ויקיפדיה

בעיית הפליטים הפלסטינים – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ ויקיזציה
תגית: שוחזרה
שורה 4:
'''בעיית הפליטים ה[[פלסטינים]]''' היא שאלת מעמדם וגורלם של [[ערביי ארץ ישראל]], אשר יצאו מתחומי [[המנדט הבריטי]] ומדינת [[ישראל]] במהלך [[מלחמת העצמאות]] (המכונה על ידיהם בשם "[[הנכבה]]"), אלו שהפכו פליטים ממקום מושבם בגדה המערבית במהלך ב[[מלחמת ששת הימים]] וכן צאצאיהם, שמדינת ישראל מנעה את שיבתם לבתיהם בתום המלחמה. רבים מן הפליטים וצאצאיהם חיים ב[[מחנה פליטים פלסטינים|מחנות הפליטים]], בערים ובכפרים ב[[רצועת עזה]], ב[[יהודה ושומרון]], ב[[ירושלים המזרחית]], ב[[ירדן]], ב[[לבנון]] וב[[סוריה]] וכן במדינות אחרות בעולם.
 
מדינות ערב סירבו לסייע ביישוב הפליטים בשטחיהן, מחשש שצעד כזה יתפרש כהשלמה עם קיום מדינת ישראל ויחליש את המאבק בה.{{הערה|[[איל זמיר (משפטן)|איל זמיר]], [[איל בנבנישתי]], [http://jiis.org.il/.upload/jewland.pdf 'אדמות היהודים' ביהודה, שומרון חבל עזה ומזרח ירושלים, עמודעמ' 30]}}
 
להבדיל משאר פליטי העולם המטופלים על ידי [[נציבות האו"ם לפליטים]] (UNHCR), בעלי סטטוס של פליטים פלסטינים מטופלים על ידי [[אונר"א]] – סוכנות הסעד והתעסוקה של [[האו"ם]] לפליטים פלסטינים (UNRWA). בערך זה המונח "פליט" מתייחס לפליט לפי הגדרת אונר"א.{{ביאור|הגדרת אונר"א לא אושרה על ידי [[העצרת הכללית]] של האו"ם והיא השתנתה עם הזמן; הכתוב מבוסס על המסמכים הנוכחיים.}} בתור שכאלה הפליטים הפלסטינים הם אוכלוסיית הפליטים היחידה בעולם שבה גם צאצאי הפליטים ובני-זוגם זכאים למעמד של פליט. הגדרת הפליטים של אונר"א אף אינה מחריגה ממצבת הפליטים את אלה מהם שקיבלו אזרחות במקום מושבם החדש או את אלה שביצעו פשעים שונים או אף פעלו נגד מטרות האו"ם (תנאים שיכולים לפסול זכאות של פליטים רגילים). המנדט שניתן לאונר"א, בניגוד למנדט הנציבות, אינו כולל טיפול בהשבת הפלסטינים למקום ממנו יצאו.{{הערה|שם=זילברשץ|[[יפה זילברשץ]] ונמרה גורן-אמיתי, [http://www.metzilah.org.il/webfiles/fck/file/plitim%20FINAL.pdf שיבת פליטים פלסטינים לתחומי מדינת ישראל], עמודעמ' 29}}
 
אוכלוסייה נוספת הקשורה במונח הם אלה מ[[ערביי ישראל]] ש[[עקורים|עזבו]] את ביתם הקבוע כתוצאה מהמלחמה אך עדיין נותרו בתחומי מדינת ישראל.
שורה 111:
בהתייחס לבעיה שיצרו הניסיונות החוזרים ונשנים של פלאחים ובדווים ערבים, שנמלטו עם פרוץ הקרבות אבל החלו חוצים את הגבול כדי לקצור את שדותיהם, הכין אג"ם/מודיעין תזכיר שהוצג בפני [[יגאל ידין]] ו[[יוחנן רטנר]] (ראש אגף התכנון במטכ"ל). מחבריו הצביעו על הקשר בין בעיית המסתננים ושאלת הפליטים והוסיפו:
{{ציטוט|תוכן=על־ידי הגברה מחושבת של זרם הפליטים ועל־ידי הגברת המצוקה ביניהם אנו יכולים להגדיל את המרירות עד כדי התקוממות גלויה נגד מנהיגיהם. ואם ייוודע לפליטים... שבשדותיהם כבר אין מה לקחת, אנו אולי נוכל להחניק את התנועה של הכפריים לחזרה... היות ואנו מנהלים מלחמה עם יריב אגררי שאמצעיו מוגבלים ואוכלוסייתו חיה מקציר אחד לשני, יש לשקול אם לא כדאי לנו להשתמש באמצעים שפותחו בשנים האחרונות.|מקור=תזכיר אג"ם/מודיעין|שפה=עברית|מירכאות=כן}}
בין השאר המליצו מחברי התקציר לנקוט בכל אמצעי אפשרי כדי למנוע את קציר השדות – בין אם על ידי ריסוס מן האוויר, השמדת השדות או קצירתם מראש על ידי חיילים ישראלים. ידין אישר את הפצת החוזר.{{הערה|[[#גלבר 2004|גלבר]], פרק חסימת השיבה, עמודיםעמ' 288–289}}
 
