אלתר לוין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור להלשנה
ללא קשר מה הדעות הפולטיות שלכם, מבחינה הסטורית לפני הקמת המדינה היתה פלסטין המנדטית (המנדט הבריטי), כמו כן חליל אל-סכאכיני היה משורר פלסטיני מוכר, ולא ״משורר ערבי״. ויקיפדיה אמורה להיות מקור למידע אמין ולא לשנות או למחוק חלק מההיסטוריה כי היא ״לא נעימה״.
שורה 21:
 
===פעילותו במהלך מלחמת העולם הראשונה===
ב-[[1991]], כשישים שנה לאחר מותו, מצא פרופ' [[אליעזר טאובר]] ספר נשכח, שהתגלה כיומנו של ראש המודיעין הטורקי של הארמייה הרביעית ה[[עות'מאנים|עות'מאנית]], [[עזיז ביי]]. מהיומן התברר כי לוין שימש כ[[מרגל]] החשוב ביותר נגד הטורקים, שסייע לבריטים בכיבוש ארץ ישראלפלסטין במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]]. הוא הפעיל רשת של סוכנים בכל רחבי ארץ ישראלפלסטין, ועל פי עזיז ביי היה מהגורמים המרכזיים שהובילו לנפילתה של האימפריה. ואולם למידע זה הקושר את לוין לריגול אין אישור ממקורות אחרים.
 
על פי עזיז ביי, עם הגעתו לארץלפלסטין ישראלהמנדטית של [[אחמד ג'מאל פאשה]], מפקד הארמייה העות'מאנית הרביעית וה[[מושל צבאי|מושל הצבאי]] של [[סוריה]], [[לבנון]] וארץ ישראלופלסטין במהלך המלחמה, הציג לוין תרומה גדולה של תרופות לצבא העות'מאני, ובכך רכש את אמונו של ג'מאל פאשה והפך לידידו. אך לפי עזיז ביי, היה לוין למעשה [[סוכן כפול]], שהזין את הטורקים במידע שניתן לו על ידי הבריטים.
 
עזיז ביי מתאר בזיכרונותיו את הרשת של לוין כ"חזקה ברשתות הריגול הבריטי-ציוני בארץ ישראל", כיוון שהשפעתו של לוין אצל ג'מאל פאשה העניקה לו ולסוכניו חסינות מפני כל חשד בהם, וכך יכול היה להפעיל את אנשיו מבלי שיחשוד בהם איש. הוא מנה כמה הישגים חשובים של לוין במהלך המלחמה, כשהראשון היה העברת תוכניות מסע המלחמה הטורקי הראשון לסואץ לידי הבריטים, "שידעו את כל האמצעים שנקטו הטורקים כאשר תקפו ב[[תעלת סואץ]]", ומידע זה הוא שגרם לכישלון המערכה. עזיז ביי טען שהגנרל הגרמני [[פרידריך קרס פון קרסנשטיין|קרס פון קרסנשטיין]] אישר בזיכרונותיו שלוין נכח בטקס סקירת הכוחות הנעים לסואץ "והשקיף על ענייניהם". פון קרסנשטיין האשים את הטורקים בכך שנתנו אמון בלוין. בספרו של קרס פון קרסנשטיין (שתורגם לעברית על ידי מיכאל גוגנהיימר ונערך על ידי פרופ' [[יגאל שפי]]) אין לדברים האלה – או למצער לשמו של לוין – זכר<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002232772/NLI|הכותב=[[יגאל שפי]]|כותרת=עם התורכים אל תעלת סואץ/פרידריך פרייהר קרס פון קרסנשטיין|אתר=[[משרד הביטחון – ההוצאה לאור|הוצאת משרד הבטחון]]|מידע נוסף=מתרגם: מיכאל גוגנהיימר|תאריך=2002}}</ref>.
שורה 41:
 
