היסטוריה של צרפת – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תיקון כתיבת טווחים, תיקון כתיבת מספרים, החלפת מקף בקו מפריד כשנדרש, בינלאומי=>בין-לאומי, מחיקת רווחים מיותרים, ויקיזציה של כתיבת תאריכים, מחיקת מקפים מיותרים |
מ הוספת קישור להמשטר הישן תגיות: הוספת קישורים שוחזרה |
||
שורה 128:
ב-18 במאי [[1804]] הכריז על עצמו [[נפוליאון]] כקיסר. הוא הוביל את צבאות צרפת מאיטליה לגדות הנילוס שבמצרים וכן לארץ ישראל ולפולין ולרוסיה. בעקבות קרבות בארקולי, ריוולי, הפירמדות, מרנגו, אוסטרליץ, יאנה, פרידלנד ועוד. [[קרב אוסטרליץ]] (1805) היה חשוב במיוחד: הקרב הסתיים בניצחון צרפתי מכריע, ששמט את הקרקע מתחת לרגלי הקואליציה. זו התפרקה יומיים לאחר הקרב, עת חתמו האוסטרים באופן חד צדדי על [[הפסקת אש]] ושלושה שבועות לאחר מכן על [[הסכם שלום]]. בהסכם זה, הידוע בשם [[חוזה פרסבורג]], הסכימו האוסטרים לשלם פיצויים בסך של כ-40 מיליון [[פרנק צרפתי|פרנק]] לצרפתים, והסכימו להקמת [[הקונפדרציה של הריין]], ישות מדינית רופפת של מדינות גרמניה קטנות שקודם לכן סרו למרות אוסטרית. בנוסף לכך, פורקה [[הקיסרות הרומית הקדושה]] ו[[פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|פרנץ השני]] ויתר על תואר [[קיסר האימפריה הרומית הקדושה]] ונותר עם התואר [[האימפריה האוסטרית|קיסר אוסטריה]] בלבד. בעקבות שלום טילסיט (1807) – נפוליאון (הראשון) מוביל את צרפת לעמדה בין-לאומית חסרת תקדים בהיסטוריה הצרפתית. [[המלחמות הנפוליאוניות|בשורה של קרבות זו]] הוא הצליח להשתלט על שטחים רבים באירופה, עד אשר פלישה ל[[רוסיה]], הסתיימה באסון צבאי, שהוביל להדחתו של נפוליאון מן השלטון, ולהגלייתו בשנת [[1814]] קרבות אלו מכונים ''''המלחמות הנפוליאוניות', ו'''הן סדרה של עימותים כלל עולמיים שהתרחשו בעיקר ב[[אירופה]], אך גם ב[[המזרח התיכון|מזרח-התיכון]], [[צפון אפריקה]] ו[[האוקיינוס האטלנטי]]. בכל אחד מהם עמדה [[צרפת]] מול [[קואליציה]] משתנה של בעלות-ברית, שהתנגדו למסעות הכיבושים שערכה. המלחמות הנפוליאוניות מתוארכות בדרך-כלל החל ממסעו הראשון של [[נפוליאון|נפוליאון בונפרטה]] באיטליה ב-[[1796]]–[[1798]], כמצביא (שהפך ב-[[1799]] לשליט), בעת מלחמתה של צרפת נגד הקואליציה הראשונה (מלחמה שהתחילה רשמית ב-[[1792]]). ככלל, המלחמות נגד הקואליציות הראשונה והשנייה נקראות גם [[מלחמות המהפכה הצרפתית|"מלחמות צרפת המהפכנית]]". המלחמות נמשכו עם הפוגות קצרות עד שנת [[1815]], השנה בה הובס נפוליאון סופית ב[[מאה הימים|מלחמת הקואליציה השביעית]]. הן שינו ללא היכר את הצבאות האירופאיים, ונערכו בקנה-מידה רחב שלא נודע כמוהו, בעיקר בשל שיטת [[גיוס חובה]] להמונים שאומצה לראשונה.
בממשלו, נפוליאון השכיל לשלב בין הישגי המהפכה ובין אפיונים של [[המשטר הישן]]. תקופת שלטונו הקיסרית של נפוליאון התאפיינה בחידושים מפליגים בתחום הממשל והחוק, ויצירת מוסדות ממשלתיים, ו[[קוד נפוליאון|קוד חוקים אזרחי]], המשמשים את צרפת עד ימינו. מבחינת מדיניות החוץ שאף נפוליאון להגמוניה באירופה. הוא ערך רפורמות ממשליות, הקים את בנק צרפת והנהיג את מטבע הפרנק. בזירת המושבות שמעבר לים, נפוליאון החזיר בהן את מוסד העבדות, תחילה באי הייטי. הוא איבד את סנטו-דומינגו (1802–1803) ומכר את לואיזיאנה לאמריקאים (1803). הוא הביס את צבאות אוסטריה ופרוסיה. ב-1812 לצרפת שבהנהגתו היו 134 דפרטמנטים, וביניהם רומה, המבורג, ברצלונה ואמסטרדם. הוא כיהן כנשיא הרפובליקה של איטליה (1802–1805) ולאחר מכן כמלכה (1805–1814). הוא מינה את עצמו כמתווך בקונפדרציה השווייצרית (1803–1813) וכמגן על קונפדרציית הריין (1806–1813). הוא מעשית כבש את כל אירופה היבשתית וכן מינה את יוסף אחיו כמלך איטליה ולאחר מכן כמלך על ספרד. את אחיו לאוי הוא הכתיר כמלך הולנד. ז'רום אחיו היה למלך וסטפאליה ויואכים מורה היה למלך נאפולי. הוא הקים מדינת חסות בפולין, והקים בה את דוקסות ורשה.
ואולם מ-1813 חלה ירידה הדרגתית בכוחו של נפוליאון, ובאותה השנה הוא נוחל תבוסה בספרד (קרב ויטוריה) ובגרמניה (קרב לייפציג). לאחר נפילת פריס ב-1814, נפוליאון נאלץ להתפטר ומוגלה לאי אלבה. הוא מנסה לשוב לשלטון ובתום '100 הימים'. אבל הוא מובס ב[[קרב ווטרלו]], שבבלגיה בידי ולינגטון הבריטי, העומד בראש 'הקואליציה השביעית', שבה השתתפו צבאות בריטניה הגדולה, רוסיה, פרוסיה, שוודיה, אוסטריה ומספר ממלכות קטנות יותר. לאחר תבוסתו, נפוליאון מוגלה הפעם לאי האנגלי סנט-הלן ואופן מותו שם לוט בערפל.
| |||