העדויות העיקשות על מעשי הזוועה שמבצעים לוחמים יהודים בתושבים הערבים יצרו דילמה מיוחדת עבור חברי [[מפ"ם]], אשר דחו את הדיון ב"בעיה הערבית" לצורך גיבושה של עמדה מפלגתית רשמית בעניין, עד ל[[מלחמת העצמאות#ההפוגה הראשונה|הפוגה הראשונה]]. בדיון שהתקיים במרכז מפ"ם, בו נדונה הצטרפות המפלגה ל[[מנהלת העם]] ולממשלה הזמנית, הציע החבר [[אהרן ציזלינג]] להיאבק למען אחדות כלכלית של שתי המדינות, ובמיוחד, "לא לשכוח את עניין החזרה של הערבים." שאלה זו יצרה מחלוקת פנימית קשה. הוועדה הפוליטית החליטה לבסוף כי היא "מתנגדת למגמה לסלק את הערבים מתחומי המדינה היהודית המוקמת" והיא תבעה שהממשלה תקרא לערבים לא לנטוש את כפריהם, תימנע מהריסתם של כפרים שננטשו ותשמור על הרכוש עד שישובו בעליו. בהודעה מטעם המפלגה נאמר:
שורה 118:
==מספר הפליטים==
[[קובץ:PikiWiki Israel 20728 The Palmach.jpg|שמאל|ממוזער|250px|יציאת הערבים מרמלה, [[יולי]] [[1948]]]]
בסוף שנת 1947 מנתה אוכלוסיית ארץ ישראל המנדטורית כ-1,970,000 תושבים,{{הערה|שם=סלע 115|[[#סלע 1996|סלע]], עמודעמ' 115.}} מתוכם 1,294,000 ערבים.{{הערה|שם=גילבר 203|[[גד גילבר]], מגמות בהתפתחות הדמוגרפית של הפלסטינים – 1987-1870 (ספטמבר 1989), בתוך: '''התנועה הלאומית הפלסטינית: מעימות להשלמה?''', עמודיםעמ' 203–204.}} כ-826,000 ערבים מתוכם חיו בשטח שהפך בתום מלחמת העצמאות למדינת ישראל.{{הערה|שם=סלע 115}} בשלהי 1949 נפקדו במדינת ישראל 146,000 ערבים בלבד (מוסלמים ו[[פלסטינים נוצרים|נוצרים]] בלבד, לא כולל [[דרוזים]] ואחרים).{{הערה|שם=גילבר 203}} מאות אלפי ערבים הפכו בתקופה זו לפליטים: חלקם עבר לחלקים אחרים של ארץ ישראל, שנמצאו תחת שלטון כיבוש ערבי, וחלקם למדינות ערב השכנות.{{הערה|שם=סלע 115}} מספר הפליטים והתפלגותם לפי האזורים בהם השתכנו בתום המלחמה, מבוססים על אומדנים בלבד, ואין נתונים מבוססים על הפזורה הפלסטינית בתחילת 1949.{{הערה|שם=גילבר 203}} הקושי העיקרי בקביעת מספרם המדויק של הפליטים נובע מחוסר המידע לגבי מספר הערבים הזרים שחיו באופן לא-חוקי בזמן שפרצה המלחמה, מאי-סדרים ברישום הפליטים, ממעברם ממקום למקום ומנטיית הפקידים האחראים על חלוקת האספקה לנפח את מספרם.{{הערה|שם=סלע 173}}
 
