגורשים. לאחר שהחפצים והמיטלטלין הועברו למחסני הגרמנים, הובאו אנשים אלה לגטו-משנה בסנדומייז'. שם צורפו אליהם עוד 200 יהודים מקומיים שבזמן האקציה הגדולה בק' הסתתרו, וכולם יחד הועברו למחנות עבודה. בק' נותרו רק 5 יהודים נכים, שנרצחו במקום. ק' הוכרזה "מטוהרת מיהודים" ("יודנריין").
רק מעט מבין יהודי ק' - שעבדו במחנות העבודה, יהודים שהסתתרו במקומות מחבוא שונים או יחידים שהצליחו להגיע ליערות, שרדו ושוחררו בתום המלחמה.
| |||