===המעצר וההגליה לדמשק===
עם הצטרפותה של ארצות הברית למלחמה, עזב ה[[קונסול דיפלומטי|קונסול]] האמריקאי, ד"ר [[אוטיס אלן גלייזברוק]] את ארץ ישראל והוּצא צו גירוש נגד כל בעלי האזרחות האמריקאית. לוין, בעל האזרחות האמריקאית, ירד למחתרת והסתתר מפני השלטונות. בהזדמנות אחת נעצר, אך התחמק ממאסר באמצעות [[מתן שוחד]]. לבסוף מצא מקלט אצל ידידו הערביהפלסטיני [[ח'ליל א-סכאכיני]]. היכרותם של סכאכיני ולוין החלה ככל הנראה משיעורים פרטיים בערבית, אותם נתן סכאכיני ללוין. ביומנו של סכאכיני 'כזה אני רבותי' ישנו תיאור מפורט של המשך הפרשה. על פי סכאכיני הוא ובני משפחתו השביעו את לוין לבל ייצא החוצה מביתם כדי שלא ייתפס. לוין, שהיה יהודי [[שומר מצוות]] ולא אכל את מזונם של בני משפחת סכאכיני, ביקש מיהודי שעבר ברחוב למסור את כתובת מחבואו למכריו שישלחו לו מזון. הטורקים עינו את הזקנה שהביאה ללוין מזון וכך גילו את מקום מחבואו. א-סכאכיני ולוין נאסרו והטורקים נערכו להעמידם למשפט ולהוציאם להורג, אך זה לא קרה משום שכעבור ימים נסוג הצבא הטורקי מפני [[כיבוש ירושלים בידי הבריטים|צבא הכיבוש הבריטי]]. במהלך הנסיגה הוצאו לוין וסכאכיני מהכלא והובלו, אזוקים זה לזה, ברגל עד ל[[רבת עמון]] ומשם ברכבת לכלא ב[[דמשק]]. סכאכיני היה הראשון ששוחרר מהכלא, ולאחר שחרורו פעל לעזור ללוין. נגד לוין התנהלו הליכים משפטיים והוא נידון למוות. בקשתו האחרונה לפני הוצאתו להורג הייתה "[[סיגריה]]", שאותה אכן קיבל, אך מספר ימים לפני הוצאתו להורג הומתק גזר דינו, בזכות שוחד גדול שניתן לשופט, והוא נשלח לגלות ב[[אנטליה]]. בהגיעו ל[[חלב (עיר)|חלב]], תמורת תשלום שוחד נוסף, הצליח לוין להישאר בעיר. עם כיבוש סוריה בידי הצרפתים שוחרר לוין וכשנה לאחר מאסרו חזר לירושלים.
 
===תקופת המנדט הבריטי===
עם חזרתו של לוין לירושלים מצא את בנות משפחתו במצב בריאותי קשה מאוד בעקבות העינויים שספגו מהטורקים וכן בשל הלחץ הנפשי שבו היו נתונות בתקופת מעצרו. לוין שלח את אשתו ושלוש בנותיו להבראה במוסדות באירופה, שם נפטרה בתו הבכורה, רבקה דבורה בת ה-22.{{הערה|{{הר הזיתים|רבקה-דבורה-לוין|רבקה דבורה לוין}}}} בארץ ישראל חזר לעשות חיל בעסקים, ובעיקר בעסקי הביטוח. על פי [[אורי קיסרי]], אלתר לוין נהג להציג את עצמו בתור "מלך החיים והמוות".{{הערה|{{דואר היום|אורי קיסרי|גורלו של אסף הלוי|19331103|26}}}} עם הקמת שכונת [[רוממה]], הקים בה [[רוממה#בית אלתר לוין|בית]] מפואר. בין היתר מסופר שלוין היה פטרון גדול של אמנות, ובבית זה היה אוסף של למעלה מ-200 יצירות אמנות. לוין היה חבר בתקופה זו בחוג בית אותו ארגן [[גד פרומקין]], שהפגיש אישי ציבור יהודים וערבייםוערבים, ובו השתתף גם סכאכיני. כמו כן המשיך לוין לפרסם שירים בעיתוני התקופה ואף עבד על פרסום קובץ שני של שירים מפרי עטו.
 
===מותו===