מספר הפליטים הפלסטינים שעזבו במהלך מלחמת העצמאות נע ככל הנראה סביב 710,000.{{מקור}}
שורה 127:
* לפי [[גד גילבר]], מתוך כלל האומדנים שפורסמו (נכון ל-1989), ההערכה הסבירה היא כי בין 630 ל-670 אלף ערבים הפכו בתקופה זו לפליטים: בין 360 ל-380 אלף עקרו לתחומי [[הגדה המערבית]] ו[[רצועת עזה]], וכ-240 אלף לשלוש מדינות ערב השכנות, לבנון, [[עבר הירדן]] וסוריה.{{הערה|שם=גילבר 203}}
* לפי [[אוריה שביט]] ו[[ג'לאל בנא]], ב-1949 מנתה האוכלוסייה הפלסטינית 1.38 מיליון בני אדם, מהם 730 אלף פליטים.{{הערה|שם=shavit|{{הארץ|אוריה שביט וג'לאל בנא|החלום הפלסטיני הסיוט הישראלי|1.715152|5 ביולי 2001}}}} (על פי נתוני האו"ם, 932 אלף חיו בתחומי [[יהודה ושומרון]] ו[[רצועת עזה]] ב-1950).
* על פי נייר העמדה של [[מרכז מציל"ה]]{{הערה|שם=זילברשץ3|[[יפה זילברשץ]] ונמרה גורן-אמיתי, [http://www.metzilah.org.il/webfiles/fck/file/plitim%20FINAL.pdf שיבת פליטים פלסטינים לתחומי מדינת ישראל], עמודעמ' 15}} במהלך [[מלחמת העצמאות]] עזבו את מדינת ישראל בין 600,000 ל 700,000 פלסטינים.
 
כאשר הוקם אונר"א ב-1950 נרשמו כ-750 אלף נפש כפליטים ברישומיו.{{הערה|http://www.unrwa.org/who-we-are?tid=86|כיוון=שמאל}} אחרי מעל 60 שנה, נוסף לדור הראשון של הפליטים דור שני, שלישי ורביעי. ריבוי טבעי מהגדולים בעולם הכפיל את מספרם פי שישה לפחות. האוכלוסייה הפלסטינית מנתה נכון ל-2006 כעשרה מיליון בני אדם לפי מפקד האוכלוסין הפלסטיני ורישומי אונר"א.{{הערה|Drummond, Dorothy Weitz (2004). Holy Land, Whose Land?: Modern Dilemma, Ancient Roots. Fairhurst Press. {{ISBN|0974823325 }}עמודעמ' 50, {{ש}}Cohen, Getzel M. (2006). The Hellenistic settlements in Syria, the Red Sea Basin, and North Africa (Illustrated ed.). University of California Press. {{ISBN|0520241487}}, 9780520241480. עמודעמ' 415{{ש}}מפקד האוכלוסין הפלסטיני ורישומי אונר"א|כיוון=שמאל}} אונר"א אמד את מספר הפליטים הפלסטינים בשנת 2001 ב-3.7 מיליון, אולם ההערכה היא כי נתוני הארגון נוטים להפרזה{{הערה|שם=shavit}} מספרם של הפליטים ב-2005 נאמד בכ-4.25 מיליון.{{הערה|שם=unr|4,255,120 פליטים נכון ל-2005 לפי [http://web.archive.org/web/20080723174310/http://www.un.org/unrwa/publications/pdf/rr_countryandarea.pdf TOTAL REGISTERED REFUGEES PER COUNTRY AND AREA As at 31 March 2005]}} לפי הערכות של גורמים פלסטינים המספר עומד על חמישה מיליון,{{הערה|שם=גונן|יונתן גונן, [http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=710266 "דיווח: ארצות הברית שלחה למזרח התיכון צוות שיבחן את יישוב הפליטים"], נענע10, 04/04/2010}} ולפי הערכות של גורמים ישראליים,{{הערה|שם=shavit|כיוון=שמאל}} כשלושה מיליון אם סופרים לשיטתה של אונר"א, ועל פי [[רות לפידות]],{{הערה|[http://info.jpost.com/C003/Supplements/Refugees/9.html The Loopholes in 194]|כיוון=שמאל}} אם סופרים לשיטתה של נציבות הפליטים של האו"ם שהגדרת הפליט שלה אינה כוללת את צאצאיו ושוללת את מעמד הפליט מפליטים שקיבלו אזרחות במקום מושבם החדש מספר הפליטים קטן משמעותית מחצי מיליון איש.
 
