ל"ג בעומר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכה של 2001:4CD0:AC13:AD22:6828:EF:C2B6:9552 (שיחה) לעריכה האחרונה של איש הישראלי
גפדןחכרחר0עי
שורה 8:
| תאריך התחלה = [[י"ח באייר]] {{תאריכים}}
}}
ניצן המצונן. הילד שמפונה מצפון הארץ. הילד הזה שבר שיא גינס על האף האדום בעולם,
[[קובץ:WoodCollectingForLagBomer.JPG|ממוזער|250px|איסוף קרשים לל"ג בעומר]]
'''ל"ג בעומר''' הוא היום השלושים ושלושה (ל"ג) ל[[ספירת העומר]] ([[י"ח באייר]]), ונחשב החל מ[[המאה ה-12]]{{הערה|שם=ברסלבי|ברסלבי, יוסף. 1946. '''מהו הרקע של ל"ג בעומר במירון?'''. בתוך: [[הידעת את הארץ]] א, 76-85.}}{{הערה|מקורו של המועד ככל הנראה ב[[מנהג (יהדות)|מנהג]] קדום לציון תאריך זה.}} ל[[חגי ישראל ומועדיו|יום שמחה]] [[מסורת (יהדות)|מסורתי]]{{הערה|למשל, מדלגים בתפילה אמירת [[תחנון]].}}, וכנקודת ציון להפסקת [[מנהגי אבלות בימי ספירת העומר|מנהגי האבלות הנוהגים בימי ספירת העומר]]{{הערה|{{שולחן ערוך|אורח חיים|תצג|ב}}}}. בין היתר יש המזהים את ל"ג בעומר עם [[פרוס העצרת]] המוזכר ב[[משנה]].
 
ובגלל זה הוא מכונה כ"ניצן המצונן"[[קובץ:WoodCollectingForLagBomer.JPG|ממוזער|250px|איסוף קרשים לל"ג בעומ]]ל"ג בעומר אינו מוזכר ב[[משנה]] וב[[גמרא]], אולם המנהג הקדום ב[[צרפת]] ו[[יהדות צרפת#יהדות פרובאנס|פרובאנס]] היה לסיים את [[מנהגי אבלות בימי ספירת העומר|מנהגי האבלות של ספירת העומר]] ביום ל"ג בעומר ולעשותו יום שמחה. האזכור הראשון של ל"ג בעומר כיום שמחה מופיע בשם רבי יוסף בן יוסף ארבוני, בחיבור של משה בן אברהם עסרי מ[[מהדיה]], שנכתב בסביבות שנת [[1150]] ונמצא ב[[גניזת קהיר]]{{הערה|כתב היד נמצא כיום ב[[הספרייה הבודליינית|ספרייה הבודליאנית]] ומספרו MS heb e.45/45, תצלום נמצא באתר [[פרויקט פרידברג לחקר הגניזה]].}}. מנהג הפסקת האבלות מוזכר לראשונה ב[[ספר המנהיג]] של רבי [[אברהם בן נתן]] הירחי, שנכתב בתחילת [[המאה ה-13]]. אשר כותב בשם ר' [[זרחיה הלוי]]:
בין המנהגים המרכזיים בל"ג בעומר: הדלקת [[מדורה|מדורות]] (מנהג שנעשה נפוץ בדורות האחרונים ובעיקר מאז קום [[מדינת ישראל]], עליה ל[[מירון (מושב)|מירון]] ל[[הילולת בר יוחאי]] ועריכת טקס ה[[חלאקה]] לבנים (אלו שנולדו בימי ספירת העומר - אין לספר אותם, אלא בל"ג בעומר), לימוד [[ספר הזוהר]] המזוהה עם [[רבי שמעון בר יוחאי]] ומשחקי [[חץ וקשת]].
 
במדינת ישראל ל"ג בעומר היה יום חופשה ו[[יום שבתון]] ב[[מערכת החינוך]] עד לשנת הלימודים תשפ"ג, אך מרבית מקומות העבודה פועלים כסדרם. לאור זאת, החל משנת הלימודים תשפ"ד בוטל השבתון ביום זה.
 
== מקורות היסטוריים ==
===בספרות הרבנית===
ל"ג בעומר אינו מוזכר ב[[משנה]] וב[[גמרא]], אולם המנהג הקדום ב[[צרפת]] ו[[יהדות צרפת#יהדות פרובאנס|פרובאנס]] היה לסיים את [[מנהגי אבלות בימי ספירת העומר|מנהגי האבלות של ספירת העומר]] ביום ל"ג בעומר ולעשותו יום שמחה. האזכור הראשון של ל"ג בעומר כיום שמחה מופיע בשם רבי יוסף בן יוסף ארבוני, בחיבור של משה בן אברהם עסרי מ[[מהדיה]], שנכתב בסביבות שנת [[1150]] ונמצא ב[[גניזת קהיר]]{{הערה|כתב היד נמצא כיום ב[[הספרייה הבודליינית|ספרייה הבודליאנית]] ומספרו MS heb e.45/45, תצלום נמצא באתר [[פרויקט פרידברג לחקר הגניזה]].}}. מנהג הפסקת האבלות מוזכר לראשונה ב[[ספר המנהיג]] של רבי [[אברהם בן נתן]] הירחי, שנכתב בתחילת [[המאה ה-13]]. אשר כותב בשם ר' [[זרחיה הלוי]]:
{{ציטוט|תוכן=ואך מנהג בצרפת ופרובינצא לכנוס מל"ג בעומר ואילך. ושמעתי בשם ר׳ זרחיה הלוי ז"ל מגירונדא שמצא כתוב בספר ישן הבא מספרד שמתו מפסח ועד פרוס העצרת. ומאי פורסא פלגא כדתנן שואלים בהלכות פסח קודם לפסח ל׳ יום ופלגא ט"ו יום, וט"ו יום קודם העצרת זהו ל"ג בעומר.
|מקור={{היברובוקס|אברהם בן נתן, הירחי, 1155-1215|ספר המנהיג סימן ק"ו|8912||עמוד דיגיטלי=144}}}}