על פי נתוני אונר"א, מספר הפליטים ב-2014 הוא כ-5 מיליון. להלן חלוקת מספר הפליטים לפי מדינות, בהתאם לנתוני אונר"א לשנת 2013:{{הערה|[http://www.unrwa.org/sites/default/files/2013042435340.pdf אונר"א במספרים], דו"ח מעודכן ל-1 בינואר 2013}}
שורה 152:
 
==היסטוריה==
בדצמבר 1948 החליטה העצרת הכללית של האו"ם להקים את "ארגון הסעד של האו"ם לפליטים פלסטינים במזרח התיכון" (UNRPR), שהחל לפעול לחלוקת סיוע לפליטים הנזקקים בתיאום עם מוסדות אחרים: "הוועדה הבינלאומית של הצלב האדום" לפליטים בישראל ובאזורי ארץ ישראל שהוחזקו בידי עבר הירדן; "הליגה של חברות הצלב האדום" בעבר הירדן עצמה, בסוריה ובלבנון; ו"ועדת השירות של הידידים האמריקנים (ה[[קווייקרים]]) ברצועת עזה שהייתה תחת שליטת מצרים. בדצמבר 1949 הוקמה במקום ה-UNRPR "סוכנות הסעד והתעסוקה של האומות המאוחדות למען פליטים פלסטינים במזרח הקרוב" (UNRWA, [[אונר"א]]), שלקחה על עצמה את הטיפול במחנות הפליטים.{{הערה|[[#מוריס 1991|מוריס 1991]], עמ' 417.}}
 
במהלך דיוני [[ועידת לוזאן]] ב-1949, כתוצאה מלחץ אמריקאי כבד, הביעה ממשלת ישראל בפני ממשלת ארצות הברית נכונות לקלוט 100 אלף פליטים, כ-15% מכלל הפליטים הפלסטינים באותה שנה. הובהר כי הוצאתו לפועל של הצעד הישראלי מותנית בהשגת הסדר שלום עם הערבים ובמציאת פתרון כולל לבעיית הפליטים. כ-30 אלף חזרו במסגרת [[איחוד משפחות]], אבל בעייתם של שאר הפליטים לא נפתרה.{{הערה|שם=archive}}
 
בינואר 1963 הגישה [[מחלקת המדינה של ארצות הברית]] לישראל תוכנית לפתרון בעיית הפליטים. הנשיא [[ג'ון קנדי]] הציע כי במהלך עשר שנים, תקלוט ישראל בשטחה 10% מהפליטים הפלסטינים והשאר ייקלטו במדינות ערב. כך, בסוף התקופה, תחוסל בעיית הפליטים. הנשיא הבטיח אמנם ערבויות ביטחוניות, אולם התוכנית לא כללה אפילו הכרה ערבית בישראל או הכרה ערבית בהסדר בעיית הפליטים עצמה. בלחץ אמריקאי, הסכימה ישראל למשא ומתן עמה, אולם בנובמבר אותה שנה, נרצח קנדי והתוכנית ירדה מהפרק.{{הערה|[[מיכאל בר-זוהר]], '''בן-גוריון''', כרך ג, פרק טז, עמודיםעמ' 1525–1526.}}
 
בשנת [[2004]] הכירה [[ארצות הברית]] רשמית בעמדת ישראל שבמסגרת [[הסדר הקבע]] לא יחזרו פליטים פלסטינים לישראל.{{הערה|{{הארץ|[[אלוף בן]] ונתן גוטמן|"מכתב בוש": ישראל לא תחזור לקו הירוק, הפליטים לא ישובו לישראל|1.1558971|15 באפריל 2004}}}} {{ש}} אחת מהטענות המועלות כנגד זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים היא סוגיית [[הפליטים היהודים ממדינות ערב]], שמספרם לפי הערכות היה דומה לזה של הפליטים הפלסטינים.{{ביאור|להרחבה ראו [[פליטים יהודים ממדינות ערב]].}}
 
בשנת [[2008]] פרסם ה"[[וושינגטון פוסט]]" מאמר מאת היועצים לביטחון לאומי לשעבר בממשלי [[ג'רלד פורד]], [[ג'ורג' בוש האב]] ו[[ג'ימי קרטר]], [[ברנט סקאוקרופט]] ו[[זביגנייב בז'ז'ינסקי]] שהציע תוכנית לנשיא הנבחר [[ברק אובמה]] הכוללת ארבע נקודות עיקריות, בהן ש"לא תהיה שיבת הפליטים, שכמוה כ"התאבדות לאומית" לישראל, ובמקומה תתגייס הקהילה הבינלאומית לפצות את הפלסטינים".{{הערה|{{הארץ|אמיר אורן|קווי 67', ללא שיבה לפליטים: האם זוהי תוכנית אובמה למזרח התיכון?|1.1362134|22 בנובמבר 2008}}}}{{הערה|Brent Scowcroft ו־Zbigniew Brzezinski,{{כ}} [http://www.washingtonpost.com/wp-dyn/content/article/2008/11/20/AR2008112003008.html Middle East Priorities For Jan. 21], באתר עיתון [[הוושינגטון פוסט]], 21 בנובמבר 2008}}
שורה 164:
==הפזורה הפלסטינית==
{{ערך מורחב|הפזורה הפלסטינית}}
לפי הערכת המתווך האמריקאי [[ראלף באנץ']] ב-18 באוקטובר 1948, כך התפלגו הפליטים הפלסטינים: 32.63% הגיעו ל[[יהודה ושומרון ומזרח ירושלים תחת שלטון ירדן|יהודה ושומרון]], 18.64% ל[[ירדן|עבר הירדן]], 17.58% ל[[רצועת עזה תחת שלטון מצרים|רצועת עזה]], 15.46% ל[[סוריה]], 12.93% ל[[לבנון]], 1.91% לשטח מצרים (אוהלי בדווים), ו-0.85% ל[[עיראק]].{{הערה|'''[[אטלס כרטא]] לתולדות מדינת ישראל: עשור שני''', עמודעמ' 90.}}
 
===ירדן===
שורה 186:
 
===לבנון===
בלבנון הוקמו 15 מחנות פליטים: שישה בדרום לבנון, חמישה בביירות, שניים בצפון לבנון, אחד ב[[בקעת הלבנון]] ואחד ב[[הר הלבנון]]. רוב תושביהם הגיעו מאזורי עכו, חיפה והגליל. ההערכות לגבי מספר הפליטים שהגיעו ללבנון נעות בין 120,000 ל-200,000. המחלקה לענייני פליטים במשרד הפנים של לבנון אמדה את מספרם בשנת 1952 – כ-140,000 פליטים.{{הערה|[[מצטפא כבהא]], '''המזרח התיכון בימינו: הפלסטינים – עם בפזורתו''', [[האוניברסיטה הפתוחה]], עמודעמ' 162.}}
 
על פי נתוני האו"ם, יש כיום ב[[לבנון]] כ-350,000 פלסטינים. כרבע מהפליטים קיבלו [[אזרחות]] לבנונית באמצעות נישואים ולחצים של עדות שונות בלבנון. בשנת 1994 הוענקה אזרחות לבנונית ל[[מתואלים]] מ[[שבעת הכפרים]] ומעט לאחר מכן הוענקה אזרחות לבנונית לקבוצה של פליטים סונים ולפליטים הנוצרים.{{הערה|Julie Marie Peteet, [http://books.google.com/books?id=VJc3Yhdc48wC&pg=PA177 Landscape of hope and despair: Palestinian refugee camps], page 177|כיוון=שמאל}} בלבנון קיימת התנגדות רבה להימצאות הפליטים בשטחה, בשל החשש מערעור שיווי המשקל העדין בין ה[[עדה (אנתרופולוגיה)|עדות]] השונות. רוב הפליטים בשטח לבנון יושבים במחנות, ללא זכויות אזרחיות, ללא [[שירותי בריאות]] ו[[חינוך]] ממשלתיים, מוטלות עליהם הגבלות רבות בנושאים כגון [[חופש התנועה]] ונאסרת עליהם העבודה ב[[מקצוע]]ות רבים. הגבלות רבות נוספות מוטלות על שיפוצים ובנייה במחנות הפליטים.
שורה 194:
בעקבות לחץ של פליטים [[מתואלים]] תושבי [[שבעת הכפרים]], תובע [[חזבאללה]] את שטח הכפרים הללו כחלק מלבנון, והם אינם רואים את עצמם עוד כפלסטינים.
 
הסופרת ה[[מצרי]]ת [[רדווא עאשור]] מספרת בספרה "אל-טנטוריה" על פלסטינים תושבי הכפר [[טנטורה]], שחלקם גורשו ל[[לבנון]] ומאוחר יותר נהרגו ב[[טבח סברה ושתילה]].{{הערה|{{הארץ|עודה בשאראת|אמא תרזה על טנק בג'נין|0000017f-e70a-d97e-a37f-f76f6b2f0000|18 בינואר 2021}}.}}
 
===סוריה===
ב[[סוריה]] קמו 14 מחנות פליטים: שבעה בנפת דמשק, שניים בנפת [[חלב (עיר)|חלב]], שניים ב[[דרעא (מחוז)|נפת דרעא]], אחד בנפת חומס, אחד בנפת חמאת ואחד בנפת לאד'קיה.{{הערה|שם=כבהא 163|[[מצטפא כבהא]], '''המזרח התיכון בימינו: הפלסטינים – עם בפזורתו''', [[האוניברסיטה הפתוחה]], עמודיםעמ' 162–163.}}
בסוריה יש כיום כ-300,000 פליטים.
שיעורם בכלל האוכלוסייה הוא 2.4%, והם מהווים כ-11% מכלל הפליטים הפלסטינים בעולם. רובם באו משלושה אזורים: 40% מסביבת העיר צפת, 22% מסביבת העיר חיפה, ו-16.5% מסביבות העיר טבריה.{{הערה|שם=כבהא 163}}
שורה 211:
 
[[עיראק]] סירבה להעניק לפלסטינים [[אזרחות]], ואסרה עליהם לרכוש אדמה ובתים. עיראק גם נמנעה מלהעניק לפלסטינים מעמד של פליט וסירבה לאפשר לאונר"א להעניק לפליטים סיוע.
 
בשנת 1950, הוקמה במשרד העבודה והרווחה מנהלה מיוחדת שעליה הוטל ניהול ענייני הפליטים. תפקידה היה חשוב, מכיוון שלא הוקמו בעיראק מחנות פליטים ולכן גם הפליטים בעיראק לא זכו לטיפולה של סוכנות הסעד של האו"ם. מאוחר יותר הכירו שלטונות עיראק במעמד של פליט על בסיס שני תנאים: הגעה מיישוב פלסטיני שנכבש ב-1948, או כניסה לעיראק לפני ה-25 בספטמבר 1958 – תנאי שנקבע עקב ריבוי מספר המסתננים בסוף שנות ה-50, כשבעיראק החלה לשגשג תעשיית הנפט. לאחר תאריך זה פלסטינים שהגיעו נרשמו כזרים. בשנת 1958 נקבעו קריטריונים לסיוע כספי לפליטים.{{הערה|שם=כבהא 164|[[מצטפא כבהא]], '''המזרח התיכון בימינו: הפלסטינים – עם בפזורתו''', [[האוניברסיטה הפתוחה]], עמודעמ' 164.}}
 
גל נוסף של פליטים הגיע ב-1967. באמצע שנות ה-70 הושלם מפעל ממשלתי לבנייה עממית, הפליטים קיבלו דירות קטנות, והופסק הסיוע הכספי.{{הערה|שם=כבהא 164}}
שורה 233 ⟵ 234:
מבחינת [[הרשות הפלסטינית]] מעמדם של הפליטים הפלסטינים, כלומר הפלסטינים שגרו בשטחי 48 ובחלק משטחי 67 שלא הועברו לשליטת הרשות, ארעי בדיוק כמו מעמדם בשאר המדינות. מעמדם של הללו כ"פליטים" נשמר בקפדנות על ידי הרשות בעזרת הפליטים עצמם ובתמיכתם, כדי לאשש את התביעה לזכות השיבה. אף כי הרשות מנסה לשפר את מצב הפליטים, היא עושה זו בהסתייגות רבה, ועל כן השיפורים עצמם נעשים בצורה ארעית במכוון.
 
[[רצועת עזה]] נמצאת במוקד בעיית הפליטים. נכון לשנת 2021, גרים ברצועה כשני מיליון איש{{הערה|{{קישור כללי | כתובת = https://pcbs.gov.ps/site/lang__ar/881/default.aspx#PopulationA | כותרת = الجهاز المركزي للاحصاء الفلسطيني |מידע נוסף = באתר [[הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה]]|תאריך = 2021|שפה = ערבית|תאריך_וידוא = 15 בנובמבר 2021}}.}}{{הערה|שם=CIA|[https://www.cia.gov/the-world-factbook/countries/gaza-strip/ Gaza Strip], in the CIA World Factbook|כיוון=שמאל}} מתוכם 700,000 מוגדרים כפליטים, ומתוכם 400,000 יושבים במחנות הפליטים. ברצועה גרה חמישית מאוכלוסיית הפליטים הפלסטינים והם מהווים את מרבית האוכלוסייה בחבל כולו.
 
אזור הרצועה הוא אזור עני, מיושב בצפיפות שכלכלתו הולכת וקורסת, הן בשל הריבוי הטבעי הגבוה ומיעוט העבודה והן בשל [[האינתיפדה השנייה]]. אחוזי האבטלה והמצוקה הכלכלית גבוהים יותר בקרב הפליטים מאשר בקרב שאר התושבים.
שורה 242 ⟵ 243:
{{להשלים|נושא=היסטוריה|נושא2=ישראל}}
חלק מערביי ישראל הם [[עקורים]] או צאצאי עקורים כתוצאה ממלחמת העצמאות, כלומר אנשים שעזבו את מקום יישובם ולא הורשו לחזור אליו. לעיתים האנשים עקרו ליישוב אחר בתחילת המלחמה וכשמקום מושבם השני נכבש הם נשארו תחת שלטון ישראלי וקיבלו אזרחות ישראלית ואדמותיהם נתפסו על פי [[חוק נכסי נפקדים]]. דוגמה כזאת הם עקורי [[מיסכה]] החיים ב[[טירה (עיר)|טירה]]. לעיתים הם הקימו [[כפר לא מוכר|יישובים לא מוכרים]], כדוגמת [[עין חוד]] (שהוכר לאחר שנים). במקרים אחרים פונו יישובים ערביים מסיבות שונות ותושביהם עברו לשטח אחר שליטת ישראל. דוגמה ידועה היא [[עקורי איקרית ובירעם]]. על פי [[הלל כהן]], כ-25,000 מ-165,000 הערבים שקיבלו אזרחות ישראלית לאחר הקמת המדינה היו עקורים. נתונים אלה אינם כוללים את [[בדואים בישראל|הבדווים בנגב]] שתחום מחייתם הוגבל.{{הערה|[https://pi.library.yorku.ca/ojs/index.php/refuge/article/viewFile/21285/19956 Land, Memory, and Identity: The Palestinian Internal Refugees in Israel ]|כיוון=שמאל}}
ב-1984 העריך [[סמי סמוחה]] כי שיעור "פליטי הפנים" מכלל האוכלוסייה הערבית בישראל הוא 23.1%.{{הערה|[[מצטפא כבהא]], '''המזרח התיכון בימינו: הפלסטינים – עם בפזורתו''', [[האוניברסיטה הפתוחה]], עמודעמ' 159.}}
 
על פי דוח של המרכז לניטור עקירה פנימית (IDMC) מיסודה של מועצת הפליטים הנורווגית (NRC) מנובמבר 2009 יש הרואים ב-150,000 עד 300,000 איש מהאוכלוסייה הערבית בישראל כעקורים וצאצאיהם.{{הערה|[http://www.internal-displacement.org/8025708F004BE3B1/(httpInfoFiles)/F68215653A06C86DC125767E0076F1FD/$file/Israel+-+November+2009.pdf ISRAEL: Short-term and protracted displacements following various conflicts, Internal Displacement Monitoring Centre]|כיוון=שמאל}}
שורה 268 ⟵ 269:
כמו כן נשמעת הטענה כי הליך איחוד המשפחות{{הערה|מתוך [http://webcache.googleusercontent.com/search?q=cache:I5Poj7MJjSgJ:www.knesset.gov.il/privatelaw/data/18/885.rtf+הגירה+ערבית+לארץ+ישראל&cd=62&hl=iw&ct=clnk&gl=il]}} בצד תביעת השיבה – הם אסטרטגיה שמטרתה להפוך את ישראל ל[[מדינה דו-לאומית]] ובהמשך ל[[מדינה פלסטינית]]. הפליטים הפלסטינים הם הפליטים היחידים בעולם מהשנים שלאחר [[מלחמת העולם השנייה]], שחרף עשרות השנים שחלפו מאז האירוע שהביא לפליטותם, לא שוקמו עדיין ולא זכו למעמד.
 
ההיסטוריון [[יואב גלבר]] טען שעד אפריל 1948 עזבו הערבים בעיקר בגלל המצב הכלכלי הגרוע אליו נקלעו. בחודשים אלו ניהלו שני הצדדים בעיקר "לוחמה כלכלית" שכוונה להרס התשתית הכלכלית של היריב ופגיעה במורל וכושר העמידה שלו. לטענתו, כתוצאה מלוחמה זו קרסה החברה הפלסטינית, שהייתה "מלוכדת פחות וחלשה יותר". הקריסה הארגונית, הכלכלית והחברתית הביאה למנוסה המונית, וזה הסימן המובהק ביותר לתבוסתם במלחמה.{{הערה|[[#גלבר 2004|גלבר]], עמודיםעמ' 131–133.}}
 
===הפליטים היהודים ממדינות ערב===
שורה 286 ⟵ 287:
==לקריאה נוספת==
* [[ג'ואן פיטרס]], '''מאז ומקדם''', [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], תרגום: [[אהרן אמיר]], 1988
* {{עוגן|מוריס 1991|[[בני מוריס]], '''[[לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949]]''', תל אביב, הוצאת עם עובד, 1991.}}
* {{עוגן|מוריס 2000|בני מוריס, '''תיקון טעות: יהודים וערבים בארץ ישראל: 1956-1936''', תל אביב, הוצאת עם עובד, תש"ס 2000.}}
* {{עוגן|גלבר 2004|[[יואב גלבר]], '''קוממיות ונכבה: ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948''', [[הוצאת דביר]], 2004.}}
* [[מרדכי להב]], '''חמישים שנות הפליטים הפלסטינים 1999-1948''', הוצאת בית עלים, 2000.
* יעקב טובי, '''על מפתן ביתה: התגבשות מדיניותה של ישראל בסוגיית הפליטים הפלסטינים, 1948-1956''', הוצאת מכון בן-גוריון, 2008
* אריק אריאל ליבוביץ, '''קדושת הסטטוס-קוו – ישראל וסוגיית הפליטים הפלסטינים 1948-1967''', [[רסלינג]], 2015
* {{עוגן|סלע 1996|[[אברהם סלע]], הערבים הפלסטינים במלחמת 1948, בתוך: '''התנועה הלאומית הפלסטינית: מעימות להשלמה?''' (עורכים: [[משה מעוז]] ו[[ב"ז קדר]]), משרד הביטחון, 1996, עמודיםעמ' 115–203}}
* רפי נץ־צנגוט, '''הזיכרון הקולקטיבי הישראלי של בעיית הפליטים הפלסטינים''', מרכז תמי שטיינמץ למחקרי שלום, [[אוניברסיטת תל אביב]], 2020.
* [[שאול אריאלי]], '''ככה בדיוק קרה? 12 מיתוסים ישראלים על הסכסוך הישראלי-פלסטיני''', [[ספרי עליית הגג]] ו[[הוצאת ידיעות אחרונות]], 2021, הפרק "המופתי ומדינות ערב אמרו להם לברוח", עמודיםעמ' 247–295
* {{עוגן|כץ 1972|[[שמואל כץ (חבר הכנסת)|שמואל כץ]], '''אדמת מריבה: מציאות ודמיון בארץ ישראל''', תל אביב, הוצאת קרני, תשל"ג 1972. (ראה אור במהדורות נוספות).}}
 
==קישורים חיצוניים==
שורה 312 ⟵ 313:
* Martha Gellhorn, [https://www.theatlantic.com/magazine/archive/1961/10/the-arabs-of-palestine/304203/ The Arabs of Palestine], The Atlantic, October 1961 Issue – כתבה על הפליטים מאת [[מרתה גלהורן]] ('''אנגלית''')
* [[משה חיים מייזלש]] (מ. ח. עמישי), "[https://hashiloach.org.il/חשבון-בלי-רוגז-מעין-איגרת-מבן-אתמול-לבנ/ חשבון בלי רוגז: מעין איגרת מבן-אתמול לבני היום]", [[1968]], הוצאה מוגהת ומוערת, [[השילוח (כתב עת ישראלי)|השילוח]] 4, מאי 2017
* {{פוליטיקה|רפי נץ-צנגוט|הסיבות לעזיבת הפליטים הפלסטינים במהלך מלחמת העצמאות בראי מחקריהם של חוקרים יהודיים מן הארץ ומן העולם|21|6|קיץ 2012, עמודיםעמ' 179-151}}
* {{הארץ|ליאת קוזמא|בחזרה ל-1948: מבט על גורלם של העזתים ביום שאחרי המלחמה|0000018d-1b7f-dd75-addd-fbff8ed10000|18 בינואר 2024}}
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007532537605171|פליטים ערבים פלשתינאים}}
שורה 324 ⟵ 325:
{{הסכסוך הישראלי פלסטיני}}
{{בקרת זהויות}}
 
[[קטגוריה:פלסטינים: היסטוריה]]
[[קטגוריה:ערביי ארץ ישראל במלחמת העצמאות]]
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/בעיית_הפליטים_הפלסטינים"